"לא בלי התלבטות"-בג"ץ לא יתערב בהחלטה שלא לחדש את חקירת ההדלפות מתיקו של ליברמן

השופט א' רובינשטיין:

א.        עניינה של העתירה בבקשת העותר ליתן צו על תנאי, המורה למשיבים ליתן טעם מדוע סגרו את תיק חקירת ההדלפות מחקירת העותר, ומדוע לא יורו להוסיף ולחקור בעניין.

רקע

ב.        בחודש פברואר 2000 נפתחה נגד העותר חקירת משטרה בעקבות ממצאי דו"ח מבקר המדינה לשנת 1999, שלפיהם מפלגת "ישראל ביתנו", לא ניהלה חשבונותיה בתקופת הבחירות בהתאם להנחיות מבקר המדינה. כן קיבלה ערבויות שערכן הכלכלי לא שוקלל, והן לא נכללו במסגרת התרומות שאותן קיבלה המפלגה. זאת בניגוד לחוק מימון מפלגות, תשל"ג- 1973. בעקבות מספר כתבות שפורסמו בעניין חקירתו של העותר בחודשים ינואר ופברואר 2008 בעיתון "הארץ" ובאתר NFC, פנה בא כוחו של העותר אל פרקליט המדינה בבקשה שיורה לפתוח בחקירה בדבר הדלפת מידע מחקירתו.

ג.        פרקליט המדינה השיב כי הוחלט שלא לפתוח בחקירה, זאת נוכח הצורך לחקור את גורמי התקשורת המעורבים ואת מי ששייך למעגל הרחב אשר נחשף אל המידע, תוך פגיעה בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת. ביום 18.3.08 הגיש העותר עתירה בעניין (בג"צ 2511/08 אביגדור ליברמן נ' פרקליט המדינה), שבה התבקש בית המשפט להורות על פתיחה בחקירה פלילית בגין הדלפה לכלי התקשורת על ידי חוקרי משטרה של חומרי חקירה, או לכל הפחות לבצע בדיקה מקדימה של תלונות העותר. בתגובת המשיבים לעתירה הודגש הקושי בחקירות מסוג זה, שכן בדרך כלל היקף המעורבים הוא רב וכן קיים חשש, בין היתר, לפגיעה בחיסיון העיתונאי ובחופש העיתונות.

ד.        ביום 17.11.08 ניתנה על-ידי בית המשפט (השופטים לוי, נאור ודנציגר) החלטה בזו הלשון:

"לאחר שעיינו בתגובת המדינה, ומשמצאנו כי אין מחלוקת על כך שמסמך מוכמן מתיק החקירה בעניינו של העותר הודלף לתקשורת, נראה לנו כי טוב יעשה המשיב אם יורה להוסיף ולחקור בעניין, ולכך שני טעמים: ראשית, זו מצוותו של המחוקק בסעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ושנית, נוכח כך שרבו ההדלפות מסוג זה.

המשיב מתבקש להניח בפנינו הודעה משלימה בתוך 45 ימים, ובעקבות כך נחליט כיצד יימשך הטיפול בעתירה".

ה.        בעקבות החלטה זו הורה פרקליט המדינה על פתיחה בחקירה. מחקירת המחלקה לחקירות שוטרים עלה כי 2 מתוך 4 הכתבות התבססו על מסמכי סיכום פנימיים של המשטרה משנת 2004 - כארבע שנים עובר לפרסום, וכי לא ניתן לשלול שהמסמך הגיע גם לגורמים בפרקליטות שכן התקיימו דיונים בנושא אצל פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה והמחלקה הבינלאומית. בעקבות זאת זומנה לחקירה תנ"צ (גימ') מירי גולן אשר שימשה במועד הרלבנטי כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה. בהמשך לחקירה זו הוחלט לבצע מחקרי תקשורת, כאשר בשלב ראשון יבוצע המחקר ביחס לחלק משותפי הסוד, 13 במספר. ביום 11.1.09 הוגשה לבית משפט השלום בירושלים בקשה על ידי המחלקה לחקירות שוטרים למסירת נתוני תקשורת הנוגעים ל-13 משותפי הסוד מכוח חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- נתוני תקשורת), תשס"ח- 2007. יצוין כי בעקבות ההתפתחות וההוראה לפתוח בחקירה נמחקה העתירה בג"ץ 2511/08 לבקשת העותר, ביום 8.1.09.

ו.        בהמשך לאמור הוצאו צוי בית משפט בנוגע ל-13 שותפי הסוד, הכוללים פרטים ביחס למספרי טלפונים ניידים השייכים למשטרה ומספרים נייחים בבתיהם של הנבדקים לתקופה הרלבנטית. כעולה מתגובת המשיבים, מספרים אלו נסרקו אל מול המספר הנייד של העיתונאי שפרסם את הכתבות. צוין, כי בבדיקה לא נמצאו ממצאים מיוחדים. עם זאת, עלו במחקר התקשורת מספר רב של מספרים לא מזוהים, אך לא ניתן היה לקבל את זהות בעלי המספרים ללא בקשה מפורשת בצו.

ז.        בקשת המחלקה לחקירות שוטרים לקבל צוים נוספים נדחתה ביום 17.3.09 על ידי השופטת מאק-קלמנוביץ:

"מתן הפרטים המבוקשים מהוה פגיעה של ממש בפרטיותם של הנבדקים. אמנם אין מדובר בהאזנה לשיחות ובהתחקות אחר תוכנם, אולם גם זהותם של המתקשרים, מועדי ההתקשרות וכיוצ"ב מהוים מידע אישי ופרטי של הנבדקים. המבקשת אינה מצביעה על "קצה חוט": הצוים המבוקשים אינם מתייחסים למספרי טלפון מסוימים אשר נטען שקשורים להדלפות או למספרי טלפון של עיתונאים או עיתונים. הם אינם מיוחסים לפרק זמן תחום שבו על פי הנטען נעשו ההדלפות. הזמן המבוקש, 20 יום, הוא נרחב ובלתי ממוקד. גם קבוצת האנשים הנבדקת גדולה ובלתי ממוקדת, למעשה הבקשה כולה נראית כגישוש באפלה... אל מול העניין הרב של מיצוי החקירה, עומדת הפגיעה בפרטיותם ובזכויותיהם של הנבדקים. הנבדקים אף אינם מהוים צד להליך זה, ולא ניתנת להם זכות טיעון ולפיכך על בית המשפט להביא בחשבון ולייחס משקל רב לאפשרות הפגיעה בהם. כמו כן קיימת אי נוחות מסוימת מעצם הימצאותו של מידע אישי רב אודות קציני משטרה בידי גוף כלשהו, גם אם מידע זה הושג כדין ולתכלית ראויה. נוכח כל האמור, אני סבורה שמתן הצוים המבוקשים יהיה בלתי מידתי ובלתי ראוי".

ח.        בעקבות ההתייעצות שנערכה במחלקה לחקירות שוטרים ובפרקליטות המדינה, הוחלט שלא להגיש ערעור על החלטה זו, אולם טרם נסגר התיק, נבחן האם קיימות פעולות חקירה נוספות שניתן לבצע. לאחר בחינת הנושא באה המחלקה לחקירות שוטרים לכלל מסקנה כי לא ניתן לבצע פעולות נוספות, ובנסיבות אלה הודיע פרקליט המדינה כי יש לסגור התיק נוכח החלטת בית משפט השלום, ועל פי ההנחה שאין זה ריאלי לזמן את העיתונאי שפירסם את הידיעה למסור פרטים על מקורותיו.

ט.        התיק נסגר ב-5.7.09 מחוסר ראיות. בעקבות האמור הוגש על ידי בא כוח העותר ערר. היועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד מני מזוז, לא מצא לנכון לשנות מהחלטת המחלקה לחקירות שוטרים לסגור את התיק.

י.        ביום 3.3.10 הוגשה לבית המשפט העתירה שעליה נסב דיוננו.

י"א.     בתגובתם מיום 31.8.10 הצביעו המשיבים על הקושי בקידום חקירות מסוג זה חרף חומרת התופעה של פרסומים אסורים של חומרי חקירה; ואולם, לטענתם המספר הרב של מי שבידיהם מצויים חומרי חקירה או שנחשפו לחומרי חקירה יוצר קושי של ממש לאתר באמצעות חקירה את מקור ההדלפה. חקירה מסוג זה, כנטען, מחייבת התחקות אחר שיחותיהם הטלפוניות של המעורבים, פעולה הכרוכה בפגיעה קשה בפרטיותם ועלולה גם להוביל לפגיעה בחיסיון העיתונאי.

י"ב.     צוין, כי האפשרות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתו של בית משפט השלום בעניין מתן צוים בדבר נתוני תקשורת אינה מיוסדת בחוק, וכי אף אם הדבר אפשרי, עמדת המשיבים היא כי אין להגיש בקשה שכזו, שכן כאמור מדובר במעגל רחב של גורמים שנחשפו או שיכלו להיחשף לחומר החקירה, ושפרטיותם תיפגע במהלך החקירה אשר סיכוייה נמוכים ביותר ממילא. גם הצעת העותר להגיש בקשה מחודשת וממוקדת יותר - אין בה, כנטען, כדי לסייע, שכן הבקשה שהוגשה לבית המשפט ושנדחתה, היא כשלעצמה בקשה ממוקדת אשר התבססה על הצוים הראשוניים שהוצאו בתיק. הודגש, כי חקירות אשר בהן מנסים לברר זהות מדליף מבין קבוצה גדולה של אנשים שאין בעניינם תשתית ראייתית, עדיף לקיים סמוך ככל הניתן למועד הפרסום, ובעייתי לקיימן בחלוף יותר משנתיים. באשר לאפשרות של חקירת העיתונאי שפרסם את הכתבות צוין, כי חקירה מסוג זה, הדורשת הסרת החיסיון העיתונאי, והזמנת העיתונאי שכתב את הכתבה, עלולות לפגוע באופן קשה בחיסיון העיתונאי וברציונלים העומדים בבסיסו, וייעשו רק במקרים חריגים שמצדיקים זאת. בהתחשב באלה סבורים המשיבים, כי לא היה מנוס מסגירת תיק החקירה, וכי ההחלטה שהתקבלה היא סבירה ועניינית, ואין מקום להתערבות בה.

י"ג.     בתגובה ציין העותר, כי מהעדות שנגבתה מתנ"צ (גימ') מירי גולן, עולה שמקור ההדלפה הוא במעגל מצומצם של אנשים במשטרת ישראל. אולם למעט תנ"צ מירי גולן איש מרשימת קציני המשטרה לא נקרא לבדיקה מקדימה, לחקירה של המחלקה לחקירות שוטרים או לבדיקת פוליגרף. כך גם העיתונאי שפרסם את הדברים, לא זומן למתן עדות, והמשיבים לא טרחו להגיש בקשה ממוקדת לקבלת נתוני תקשורת או להצלבת נתוני התקשורת של 13 שותפי הסוד ושל העיתונאי. עוד נטען, כי החלטת בית המשפט מיום 17.11.08 בבג"צ 2511/08 יצרה מעשה בית דין ביחס לטענות המשיבים. אשר לטענה בדבר חיסיון עיתונאי צוין, כי המשיבים לא העלו טעם כלשהו המבחין בין העתירה דנן לבין חקירת הדלפתו של המסמך מחקירתו של ראש הממשלה דאז בעניין סיריל קרן. נטען, כי הטענה שמעגל שותפי הסוד התרחב, היא חסרת יסוד. הוסף, כי היה מקום להגיש ערר על החלטת השופטת מאק-קלמנוביץ, שעומדת בסתירה להחלטת בית המשפט מינואר 2009 להתיר למחלקה לחקירות שוטרים לקבל נתוני תקשורת של שותפי הסוד.

י"ד.     בעקבות דיון שנערך ב- 8.2.11 ניתנה על ידינו החלטה שזוהי לשונה: