בן שימול ואח' נ' תקשורת בע"מ

פסק דין

1.בפניי תביעה לביטול העסקה בין התובעים לנתבעת לרכישת מכשירי טלפון נייד, ולחתימה על התחייבות למשך 36 חודשים, וכן לסעד כספי בסך 6,000 ₪.

2.התובעים טוענים כי נציגי הנתבעת הגיעו אליהם לביתם ביום 17.5.10 ושכנעו אותם לעבור מחב' סלקום לנתבעת, אך משהתברר לתובעים כי גובה הקנס שאמורים היו לשלם לחב' סלקום היה 25,000 ₪, לא סגרו התובעים את העסקה עם נציגי הנתבעת, וביקשו שהות לברר אפשרות הגדלת מסגרת האשראי בבנק כדי שיוכלו לעמוד בתשלום הקנס לחב' סלקום.

התובעים חתמו על המסמכים, וסיכמו עם נציגי הנתבעת כי העסקה לא תכנס לתוקף עד שיקבלו תשובה מהבנק בנוגע להגדלת מסגרת האשראי.

למחרת, 18.5.10, שהיה ערב חג שבועות, התקשרה נציגת הנתבעת שוב ושוב לתובעת, עד שהתובעת נכנעה ללחצים של נציגת הנתבעת, ואישרה לה את העסקה טלפונית למרות שטרם קיבלה תשובה מהבנק, הכל תוך סיכום מפורש כנטען כי התובעים יוכלו לבטל את העסקה תוך 48 שעות.

3.התובעים טוענים כי בצאת החג ביום 20.5.10 התקשרו לנציגת הנתבעת, מירב, והודיעו לה על ביטול העסקה, ומאותה שיחה ואילך לא ענתה מירב יותר לפניותיהם הטלפוניות. הם ניסו שוב ושוב ליצור קשר עם נציגי הנתבעת כדי לקבל אישור על ביטול העסקה, אך לא היה מענה, ולבסוף נאלצו לגשת בעצמם לתחנת השירות של הנתבעת, ביום 25.5.10, ישבו עם נציג הנתבעת בשם אושרי והסבירו לו את השתלשלות העניינים, והחזירו את ארבעת המכשירים לנתבעת, כשהם עדיין ארוזים. התובעים טוענים כי הנתבעת לא נענתה לפניות התובעים לגבי ביטול העסקה, והחלה לשלוח להם חשבונות וחיובים באלפי שקלים.

4.התובעים טוענים כי הם רשאים על פי חוק הגנת הצרכן לבטל את העסקה תוך 14 יום, והיה על הנתבעת להיענות לדרישתם לביטול העסקה.

5.הנתבעת מאשרת כי נציגיה הגיעו לביתם של התובעים ביום 17.5.10, וכי התובעים חתמו על המסמכים באותו יום, אך סוכם כי העסקה לא תכנס לתוקף עד אשר יבדקו התובעים מול הבנק אפשרות הגדלת מסגרת האשראי כדי שיוכלו לעמוד בתשלום הקנס בסך 25,000 ₪ לחב' סלקום.

הנתבעת מאשרת כי למחרת היום, 18.5.10 התקשרה הנציגה שלה בשם מירב מספר פעמים לתובעת, עד אשר קבלת אישור טלפוני, והנתבעת לא התייחסה בכתב ההגנה לטענת התובעים כי אותו אישור טלפוני היה בכפוף לכך שהתובעים יוכלו לבטל את העסקה תוך 48 שעות.

6.הנתבעת טוענת כי התובעים הם לקוח עסקי, וקיבלו הטבות כלקוח עסקי, וכן הובטח להם זיכוי בסך 12,500 ₪ בתשלומים השוטפים, לפיכך אין הם רשאים לבטל את העסקה בהתאם לחוק הגנת הצרכן. הנתבעת טוענת כי התובעים אינם רשאים לבטל את העסקה, מאחר והיא עמדה בהתחייבותה כלפיהם, והסיבה שבגינה מבקשים הם לבטל את העסקה היא טעות בכדאיות העסקה, שאינה מצדיקה את ביטולה.

7.ביום 23.3.11 התקיים דיון בפניי בו שמעתי את טיעוני הצדדים, אשר חזרו בעיקר על האמור לעיל.

8.אין מחלוקת כי התובעים ביקשו לבטל את העסקה כבר ביום 20.5.10, ואין מחלוקת כי ביום 25.5.10 ניגשו לתחנת השירות של הנתבעת והחזירו את המכשירים כשהם ארוזים.

9.המחלוקת הראשית היא בשאלה אם רשאים היו התובעים לבטל את העסקה כפי שהם עשו.

10.המונח "רוכלות" הוגדר בסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 כדלקמן:

""רוכלות" – הצעת עסקה לצרכן מאת עוסק, או מי מטעמו, שלא לפי הזמנה למקום מגוריו, שירותו הצבאי, עבודתו, לימודיו, או לקרבתם, וכן לכל מקום שאינו בית עסק של העוסק או של מי מטעמו (להלן – מקום הצרכן), או פנייה יזומה של עוסק לצרכן בכל דרך שהיא, שבעקבותיה הגיע העוסק, או מי מטעמו, למקום הצרכן כדי לקשור עסקה."

המונח "צרכן" אף הוא הוגדר בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן כדלקמן:

""צרכן" – מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעקרו אישי, ביתי או משפחתי;"

בסעיף 14 לחוק הגנת הצרכן נקבע כי:

"(א) בעסקה ברוכלות רשאי הצרכן לבטל את ההסכם –

(1) במכר – מיום עשיית ההסכם עד ארבעה – עשר ימים מיום מסירת הנכס או מיום קבלת הפרטים שנקבעו בתקנות לפי סעיף קטן (ד), לפי המאוחר מביניהם;