א
בית משפט השלום ירושלים
|
15689-06
07/08/2008
|
בפני השופט:
א' דראל
|
| - נגד - |
התובע:
משה עבאדי
עו"ד בעז ארד
|
הנתבע:
1. רון גבעתי
2. ארומה אספרסו בר אילת בע"מ
3. מגדל חברה לביטוח בע"מ
עו"ד שחר נוביק
|
| פסק-דין |
מבוא
1. 1. התובע, יליד 1951, התארח ביום 28.5.06 בשעה 09:15 בבית הקפה "ארומה אספרסו בר" באילת. לפי הנטען בכתב התביעה סוכך שמש (להלן:
"שמשייה") אשר הוצב על ידי הנתבעים בבית הקפה או ברחבה הסמוכה לו, בסמוך למקום שבתו של התובע, הועף ממקומו ומוט מתכת שהיה מחובר לו פגע בתובע בחזהו.
2. 2. כתוצאה מהאירוע נשברו שתי צלעותיו של התובע, הוא הפנה לחדר המיון וטופל טיפול ראשוני.
3. 3. התובע טוען כי הנתבעים מס' 1 ו-2, מנהל בית הקפה והחברה המפעילה את בית הקפה (להלן:
"הנתבעים") חבים כלפיו לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לו. הנתבעת מס' 3 נתבעה כמי שביטחה את חבות הנתבעים כלפי התובע. באשר לנזקים התובע אינו טוען לקיומה של נכות צמיתה ולא הגיש חוות דעת רפואית.
4. 4. הנתבעים אינם חולקים על כך שהאירוע אכן התרחש וכי התובע נפגע אך טוענים כי לא התרשלו וכי אינם חבים.
5. 5. הצדדים הסכימו לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית כי העדים לא ייחקרו נגדית ויוגשו סיכומי טענות קצרים.
נסיבות אירוע התאונה
6. 6. התובע מתאר בתצהיר העדות הראשית כי הגיע באותו בוקר בטיסה לאילת עם בנותיו ועם זוג חברים ובנם. הוא נחת בשעה 08:00 ובדרכו לבית המלון נכנס לבית הקפה כדי להזמין ארוחת בוקר. הוא הזמין אוכל וקפה והתיישב עם האחרים בחצר של בית הקפה.
7. 7. לפי האמור בתצהיר התובע החבר, יהודה גולן, ביקש מאחד המלצרים שיעביר את השמשייה ליד שולחנם והמלצר הציב אותה בין שני השולחנות. בזמן שהתובע ישב וקרא עיתון הרגיש לפתע כי משהו פוגע בו בצד ימין ובצלעות. התובע מוסיף כי לא ידע מה פגע בו, הלך מספר צעדים והתקשה לנשום ואז ראה את השמשייה על הרצפה והבין כי מוט השמשייה פגע בו. בהמשך התצהיר כותב התובע כי לאחר שהתאושש נכנס לבית הקפה ודרש לשוחח עם המנהל. לאחר שהגיע המנהל הוא הציע לו להתפנות לבית החולים.
8. 8. חברו של התובע, יהודה גולן, הגיש תצהיר ובו גרסה דומה לגרסת התובע. הוא מספר כי לפתע הייתה רוח ואז ראה את המוט של השמשייה נכנס לתובע בצלעות. המלצרים התרוצצו וניסו לעזור ואחת המלצריות אמרה שהמלצר 'לא סגר את הבורג'.
9. 9. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר קובי סבח, מלצר בבית הקפה. לדבריו הוא התבקש ביום התאונה להוציא שמשיות החוצה, הוציא 3-4 שמשיות וכמו בכל יום הניח את השמשיות בבסיסים שלהם וחיזק עם הבורג. הוא פתח את השמשייה ונכנס לבית הקפה.
10. 10. לדבריו 'פתאום קלטתי ששמשייה עפה על לקוח. ראיתי את השמשיה על הלקוח. הוא ישב על הכסא והשמשייה הייתה לו על הגב. הוא זז קצת ולאחר מכן נלקח לבית החולים'. המלצר מכחיש כי אחת המלצריות אמרה לו 'למה לא חיזקת את הבורג?'.
האחריות
11. 11. התובעים טוענים כי מוטלת על בית הקפה ועל מנהלו של בית הקפה חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. לשיטתם לא יכול להיות ספק כי פגיעה ממוט מתכת של שמשייה בבית קפה הינה סיכון בלתי סביר. הנתבעים היו צריכים לצפות את הסיכון שגרם לנזק בפועל ולמנוע אותו.
12. 12. הם סבורים כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם ולא נקטו צעדים סבירים למניעת הסכנה: לא דאגו לחזק את השמשייה לבסיסה באופן בטוח ולא וידאו כי כל השמשיות מחוזקות אל בסיסיהן. עוד הם טוענים כי לא ננקטו אמצעים פשוטים וזולים למניעת הסכנה והלקוחות לא הוזהרו מפני הסכנה. בנוסף טוען התובע כי חל הכלל של 'הדבר מדבר בעד עצמו' והנתבעים לא הרימו את נטל הראיה ולכן המסקנה המתבקשת היא שהתרשלו.
13. 13. הנתבעים סבורים כי אין להטיל עליהם אחריות בגין משב רוח פתאומי.
14. 14. בענייננו אין צורך להידרש לשאלה האם הוכחה התרשלות הנתבעים שכן במקרה זה יש להחיל את הכלל הראייתי על 'הדבר מדבר בעדו'. סעיף 41 לפקודת הנזיקין שכותרתו "
חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו" קובע כי:
"חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".נ
15. 15. לצורך הוכחת תחולתו של סעיף 41 על הטוען להראות כי: