"דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' הראל ניהול תחנות דלק בע"מ

החלטה

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה למכור, לשווק, או לאחסן בתחנת הדלק נשוא התובענה מוצרי דלקים לסוגיהם או שמנים, שאינם מסופקים לה על ידי המבקשת.

לאחר עיון בבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות ללא צורך בהעברתה לתגובת הצד שכנגד, זאת מן הטעם שאין בסעד המבוקש כדי לשרת את הסעד הסופי המבוקש בכתב התביעה. תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, מגדירה סעד זמני כדלקמן:

"סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין..."

הנה כי כן, על מנת שבעל דין יזכה בסעד הזמני המבוקש על ידו, הוא חייב לשכנע את בית המשפט, כי מתן הסעד הזמני משרת את הסעד הסופי המבוקש על ידו, וכי הוא נועד להבטחת קיומו התקין והיעיל של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין.

תנאים אלה אינם מתקיימים בענייננו. הסעד המבוקש בכתב התביעה הינו פינוי תחנת הדלק המופעלת על ידי המשיבה, כך שאין כל קשר בין הסעד הזמני המבוקש לבין הסעד הסופי המבוקש בתביעה שכנגד. בהתחשב בסעד המבוקש בכתב התביעה ובסעד הזמני המבוקש בבקשה למתן צו מניעה זמני, על פניו ברור, כי הסעד הזמני המבוקש אינו משרת את הסעד הסופי, ואינו נובע ממנו.

מעבר לנדרש אוסיף, כי גם אילו התביעה העיקרית הייתה כוללת סעד של מתן צו מניעה קבוע או סעד הצהרתי כמתחייב, ספק רב אם לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בסעד המבוקש. מדובר בסעד שאינו ניתן להערכה, כך שהסמכות העניינית השיורית לדון בסעד מסוג זה נתונה, לכאורה, לבית המשפט המחוזי.

לאור כל האמור, הנני מורה על דחיית הבקשה.

בנסיבות העניין ומאחר שלא נדרשה תגובת המשיבה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג אדר ב תשע"א, 29 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.