"מעריב" לא יחוייב לחשוף זהות מקור שמסר מידע בעניינו של עו"ד ישי בית און

פתח דבר

1.       התובענה שבפניי היא למתן צו המורה למשיבים לגלות למבקש את זהות המקור שמסר למשיבה 3 את המידע שעליו ביססה ידיעה מפרי עטה בעניינם של המבקש ובת זוגו לשעבר ואשר פורסמה ביום 28/9/07 במדור הרכילות "ליאורה" במוסף "סופשבוע" של העיתון "מעריב" (להלן: " הפרסום" או " הכתבה", צורפה כנספח ג לתובענה).

          יוער כבר בפתיח, כי ההליך שבפניי אינו מצריך הכרעה בשאלה אם מדורי רכילות בעיתונות הם לגיטימיים וראויים לפרסום. אין לכן מקום להכביר מילים בשאלת ערכם, חשיבותם או נחיצותם של מדורים כאלה. עובדה היא כי מדורי רכילות נפוצים במקומותינו וניתן להניח שאין זאת אלא משום שיש למדורים אלה קהל צרכנים בהתאם. ברי כי הם מספקים את יצר המציצנות והסקרנות של קהל קוראי טורי הרכילות - גם אם אין הדעת נוחה מכך.

2.       לצורך הבנה והתמצאות ברקע העובדתי שקדם להגשת התובענה ובטענות הצדדים, מן הראוי כבר בשלב זה להביא את הכתבה כלשונה ובמלואה:

אלה לא השבועות המצוינים ביותר בחייו של עו"ד ישי בית-און. עורך הדין שזכה לעיקר פרסומו כמפרק, עובר בימים אלה סוג של פירוק בעצמו: חברתו לחיים לשעבר יעל קאופמן, שעדיין מתגוררת איתו תחת אותה קורת גג, קיבלה במפתיע הודעה מהבנק ולפיה הבית המפואר ברמת השרון יימכר כדי לכסות את חובותיו.

בית-און, אוף?

"ליעל קאופמן ולי יש חובות משותפים שהיא מנסה להתחמק מהם. שש שנים היינו יחד, ואף פעם לא בגדתי בה. החברים שלי היו צוחקים ממני, קראו לי 'מוצג מוזיאוני'. הייתי נאמן לה מכף רגל ועד ראש, נתתי לה את כל מה שיש לי ואת כל מה שאין לי. טיפלתי בשלושת ילדיה בביתנו המשותף, נסענו למעלה מ-24 פעמים לחו"ל יחד, קיבלתי אותה עם הטוב ועם הרע. עכשיו, כשאנחנו פרודים, היא מנסה לחמוק מהחובות המשותפים, אבל היא לא תצליח. אגב, אני עכשיו חוזר למעגל הרווקות".

יפה מאד.

"ראית אותי פעם?"

לא.

"אומרים שאני נראה כמו ריצ'רד גיר. אני בן 52, ומומחה לשיקום חברות ופירוקים. את רוצה תמונה?"

בהחלט. ושלום לגב' קאופמן. הוא התכוון לסגידה או לבגידה? כי אולי לא שמעתי כל כך טוב.

'תפני בבקשה לבא כוחי, עו"ד ציון סמוכה".

סמוכה, און עתק?

"הסיפורים של עו"ד ישי בית-און יישארו בגדר סיפורים. האמת היא אחרת והיא תתברר בבית משפט. למרשתי אין שום דבר אחר מלבד הבית ותכולתו, שבו היא השקיעה 550 אלף דולר". (ההדגשות במקור - ע.ב.).

רקע עובדתי

3.       המבקש, ישי בית-און, הוא עורך דין במקצועו שעיסוקו ועיסוק המשרד שבראשו הוא עומד הם בתחום המשפט האזרחי-מסחרי. בכתבה הציג עצמו כ"מומחה לשיקום חברות ופירוקים" (להלן: " המבקש").

          המשיבה מס' 3, ליאורה גולדנברג שטרן (להלן: " המשיבה") כותבת דרך קבע מדור רכילות במוסף השבועי של עיתון מעריב הנושא את שמה "ליאורה". העיתון מוצא לאור על ידי מעריב הוצאת מודיעין בע"מ (המשיבה 1) ובעת הרלוונטית אמנון דנקנר (המשיב 2) שימש כעורך הראשי שלו.

          מלכתחילה הוגשה התביעה גם נגד בת זוגו לשעבר של המבקש, יעל קאופמן (להלן: " קאופמן") ונגד בא כוחה עו"ד ציון סמוכה (להלן: " עו"ד סמוכה"). על פי הנטען בתביעה, הם צורפו "על מנת לאפשר להם להודות בהדלפה ובכך לייתר את התובענה כולה", שכן המבקש מניח שהם או מי מהם הוא "המדליף" כלשונו (סעיף 7 לכתב התביעה). משכך, ביקש מלכתחילה כי בית המשפט יחייב את קאופמן ואת עו"ד סמוכה להודיע אם הם המקור למידע שבכתבה - אלא שאין כל חובה שבדין המצמיחה למבקש זכות לסעד מעין זה המכוון כלפי מי מהשניים. ואמנם בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 11/3/08 הוסכם כי התובענה ככל שהופנתה נגד קאופמן ועו"ד סמוכה תימחק, וכך אמנם נעשה בפסק דין חלקי שניתן על ידי (ראו: עמוד 5 לפרוטוקול הישיבה מיום 11/3/08).