תביעה לפיצוי בגין אפליה בכניסה למועדון "קינזי בר" שבבעלות הנתבעת 1 (
המועדון) מכוח החוק לאיסור אפליה במוצרים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א - 2000 (
החוק).
הנתבע 2 הינו מבעלי המועדון ומנהלו.
התביעה וטענות הצדדים
1. התובעים, צעירים ילידי 1980, ביקשו להיכנס למועדון ביום 27/3/10 בשעה 00:15 לערך. לפי הטענה, סורבה כניסתם למועדון (
האירוע). זאת, לפי הנטען, "
ממניעים פסולים וגזעניים, בשל צבע עורם הכהה וחזותם המזרחית".
2. התובעים הגיעו למקום דרך הגב' אדמון, שהייתה בליינית קבועה במועדון (ראו עדותה בעמ' 35 ש' 19-25 וכן סיכומי הצדדים). לטענתם, כשהגיעו למועדון, סירבה המארחת להכניסם בתואנה שבשעה זו לא ניתן להיכנס אלא באמצעות שליחת מסרון (הודעת SMS) למארח הבכיר, מר עומר חדד (
המארח), היושב אף הוא בפתח המועדון. בעוד הם ממתינים בחוץ לאישור כניסה באמצעות הודעת מסרון שישלח היחצ"ן של המועדון למארח, חלפו על פניהם והוכנסו למועדון בליינים בעלי עור בהיר או בעלי חזות אשכנזית שלא היתה להם היכרות מוקדמת עם המארח וללא כל בדיקת קיומה של הזמנה או דרישת מסרון. לאחר זמן מה וכתוצאה מניסיונות שנעשו באמצעות הגב' אדמון מול היחצ"ן של המועדון להסדיר ולאפשר את כניסתם של התובעים באמצעות שליחת שמותיהם במסרון, אישר המארח את כניסתו של התובע 1 בלבד, אך לא התיר את כניסתו של התובע 2. המארח עמד בסירובו לאפשר את כניסתו של הנתבע 2, גם לאחר שהגב' אדמון הבהירה לו כי שני התובעים באו איתה וגם לאחר פניה נוספת של גב' אדמון ליחצ"ן, ששלח למארח הודעה נוספת עם שמותיהם של התובעים. בנסיבות אלה, בחר גם התובע 1 שלא להיכנס למועדון ושני התובעים עזבו את המקום. לטענת התובעים, משמעות הסירוב לאפשר כניסתו של התובע 2, בנסיבות שבהן מגיעים שני חברים יחדיו לבילוי, היא שלא הותרה הכניסה של שניהם, ואין זו אלא דרך להביא לכך ששניהם לא ייכנסו לבלות במועדון (עמ' 8-9 לחקירת התובע 1).
3. הנתבעים מכחישים קיומה של אפליה. לטענתם, במועדון מבלים בכל ימות השבוע בני עדות שונות, לרבות שחומי עור ומזרחיים, ללא כל אבחנה על רקע גזעי (או אחר). לטענת הנתבעים, האירוע התרחש ביום שישי, שהוא יום שיא בפעילות המועדון, בשעה מאוחרת יחסית, 00:15 לערך, "כך שאין ספק שהתובעים הגיעו למועדון כשהוא היה מלא וצפוף". לפיכך ועקב הגבלת כמות האנשים שהמועדון יכול להכיל, בשעות העומס יכולים להיכנס רק מוזמנים לאירועים או מקורבים לבעלי/מנהלי המועדון. התובעים לא ביצעו הזמנה באחת הדרכים המקובלות במועדון ואין הם מכירים מישהו ממנהלי/בעלי המועדון. הם סמכו על כך שגב' אדמון, שאינה בעלת תפקיד במועדון, תכניס אותם ברגע שיגיעו. התובעים הגיעו מאוחר למרות שהתבקשו על ידי גב' אדמון להגיע מוקדם, עד השעה 23:00. היחצ"ן אליו פנתה גב' אדמון על מנת לאפשר כניסתם של התובעים, שלח למארח מסרון שכלל רק את שמו של התובע 1. המארח פעל בהתאם להנחיות שניתנו לו - להכניס לאחר השעה 23:00 שממנה מתחיל העומס, רק אנשים שלגביהם קיבל מסרונים מאחד מבעלי/מנהלי המועדון או מאחד היחצ"נים שאחראים על המסיבה שהתקיימה באותו ערב - והתיר רק את כניסתו של התובע 1.
לטענת הנתבעים, לתובע 1, שהותרה כניסתו כאמור, אין כל עילת תביעה; וביחס לשני התובעים, בנסיבות כמפורט לעיל, לא הוכחה הטענה שכניסתם נמנעה מחמת אפליה.
4. יש לציין, כי קודם להגשת התביעה, כחודש לאחר האירוע, פנה ב"כ התובעים לנתבעים במכתב מיום
25/4/10, בו פורטה השתלשלות האירועים ונדרש פיצוי כספי (נספח ג' לתצהירי התובעים). פניה זו הובילה לשיחה טלפונית מיום
2/5/10 בין התובע 1 לבין הנתבע 2 (התמליל מצורף כנספח ד5 לתצהיר התובע 1). בשיחה זו, בין היתר, הציע הנתבע 2 לתובעים לפצותם בהזמנה זוגית לבילוי במועדון. הצעה זו נדחתה על ידי התובעים והתביעה הוגשה
באוגוסט 2010 בסדר דין רגיל.
הראיות
5. מטעם התובעים העידו התובעים עצמם וכן זומנה למתן עדות, ללא תצהיר, גב' אדמון.
6. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2; המארח, מר עומר חדד; שי לגזיאל, אף הוא מבעלי המועדון; הברמן, מר ערן שלום; והצלם רע הוד גבע, לצורך הגשת התמונות שצילם והוגשו כראיה מטעם הנתבעים, להוכחת טענתם כי, ככלל, מבלים במועדון גם בעלי גוון עור כהה.
דיון והכרעה
7. איסור האפליה שחל על הנתבעים, מעוגן בס' 3(א) לחוק:
"
3. מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום ציבורי או במתן שירות במקום ציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות".
8. לפי סעיף 5 לחוק, מהווה מעשה או מחדל שבניגוד לסעיף 3 עוולה אזרחית. בפני תובע בעוולה זו, ניצב קושי ראייתי שטבוע, מטיבם של דברים, בהוכחת קיומה של אפליה. בנסיבות אלה, מטעמים של מדיניות משפטית, על מנת ליתן בידי הציבור כלי לאכיפה אזרחית אפקטיבית של האיסור על אפליה ולצורך קידום הערכים החברתיים העומדים ביסוד החברה הדמוקרטית של שמירה על כבוד האדם ועל השוויון בין בני האדם, ובין היתר, לצורך ביעור התופעה המכוערת המכונה "סלקציה" בכניסה למועדוני הבילוי - נקבעו בס' 6 לחוק חזקות ראייתיות בדבר קיומה של אפליה בנסיבות מסויימות. אלו הן החזקות:
"6.
הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:
(1) ...
(2) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה.