פסק דין
1.התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה לפיצוי בגין הסתרת עובדות מהותיות והטעייתו, בעת שרכש ממנה רכב משומש.
2.התובע טען בכתב התביעה, כי ביום 29.7.2011 רכש מהנתבעת, שהינה חברה העוסקת במכירת רכבים משומשים אשר נרכשו מחברות ליסינג, רכב מסוג הונדה סיוויק LS, שנת ייצור 2008. התובע שלם בעד הרכב סך של 85,000 ₪.
התובע טען, כי נעזר בחברו (להלן "ביטון"), אשר מבין ברכבים, ואשר התקשר לנתבעת וקבל ממנה פרטים בקשר לרכב. בשיחת טלפון שערך ביטון עם נציגת הנתבעת (להלן "מורן") נמסר לו במפורש כי הרכב נקי ולא עבר תאונות. לאור נתונים אלו, הגיעו התובע, בנו וביטון למגרש המכוניות של הנתבעת לצורך רכישת הרכב.
התובע טען, כי במעמד המכירה הבהירו מורן ומנכ"ל התובעת - מר יאיר דר (להלן "מר דר"), כי הרכב מעולם לא עבר תאונות. השניים מסרו לתובע טופס טיפולים שגרתיים שעבר הרכב (שניים במספר) ולאור הנתונים שהוצגו בפניו, רכש התובע את הרכב.
נטען, כי ערך הרכב על פי מחירון יצחק לוי עמד על סך של 93,000 ₪ אולם, מאחר ומדובר מרכב מליסינג, הופחת מחירו והצדדים הגיעו לידי הסכמה כי התובע ירכוש אותו כנגד תשלום בסך של 85,000 ₪.
3.במהלך חודש ספטמבר 2011, הרכב הוכנס לטיפול שגרתי במוסך ושם התגלה לו להפתעתו, כי הרכב היה מעורב בתאונות. התובע פנה למורן ומר דר והאחרון הציע לתובע לבדוק את הרכב ואם תמצא בו פגיעה בשלדה, במנוע או בגיר, ההסכם יבוטל, התובע יקבל לידו את כספו בחזרה וישיב את הרכב לנתבעת.
התובע שלח לנתבעת מכתבים בתאריכים 16.10.2011 ו - 30.10.2011, במסגרתם ביקש לקבל לידיו דו"ח מצב הרכב והיסטוריית תאונות ופגיעות.
4.ביום 1.11.2011 השיבה הנתבעת למכתבים, באמצעות ב"כ, וטענה כי כל המידע נמסר לתובע זה מכבר וכי הסכים לרכוש את הרכב לאור מצבו במחיר מופחת ממחירו בשוק ואף חתם על הצהרה בעניין זה. התובע הכחיש את האמור וטען כי ההצהרה הייתה אך בנוגע לרכישת רכב במחיר מופחת בשל היותו רכב ליסינג. עוד טען התובע, כי אמנם ההסכם בין הצדדים פוטר את הנתבעת מכל פגם בגין מצבו המכאני או החיצוני אולם, ההסכם נחתם לאור דבריהם הברורים של נציגי התובעת.
התובע טען, כי הנתבעת לא יידעה אותו שהרכב עבר תאונה, וזאת למרות שידעה על כך. בנוסף, נטען כי התובע חתם על חוזה המכר בהסתמך על דבריהם של נציגי הנתבעת כי הרכב "נקי מתאונות" וכי מדובר ברכב של חברת אלדן שידועה, לדבריו, כחברה מסודרת, העורכת רישום של כל התאונות.
5.ביום 31.10.2011 עבר הרכב בדיקה במכון קומפיוטסט. ממצאי הבדיקה הצביעו על כך שהרכב עבר תאונות משמעותיות, בהן נפגע בשלדת הרכב, דופן שמאל, עמוד שמאל, כנף אחורית וקדמית מצד שמאל וכו'. לאחר קבלת ממצאי הבדיקה, פנה התובע שוב לנתבעת במכתב ביום 7.12.2011 בדרישה לבטל את ההסכם ולהשיב את כספו.
ביום 14.3.2012 הרכב נבדק על ידי השמאי רפי ונציה שאימת את ממצאי הבדיקה וקבע כי בעקבות התאונה ערכו המסחרי של הרכב פחת בשיעור של 15% מערכו המשוקלל. השמאי קבע כי מחירו של הרכב במועד עריכת העסקה עמד על סך של 65,840 ₪.
התובע פנה ליאיר מיד עם קבלת חוות הדעת בבקשה לבטל את ההסכם, אך הלה חזר בו מהצהרתו וסרב לבטל את ההסכם ולהשיב לתובע את כספו.
6.התובע טען, כי הנתבעת הפרה את חובותיה כלפיו ופעלה בניגוד להוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) התשס"ח - 2008 ולהוראות חוק החוזים, בכך שלא מסרה לתובע טופס גילוי ובו רשימה של פגיעות שנגרמו לרכב והטיפולים שעבר, העלימה ממנו מידע חשוב והטעתה אותו. עוד נטען, כי מעשיה של הנתבעת מהווים הפרה של הוראות סעיפים 2(א) - 4 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981.
7.התובע עתר להורות לנתבעת לפצותו בסך של 25,510 ₪, על פי הפירוט שלהלן:
א.סך של 19,160 ₪ בגין ההפרש בין המחיר אותו שלם התובע לבין מחירו בפועל של הרכב.
ב.סך של 600 ₪ בגין שכ"ט השמאי.
ג.סך של 700 ₪ בגין סיוע משפטי לצורך הגשת התביעה.
ד.סך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש, ביטול זמן ואבדן ימי עבודה.
8.הנתבעת התגוננה מפני התביעה וטענה, כי הציעה את הרכב הנדון והודיעה במפורש בכל פרסומיה כי הרכב הינו רכב שנרכש מחברת ליסינג מימוני. בנוסף, טענה הנתבעת כי אין לה כל סמכות שבחוק למסור חוות דעת מקצועיות בעניין מצבו הטכני של הרכב וכי לא היה בידיה כל מידע מקצועי בעניין מצבו של שהרכב.