"עמידר"-החברה לשיכון עולים בעמ נ' סיכסיב חליל ואח'

פסק דין

תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים.

לפני בקשה למתן פסק דין על פי התביעה מחמת אי הגשת סיכומים מטעם הנתבעת.

ביום 29/10/2006 ניתן פסק דין במעמד צד אחד נגד שני הנתבעים, מחמת העדר הגנה. הנתבעת 2, לבדה, הגישה בקשה לביטול פסק הדין. פסק הדין שניתן בעניינה של הנתבעת 2 בוטל בהסכמה ביום 21/5/2008. הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה והתקיים דיון בעניינה.

בסיום ישיבת ההוכחות, שהתקיימה ביום 28/12/2010, ניתנה לצדדים שהות להסדיר את המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט, עד ליום 1/4/2011, לבקשת הנתבעת.

הואיל ועד ליום 10/11/2011 לא התקבלה הודעה כלשהי על הסכמה שהושגה בין הצדדים, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב. התובעת נתבקשה להגיש סיכומים עד ליום 1/6/2011; הנתבעת התבקשה להגיש סיכומים עד ליום 10/7/2011; ניתנה לתובעת זכות תשובה עד ליום 20/7/2011.

סיכומי התובעת הוגשו ביום 2/6/2011.

ביום 10/7/2011, מועד בו אמורה הייתה הנתבעת להגיש את סיכומיה, הוגשה בקשה בהסכמה להארכת מועד להגשת סיכומי הנתבעת עד ליום 20/8/2011 מחמת לחץ עבודה, ונסיעה לחו"ל של ב"כ הנתבע. בקשת הנתבעת נענתה כמבוקש. נקבע כי הנתבעת תגיש סיכומיה עד ליום 20/8/2011 ואילו התובעת תוכל להגיש סיכומי תשובה עד ליום 1/9/2011. הנתבעת לא הגישה סיכומיה עד ליום 20/8/2011.

ביום 12/9/2011, לאחר חלוף המועד שנקבע להגשת סיכומי הנתבעת, הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד. בהסכמת התובעת ביקשה הנתבעת להאריך את המועד להגשת סיכומי הנתבעת עד ליום 20/10/11, מחמת שב"כ הנתבעת נפל למשכב, ומחמת צום הרמאדן ותקופת החגים, שיצרו עומס עבודה במשרד ב"כ הנתבעת. בסיום הבקשה מציין ב"כ המבקשת כי מדובר בדחייה אחרונה. גם בקשה זו נענתה כמבוקש. בהחלטה מיום 12/9/2011 נקבע כי מדובר בארכה אחרונה. הנתבעת נדרשה להגיש סיכומיה עד ליום 25/10/2011 (חמישה ימים מעבר למבוקש). לתובעת ניתנה אפשרות להגיש סיכומי תשובה עד ליום 10/11/2011. סיכומי הנתבעת לא הוגשו עד היום.

ביום 7/11/2011 הגישה התובעת בקשה ליתן פסק דין על פי התביעה, היא הבקשה שלפניי.

תק' 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקסד"א), קובעת כי דינו של בעל דין שלא הגיש סיכומיו במועד הקבוע כדין בעל דין שלא התייצב לדיון. תק' 157(2) לתקסד"א קובעת כי אם התייצב התובע לדיון ואילו הנתבע לא התייצב, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת ההוכחה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש.

בענייננו לא הגישה הנתבעת סיכומים עד היום למרות ארכות חוזרות ונשנות שניתנו לה, ודינה כדין מי שלא התייצב לדיון. יש לבדוק, אפוא, אם הוכיחה התובעת את תביעתה, עד כמה שחובת ההוכחה עליה.

בתביעה לסילוק יד (בגין הסגת גבול), בה נטען כי הנתבע מחזיק במקרקעין ללא זכות שבדין, כל שנדרש התובע להוכיח הוא את בעלותו במקרקעין, ומשהוכיח זאת, עובר הנטל אל כתפי הנתבע להוכיח זכות שמכוחה הוא זכאי להוסיף ולהחזיק במקרקעין. (חוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, סע' 16, ופקודת הנזיקין [נוסח חדש], סע' 30). בעלותה של התובעת הוכחה ללא עוררין. מדובר במקרקעין מוסדרים ורשומים, המהווים דירה/ות מגורים בקומה שלישית בשד' ירושלים 79 בתל אביב – יפו, גוש 7024, חלקה 123, חלקות משנה 12 ו-13 (להלן – הדירה/ות). (נספח רישום ותרשים הדירה מצורפים לכתב התביעה). לעומת זאת, הנתבעת לא הוכיחה זכות שמכוחה היא זכאית להוסיף ולהחזיק במקרקעין. להוכחת דמי השימוש הראויים עבור 7 השנים שקדמו להגשת התביעה הגישה התובעת חוות דעת שמאי, ולפיה דמי השימוש הראויים עומדים על 1,670 ₪ לחודש. חוות דעת זו לא נסתרה, והנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית.

לפיכך, ניתן בזה פסק דין על פי התביעה.

הנתבעת תסלק ידה מן הדירה/ות ותחזיר את החזקה בה/ן לתובעת כשהדירה/ות פנויה/ות מכל אדם וריקה/ות מכל חפץ ששייך לנתבעת, ובמצבה/ן כיום. ניתנת לנתבעת שהות של 90 יום להתארגנות. צו הפינוי ייכנס לתוקף ביום 9/2/12 בשעה 13:00.

הנתבעת תשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בסך 140,280 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3/8/2006.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,500 ₪.

התשלומים ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, י"א חשון תשע"ב, 08 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.