פסק-דין בתיק תע"א 6057-07

בפנינו תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי מכח חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 וכן תביעה לתשלום בונוס בגין מכירות והפרשים בגין הפרשות לביטוח מנהלים.

א.         רקע כללי

1.    התובעת הועסקה כמנהלת קשרי לקוחות בנתבעת החל מיום 8.6.03 ועד ליום 2.7.06, כאשר הפסקת עבודתה הסתיימה בנסיבות השנויות במחלוקת, כפי שיפורט בהמשך.

2.    הנתבעת עוסקת בתחום המחשוב ומבצעת פרוייקטים בתחום הטכנולוגיה, אבטחת המידע, תשתיות ופיתוח.

3.    ביום 8.6.03 נערך בין הצדדים הסכם עבודה במסגרתו הוסכם, בין היתר, על תשלום "שכר בסיס" לתובעת בסך של 4,000 ש"ח ולחילופין על תשלום עמלות מכירה בשיעורים המפורטים בהסכם - הגבוה מבין השניים. כמו כן, הוסכם כי התובעת תבוטח בביטוח מנהלים לאחר תקופת נסיון של 6 חודשים.

4.    בנוסף חתמה התובעת במועד הנ"ל על "כתב התחייבות לשמירת סודיות ואי תחרות" (ר' נספח א' לתצהיר התובעת).

5.    לאחר שהתובעת השלימה שנת עבודה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישולם לה החל מחודש יוני 2004 שכר יסוד בסך של 4,000 ש"ח ובנוסף עמלות מכירה.

6.    בתחילת שנת 2005 נערך בין הצדדים הסכם נוסף המסדיר את זכאותה של התובעת לתשלום עמלות לאותה שנה. במסגרת הסכם זה עוגנה, בין היתר, זכאותם של מנהלי קשרי לקוחות, ובכללם אף התובעת, לקבל "מענק סוף שנה" על בסיס תחרותי. הזכאות למענק הותנתה, בין היתר, בביצוע מכירות המביא להשגת יעד אישי אותו קבעה הנתבעת (רווח גולמי של 1,300,000 ש"ח) ובמעבר היעד באחוז הגדול ביותר בהשוואה לשאר מנהלי קשרי הלקוחות בנתבעת. מענק זה אמור היה להינתן באמצעות מימונו של טיול זוגי לאיי סיישל או לאיים המולדיביים בעלות של עד 30,000 ש"ח (ר' נספח ב' לתצהיר התובעת, עמ' אחרון סעיף 3 וכן ר' עמ' 1 לנספח ב').

7.    אין חולק כי סמוך לעריכת תוכנית היעדים לשנת 2005 ביצעה הנתבעת - למורת רוחה של התובעת - שינוי במצבת הלקוחות והורתה על העברת חלק מהלקוחות שהיו בטיפולה של התובעת לטיפולם של מנהלי קשרי לקוחות אחרים. מי שהחליט על הקצאה זו היה סמנכ"ל המכירות בנתבעת ומי שהיה האחראי הישיר על התובעת עד לחודש אוקטובר 2005, מר גיל דון (להלן: " מר דון").

       התובעת טענה כי היא ראתה בכך פגיעה בתנאי עבודתה ואף התנכלות, שכן לדבריה הלקוחות שהועברו לטיפולם של אחרים היו לקוחות גדולים שהמשך הטיפול בהם עשוי היה להשיא את עמלותיה (ר' סעיפים 12-13 לתצהיר התובעת).

8.    ביום 8.1.06 נערכה שיחת משוב לסיכום שנת 2005 בין התובעת לבין מר רז אלון, אשר שימש בתקופה הרלוונטית כמנהל אגף המכירות (להלן: " מר אלון"). במסגרת השיחה פרש מר אלון בפני התובעת את השגותיו באשר לאופן טיפולה בלקוחות הנתבעת. מפאת חשיבות הדברים, להכרעה בהליך זה, מצאנו להביא את תמצית הדברים כפי שהועלו על הכתב על ידי מר אלון בזמן אמת כלשונם, כדלקמן:

"1.  סיכמתי את שנת 2005 עם מיטל. בשיחה הועברו לה הנתונים של מכירותיה בשנת 2005. מיטל עמדה בערך ב-95% מהיעדים הכספיים שלה לשנת 2005.

2.    הבהרתי למיטל שאיני שבע רצון מהתנהלותה מול גופים גדולים, כגון בזק וחברת חשמל ולכן אני מעביר את הלקוחות הגדולים שלה למנהלי לקוח אחרים. כמו כן, איני שבע רצון מתוצאות הרבעון האחרון של שנת 2005 שבה לדבריה לא היתה לה 'סיבה להתאמץ', לדבריה, מאחר והיא עמדה ביעדים במסגרת הרבעונים הקודמים. חוסר המאמץ גרם לכך שמיטל לא עברה את היעד שהוצב.

3.    הוחלט שמיטל תקבל מספר לקוחות בינוניים שלהם תבנה תוכנית מכירות יעודית המתאימה להם וליכולות המכירה של מיטל. כמו כן, הוצבו לה יעדים ריאליים למבנה העבודה שלה לשנת 2006 עקב יציאתה לחופשת הריון בסוף מרץ תחילת אפריל 2006.

4.    מיטל תמשיך להחזיק במספר לקוחות בינוניים עימם עבדה קודם.

5.    מיטל הביעה את חוסר שביעות רצונה מהמצב החדש בחששה שאנו משנים את מעמדה עקב הריונה. הבהרתי מעל לכל צל של ספק שאין קשר בין הדברים ואני בטוח שהיא תצליח יותר בתכנית המכירות החדשה שלה. הבהרתי למיטל שאין שום שינוי במעמדה וכי היא ממשיכה להיות מנהלת לקוחות והשינוי היחידי הוא שינוי במספר הלקוחות אותם היא משרתת כפי שמבוצע למנהלי לקוח אחרים במעמדה וכפי שמבוצע בכל תחילת שנת עבודה בחברת ווי!.

6.    סוכמו עם מיטל  היעדים לשנת 2006 ומיטל חתמה על הסכם העמלות לשנת העבודה 2006 שיצורף לתיקה האישי."

(ר' נספח 1 לתצהירו של מר רז אלון) .

9.    במהלך חודש ינואר 2006 הועבר לתובעת הסכם עמלות נוסף לשנת 2006. בסמוך לכך ועל פי החלטת מנהלה, הפסיקה התובעת לטפל בלקוח משמעותי נוסף לטענתה - הוא חברת בזק. לקוח זה הועבר אף הוא לטיפולו של מנהל לקוחות אחר (ר' סעיפים 23-25 ונספח ד לתצהיר התובעת).