החלטה
שכר העד בסך 200 ₪, ישולם בשלב זה על ידי התובעת ואתחשב בכך במועד פסק הדין.
ניתנה והודעה היום ג' שבט תש"ע, 18/01/2010 במעמד הנוכחים.
מיכל ברק נבו, שופטת
החלטה
שכר העדה בסך 200 ₪, ישולם בשלב זה על ידי הנתבעת ואתחשב בכך במועד פסק הדין.
ניתנה והודעה היום ג' שבט תש"ע, 18/01/2010 במעמד הנוכחים.
מיכל ברק נבו, שופטת
פסק דין
התביעה שלפני מתיחסת לתאונה שארעה ביום 24.9.08 ברחוב זבוטינסקי בר"ג, בכיוון הנסיעה ממערב למזרח.
אין מחלוקת, כי עובר לתאונה נסעה הנתבעת בנתיב הימני ביותר והמשאית של התובעת נסעה בנתיב האמצעי.
לטענת כל אחד מהצדדים, הרכב האחר סטה לעברו, באופן שנגרמה התאונה. אין מחלוקת, כי הפינה הימנית קדמית של המשאית באה במגע עם הכנף השמאלית אחורית של רכב הנתבעת, וכתוצאה מהמכה הסתבסב רכב הנתבעת שמאלה, נגד כיוון השעון, ובסופה של התאונה, מצאה עצמה הנתבעת 1 בניגוד לכיוון הנסיעה המקורי שלה, משמאל למשאית, כפי שניתן לראות בצילומים שהציג נהג המשאית, ובפרט ת/6 ו-ת/5.
נהג המשאית טוען, כי הנתבעת נכנסה לנתיב נסיעתו באופן מפתיע, במקום שהוא "שטח מת" מבחינתו. הוא מציג את הצילומים שצילם מיד לאחר האירוע, בטרם הוזזו כלי הרכב וממחיש באמצעות ת/5, כי הוא צמוד לקו השמאלי התוחם את נתיב נסיעתו, ומכך מבקשת התובעת שאסיק כי הנתבעת היא שסטתה מנתיב נסיעתה.
לטענת הנתבעת, היא ביקשה לפנות ימינה מטרים ספורים לאחר מקום האירוע.יצויין, כי בהודעתה במשטרה, טענה הנתבעת, כי התאונה ארעה כ-100 מטר לפני הפניה בה רצתה לפנות ימינה.לאור הכוונה לפנות ימינה, טוענת הנתבעת, כי לא ייתכן שהיא סטתה שמאלה, לתוך נתיב המשאית, והמשאית היא זו שסטתה לעברה.
מטעם הנתבעים העידה עדה נוספת, מלבד הנתבעת 1, היא חברתה של הנתבעת 1 שנסעה עימה ברכב. ואולם, אותה עדה קראה תהילים בזמן הנסיעה, ועל כן לא ראתה מה קרה עובר לתאונה. היא העידה, כי בעת התאונה חשה חבטה וזעזוע, הרכב הסתבסב והיא מצאה עצמה "עומדת" בתוך האוטו, כאשר הרכב פונה בכיוון ההפוך מהכיוון אליו נסעו. היא לא יכלה לציין מי סטה לעבר מי, אך ציינה, שהנתבעת והיא התכוונו לפנות ימינה בפנייה הקרובה. גם היא לא יכלה למקם בדיוק את התאונה יחסית לפנייה, אך טענה שהיה זה קרוב לפנייה.
לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר הראיות שלפניי, אני מגיעה למסקנה, כי ככל הנראה הייתה סטייה הדדית של שני הנהגים. מצד אחד, הצילומים שצילם נהג המשאית מיד לאחר התאונה, ובפרט ת/5, מלמדים, כי בסוף האירוע הוא היה בנתיבו, צמוד לקו ההפרדה השמאלי.
טוען ב"כ הנתבעים, כי המשאית התקדמה מעט לאחר התאונה, ויש להניח שעם קבלת המכה מצד ימין, "תיקן" נהג המשאית את נתיב נסיעתו תוך סטייה שמאלה. אפילו אקבל טענה זו, שאכן נשמעת הגיונית, הרי שיש להניח, כי זו הסיבה שהמשאית צמודה לקו ההפרדה משמאל ולא במרכז הנתיב.
מצד שני, קיבלתי את עדות שתי עדות ההגנה, כי הן התכוונו לפנות ימינה מיד לאחר האירוע, ולכן קשה להניח שהן התכוונו לסטות לנתיב השמאלי עובר לפנייה. אני מניחה, לאור הראיות שלפני, כי הייתה סטייה קלה שמאלה של הנתבעת, באופן שהסטייה הקלה שלה חברה לסטייה קלה של נהג המשאית לעבר קו ההפרדה של נתיבו מצד ימין, וכך פגעה הפינה הקדמית שמאלית של המשאית בכנף השמאלית אחורית של רכב הנתבעת, באופן שגרם לרכב הנתבעת להסתבסב שמאלה.
לפיכך, אני מחלקת את האחריות לתאונה שווה בשווה בין הנהגים.
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 5,391 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום 1.1.09 ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, הוצאות משפט, הכוללות אגרה כפי ששולמה, שכר בטלת העד כפי שנפסק וכן שכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
אם תדרש התובעת לשלם את המחצית השניה של האגרה, גם זו תשולם לה על ידי הנתבעים.