מדמוני נ' מועדון תרבות ש.ל בע"מ ואח'

פסק דין

1.ענייננו בתביעה כספית בסך 31,200 ₪ בגין הפליה בכניסה למועדון, זאת בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א – 2000 (להלן: "החוק").

2.התובע טען כי בתאריך 18/11/2010 הגיע לנתבע 1 במטרה לחגוג את יום-הולדתו. לדבריו הזמין מקום מראש יום קודם. עוד טען כי ביום המקרה התקשר להודיע על איחור קל ונענה שאין כל בעיה ומקומו יישמר. לטענתו, משהגיע עם חבריו למקום נמנעה כניסתו וכניסת חבריו בשל מוצאם וזאת למרות שהזמין מקום מראש. כמו כן טען כי נאמר לו שאינו רשום כלל ברשימות ולכן אינו נכנס, זאת למרות שאחותו וחברים שהגיעו מוקדם יותר אמרו כי באו ליום-הולדתו, הוכנסו פנימה והושבו בשולחן המוזמן.

עוד טען כי בידיו הקלטות בהן נשמעים הנתבעים כאשר הם אומרים: "מקסימום נשקר בביהמ"ש" וכן תמונות מצולמות של המארחת כשהיא מתנהגת בצורה משפילה ומבזה לתובע וחבריו.

4.בהתאם לכך דרש התובע פיצוי בסך 31,200 ₪ בגין הפליה בכניסה מועדון.

5.הנתבעים טענו כי התובע וחבריו הושארו מחוץ למועדון היות שנחזו לשיכורים ו"טעונים", זאת לאחר שהתנכלו וניבלו את פיהם כלפי המארחת ואנשי האבטחה. לטענת הנתבעים התובע וחבריו החלו להתפרע במקום לאחר שנתבקשו להמתין בכניסה היות שהמקום בתפוסה מלאה ולא ניתן להכניס אנשים נוספים באותה עת. כך גם נטען כי התובע וחבריו החלו לקלל את המארחת והמאבטחים ואף לאיים עליהם תוך שהם חוסמים את הכניסה למקום. לטענת הנתבעת התובע וחבריו אף שברו זגוגית אשר הייתה בכניסה למקום תוך כדי שניסו להיכנס בכוח למועדון ואף השתמשו בשברי הזכוכית כדי לאיים על עובדים ובליינים במקום. הנתבעים דוחים את כלל הטענות כנגדם ולטענתם מדובר בניסיון להתעשר על גבם שלא כדין ובחוסר תום לב.

6.בדיון שנערך בפני העידו התובע ועדה מטעמו וכן נתבע 4 המייצג אף את נתבע 1, נתבע 3 ועד מטעמם אשר העיד על תצהירו.

7.עפ"י עדות התובע היות שמדובר במקום ציבורי חלה עליו חובה להכניס את התובע וחבריו למקום עפ"י החוק. לדבריו הזמין מקום במועדון ביום 17/11/2010, יום קודם לאירוע, אך למרות זאת כניסתו למקום נמנע. התובע אף טען כי ביום המקרה התקשר להודיע כי יאחר ונאמר לא שאין כל בעיה ומקומו יישמר.

לדבריו הוא וחבריו לא היו שתויים או "טעונים" ולא התפרעו בכניסה למקום. לדבריו אף מחזיק הוא בהקלטות אשר מעידות כי דיבר בנימוס עם המארחת תוך שזו נמנעת מלהכניסו אך מכניסה בליינים אחרים למקום. עוד טען כי הוא וחבריו לא איימו על המארחת וכן ששלושה ימים לאחר האירוע ביקש מהנתבעים לשמור את קלטות האבטחה במקום, אך אלו לא נמסרו לו.

התובע אף טען כי יש לו הוכחה לכך שהיה מוזמן למקום, זאת בניגוד לטענת המארחת כי לא היה רשום ברשימות המוזמנים. התובע טען כי אחותו ובן זוגה וכן מספר חברים נוספים הגיעו למקום מספר דקות לפני התובע וחבריו. לטענתו, משאמרה אחותו כי הם הגיעו למסיבת יום ההולדת של התובע הכניסה אותם המארחת לשולחן שהוזמן.

עוד טען כי אביו של נתבע 3 דיבר עימו וניסה לשכנע אותו להימנע מהגשת תביעה ואף הציע פיצוי כספי בתמורה לכך. לטענתו אמר לאביו של הנתבע 3 כי אינו מעוניין בפיצוי ושיתרום את הפיצוי לעמותת "שלווה" בירושלים.

התובע אף השמיע בפני ביהמ"ש ובפני הנתבעים הקלטה במכשיר סלולרי כאשר לטענתו מדובר בתובע אשר מנסה לשכנע את המארחת באותו ערב להכניסו למקום.

בחקירתו הנגדית טען כי הוא וחבריו לא חסמו את הכניסה למקום כפי שטען נציג הנתבעת. לדבריו עמד עם חבריו במקום והיות שמדובר בחבורה גדולה של כ-20 בליינים המבקשים להיכנס היה קשה לאנשים אחרים להיכנס אך לא בשל כוונה למנוע כניסתם.

8.מעדותה של אחות התובע, הגב' ספיר מדמוני, עולה כי הגיעה למקום יחד עם בן זוגה ועם חבר של התובע וידידתו. לדבריה הגיעה מוקדם יותר מהתובע ולכן ביקשה להיכנס למקום. לדבריה משאמרה כי הגיע ליום ההולדת של אחיה הוכנסה היא וחבריה למקום והושבו בשולחן המוזמן.

עוד העידה כי כאשר דיברה עם התובע שאמר שאינו מוכנס למקום, ניגשה לנתבע 3, אותו מכירה לטענתה שנים רבות, וביקשה ממנו להכניס את אחיה וחבריו. לדבריה ניגש הנתבע 3 לחלון המשקיף על הכניסה ולאחר שראה את התובע וחבריו אמר לה כי אינו יכול לעזור לה להכניסם בשל מראם.

משנוכחה כי אחיה וחבריו לא יוכנסו יצאה החוצה וחברה לאחיה והלכו מהמקום.

בחקירתה הנגדית העידה כי נוהגת לבלות במועדון הגוטה ואף המשיכה לפקוד את המקום פעמים נוספות לאחר התקרית. לטענתה נמצאת בקשרים טובים עם הנתבע 3 והמקרה שאירע לאחיה אינו קשור אליה. כך גם טענה כי משביקשה רשותו של אחיה להמשיך ולפקוד את המקום, למרות האירוע שאירע לו, אמר לה זה כי אל לה לערב עצמה באותו מקרה ואין כל בעיה שתמשיך לפקוד את המקום.

לדבריה אף לא חשה ביחס עוין מצד בעלי המקום גם לאחר אותו מקרה.

9.מעדותו של נתבע 3, מר לישי בוקאי, עולה כי בניגוד לטענת התובע ואחותו לא המארחת היא זו שהכניסה את אחותו של התובע וחבריה למקום, אלא הנתבע 3 בעצמו הכניסם בשל היכרותו המוקדמת עם אחות התובע ובן זוגה. לדבריו, התובע וחבריו התנהגו בצורה קטסטרופלית ומניסיונו הרב בחיי הלילה יכול הוא להבחין מי מגיע למקום לבלות ומי בכדי לעורר פרובוקציות. זו גם הסיבה, לטענתו, כי אמר לאחותו של התובע כי אינו יכול להכניסם למקום, כיוון שהתובע וחבריו מתנהגים בגסות, בברוטליות ואף איימו על המארחת. לדבריו לאחר שראה שבמשך כ-20 דקות לא נכנסים אנשים למקום יצא לכניסה, שם ראה את המארחת בוכה עקב איומיהם של התובע וחבריו עליה. לדבריו המארחת אמרה כי אינה יכולה להכניס אנשים נוספים מכיוון שהתובע וחבריו חוסמים את הכניסה, על כן ניגש ופתח דלת אחורית למועדון על מנת להכניס את לקוחותיו למקום. לדבריו, עם פתיחת הדלת האחורית רצו התובע וחבריו לכיוונה וניסו להתפרץ למקום תוך שהם דוחפים את המאבטח, את הנתבע עצמו וכן אדם נוסף שהיה נוכח במקום, עד ההגנה מר אלי גרוס. תוך כדי ניסיונם להתפרץ למקום גרמו התובע וחבריו לשבירת זכוכית הנמצאת בכניסה ולאחר מכן נמלטו מהמקום. לדבריו אינו יודע מי מבין חברי הקבוצה הוא זה ששבר את הזכוכית.

עוד הוסיף כי המקרה היווה נזק תדמיתי למקום. לדבריו התובע אף טורח לספר לכל מאן דבעי כי בכוונתו לגרום למועדון ולבעליו לשלם לו ולהכפיש את שם המקום.