עמר נ' יש תיירות

פסק דין

התובעת רכשה לשני ילדיה ולסבם (להלן: "הנוסעים") כרטיסים להפלגה שארגנה ושיווקה חברת "יש תיירות" (להלן: "הנתבעת") באוניה מג'יק 1.

במהלך ההפלגה התברר לנוסעים כי הפלגה זו תוכננה ושווקה תחילה כייחודית לחברי קהילת ההומוסקסואליים, הלסביות והטרנסג'נדריים בישראל (להלן: "הקהילה").משלא הצליחו מאמצי השיווק, ונמכרו רק כעשירית מהמקומות, החליטה הנתבעת על ביטול התוכנית המקורית של ההפלגה ושיווקה אותה כהפלגה של " סופשבוע מסיבות". בסופו של דבר מתוך 900 נוסעי האוניה,כ- 100 היו חברי הקהילה.

התובעת ראתה פרסום של ההפלגה, ורכשה כאמור שלושה כרטיסים עבור בני משפחתה.. יודגש כי התובעת עצמה לא הצטרפה להפלגה.

לטענת התובעת הנתבעת הטעתה אותה כאשר לא גילתה כי ההפלגה הייתה מיועדת במקור לחברי הקהילה, ובשל כך נחשפו ילדיה כדבריה למראות קשים אשר בעטים הינה דורשת פיצוי בסך של 15,000 ₪.

השאלה הנשאלת היא האם הייתה חובה על הנתבעת לגלות לרוכשי הכרטיסים את השתלשלות העניינים הנוגעת להפלגה זו, והעובדה כי בין נוסעיה גם 100כ- חברי קהילה, והאם התובעת זכאית לפיצויי.

דיון והכרעה:

מעדות התובעת כמו גם מעדות נציגת הנתבעת עולה כי האירועים החברתיים, כגון המסיבות וההופעות שהיו במהלך ההפלגה, היו מותאמים לאוכלוסיה הרחבה, ולא ייחודיים לחברי הקהילה. התובעת אף הודתה כי ילדיה וסבם השתתפו בפעילויות, ונהנו מהארוחות, הבריכה, הסיורים ומכלול השירותים שהוצעו להם במסגרת ההפלגה.

למעשה התובעת לא מלינה על התנהלות הנתבעת, אלא על כך שההתנהגות של נוסעים אחרים היתה פרובוקטיבית או לא צנועה לשיטתה, וכתוצאה מכך נגרמה לילדיה טראומה. כך למשל מלינה התובעת כי זוג נשים התחבק בצורה פרובוקטיבית בחדר האוכל או שפנו לבנה הצעיר ברמיזות מיניות, ושהילדים שמעו בלילה קולות של גברים מקיימים יחסי מין.

כאמור, התובעת עצמה לא הייתה בהפלגה ועדות זו הינה מפי השמועה, שכן ילדיה וסבם לא העידו בפני.

בכתב התביעה טענה התובעת כי ברשותה צילומים "קשים... בעלי אופי בוטה ומיני". צילומים אלו הוגשו לבית המשפט במהלך הדיון ובהם נראים שני זוגות של גברים בבגדי ים על סיפון האוניה, מתחבקים ומתנשקים.

התובעת טוענת כי אילו היה נאמר לה בעת רכישת הכרטיסים, שההפלגה נועדה בשעתו לחברי הקהילה ההומו-לסבית, בהיותה אישה מסורתית לא היתה רוכשת כרטיסים להפלגה זו.

סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג -1973 קובע:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה" – לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

האם היה על הנתבעת לגלות שהיא שיווקה מלכתחילה את ההפלגה כאירוע לחברי הקהילה ובשל מיעוט נרשמים שונתה ההפלגה? האם היה על הנתבעת לגלות שכ-15% מהמפליגים הינם חברי הקהילה ?

התובעת הפנתה לפסק דינו של כב' השופט הרווי גרובס תק 33679/07/10 שדן בטענות דומות בגין אותה הפלגה. שם קבע כב' השופט גרובס כי:

"על הנתבעת היה ליידע את התובע בדבר ייעודו המקורי של השייט ולא בדבר איפיונם של הנוסעים האחרים. אם הייתה הנתבעת משווקת את השייט כשייט הפתוח לקהל הרחב ואשר אינו מיועד לענות על צרכים של קהילה מסויימת ואשר אופיו אינו מסוים, לא היתה קמה לתובע עילת תביעה במידה ושאר בני האדם שהיו רוכשים כרטיסים לשייט היו נמנים על הקהילה הגאה" (ההדגשה במקור ד.פ.).

בכל הכבוד, דעתי בעניין זה שונה.

השייט לא הותאם לחברי הקהילה אלא נהפוך הוא, לאחר ביטול האירוע לקהילה הוסיפה הנתבעת מסיבות ואירועים של ערוץ 24 כדי להתאימו לקהל הרחב. נציגת הנתבעת אף העידה כי במקום פעלה כל העת משחקיה, מועדון נוער, חדר פלייסטיישן וסוני. מכאן שאופי ההפלגה התאים לציבור הרחב ולא היה בו כל מאפיין יחודי לחברי הקהילה.

יתר על כן ההפלגה שווקה כ"הפלגת מסיבות" לא הפלגה למשפחות ולא הפלגה לקהל המסורתי או הדתי, מכאן שהיה על התובעת לשקול אם אופי ההפלגה מתאים לה נוכח טענתה בדיון שהיא שומרת מסורת. מעצם טבעה הפלגת מסיבות היא משוחררת יותר באופייה, ונתון זה עמד בפני התובעת כאשר בחרה בהפלגה לבני משפחתה.