"בן ממשיך", חלוקת משק חקלאי, ופיצוי יורשים בגין מתן הזכויות במשק לאחד האחים

פתח דבר

התובע והנתבעות 1-2 הינם אחים החלוקים באשר לאופן חלוקת זכויות החכירה הרשומות ע"ש אביהם המנוח בנחלה חקלאית הנמצאת בכפר מל"ל והידועה כחלקות  45 ו - 55 בגוש 6447  (להלן - הנחלה).

הצדדים חלוקים בשאלה האם התובע הינו "בן ממשיך" בנחלה, שאז לנתבעות אין כל חלק בה, או האם הזכויות בנחלה הינן חלק מעזבון הוריהם המנוחים שאז זכאי כל אחד מהאחים לשליש מכלל זכויות העזבון לרבות הנחלה ע"פ צווי הירושה שהוצאו אחר המנוחים.

לחלופין, וככל שיקבע כי יש לרשום את הזכויות בנחלה ע"ש התובע, חלוקים הצדדים באשר לזכאותן של הנתבעות 1-2 לפיצוי כספי מהתובע בגין חלקן בעזבון הוריהם המנוחים.

להלן העובדות הנדרשות לנדון -

1.                  מר יובל גורביץ (להלן - התובע), הגב' ניצה גורביץ (להלן - הנתבעת 1) והגב' נועה גורביץ (להלן - הנתבעת 2) הינם אחים, ילדיהם של המנוחים מנחם ומאשה גורביץ' ז"ל (להלן- המנוחים או המנוח או המנוחה לפי העניין).

2.                  ביום 15.9.1932 נחתם חוזה חכירה (להלן - חוזה החכירה) בין הקרן הקיימת לישראל (להלן- הקרן), כפר מל"ל וסבם של הצדדים, מר אריה גורביץ ז"ל (להלן - הסב), על פיו הוחכרו הזכויות בנחלה לסב למשך 49 שנה מיום חתימת חוזה החכירה (ראה סע' א' לחוזה החכירה).

3.                  בהתאם לתנאי חוזה החכירה הרי שעם סיום תקופת החכירה, ביום 13.9.81, קיימת בידי החוכר האפשרות להאריך את תקופת החכירה למשך 49 שנה נוספות בתנאי החוזה המקורי ובלבד שיודיע על כך לקרן הקיימת לישראל לפחות שנה קודם לסיום תקופת החכירה (ראה סע' ב' לחוזה החכירה).

4.                  ביום 21.8.1970 פנה הסב למינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל), אשר בא בנעלי הקרן בכל הקשור להחכרת המקרקעין, בבקשה להעברת זכויותיו בנחלה לבנו, המנוח. ואכן ביום 28.8.1970 הועברו זכויות החכירה בנחלה למנוח, אביהם של הצדדים.

5.                  ביום 13.10.1977, לבקשת המנוח, נרשם התובע ברישומי אגודת כפר מל"ל כ"בן ממשיך" בנחלה וזאת ע"פ החלטת האסיפה הכללית של אגודת כפר מל"ל.

6.                  ביום 2.12.90 פנה המנוח באמצעות עורך דין למינהל בבקשה לחידוש חוזה החכירה, ואכן לאחר שנעשו כל הבדיקות הדרושות מטעם המינהל הופקה הארכה לחוזה החכירה אשר נשלחה לב"כ המנוח לצורך חתימתו (להלן - הסכם הארכה), דא עקא, בסופו של יום לא נחתם הסכם הארכה ע"י המנוח, מטעמיו שלו (ראה סע' 5-6 לכתב ההגנה של המינהל וכן ראה נספחים ד-ה לכתב ההגנה).

7.                  ביום 29.10.03 הלך המנוח לבית עולמו וביום 28.7.04 הלכה המנוחה לבית עולמה. המנוחים לא הותירו אחריהם צוואות. ביום 10.5.06 ניתנו צווי ירושה אחר עזבון המנוחים הקובעים את התובע והנתבעות 1-2 כזוכים בחלקים שווים בעזבונם.

טענות התובע

8.               לטענת התובע הוא מונה כ"בן ממשיך" בנחלה וככזה הוא זכאי להירשם כבעלים של  מלוא הזכויות בנחלה.

9.               לחלופין טוען התובע כי הינו בעל הזכויות בנחלה נוכח הוראות חוזה החכירה הקובעות כי הנחלה הינה ברת הורשה במגבלות שונות המפורטות בתניות הסכם החכירה. לטענתו, ע"פ תנאי החכירה עוברות מלוא זכויותיו בנחלה של החוכר עם פטירתו לבן זוגו הנותר בחיים ועם פטירתו של בן הזוג השני לגדול ביורשים של החוכר, כיוון שכך טוען התובע כי עם פטירת אימו המנוחה הוא זכאי לקבלת מלוא הזכויות בנחלה בהיותו בכור האחים. 

10.           עוד מוסיף התובע וטוען כי הנתבעות 1-2 אינן זכאיות לכל פיצוי עקב העברת זכויות הנחלה על שמו היות וע"פ חוזה החכירה הזכות לפיצוי מתקיימת רק כאשר הבכור שבין היורשים מוותר על זכותו בקבלת הנחלה (ראה סע' 31 לכתב התביעה).

לחילופין, טוען התובע, כי גם אם ימצא ביהמ"ש שיש מקום לפצות את הנתבעות הרי שהפיצוי צריך שיעשה בדרך המותוות בסע' י"ב לחוזה החכירה, היינו בדרך של חישוב ההשקעות שהשקיעו המנוחים בנחלה ללא שווי הקרקע (ראה סע' 32 לכתב התביעה).

טענות הנתבעות 1-2

11.           לטענת הנתבעות, התובע אינו "בן ממשיך" בנחלה שכן מעת שזכויות המנוחים בנחלה הינן זכויות חכירה הניתנות להורשה, לא ניתן להעביר הנחלה בדרך של "בן ממשיך" שכן זו נוגדת את הוראות חוק הירושה.