ביהמ"ש אסר פרסום יומני נערה שהתאבדה בהיותה בת כארבע עשרה וחצי

בבקשה להתיר פרסום קטעי יומן של נערה ששמה קץ לחייה

בהיותה בדמי ימיה, שמה הנערה  קץ לחייה והיא בת כ- 14 וחצי שנים בלבד.

הטרגדיה המרה, חשפה סכסוך סבוך וקיצון בין הוריה, אשר נחלקו גם לגבי אופן קבורתה של הנערה, הטיפול בגופה ועד לטקס האזכרה השנתי, כפי שעולה מהבקשות בהליכים הקודמים. 

שלושה שבועות לאחר פטירתה נתן בימ"ש צו איסור פרסום:-

"מכתביה של הבת המנוחה לרבות יומניה וקבצי המחשב לא יועברו ולא יימסרו לכל גוף שהוא, ובשלב זה הנני מורה על איסור פרסום כל חלק מהם וכל זאת עד להחלטה שתינתן". (החלטת כב' השופטת ברגמן מיום 28/4/2008).

כעת, לקראת יום האזכרה השלישי, הגישה האם בקשה לפרסם את יומניה.

בבקשתה ציינה האם, כי היא מאמינה כי יומני הבת המנוחה, משקפים את כישוריה ומספרים את סיפור חייה ולפיכך קיימת חשיבות לפרסמם לחבריה.

האם מבקשת כי אופן העריכה והבחירה אלו חלקים מהיומן יפורסמו, יהיו לשיקול דעתה בלבד. 

האם העבירה 60 עמודים מודפסים, המהווים עותק של יומני הבת לאחר שעברו הגהה והם בהירים יותר לקריאה, לגרסתה.

האב מתנגד נחרצות לפרסום.

פרסום יומן של נערה ששמה קץ לחייה, לאחר מותה, הוא סוגיה מורכבת ורגישה וכאשר ההורים חלוקים בעמדתם, מורכבת שבעתיים. לפיכך, הפניתי את ההורים ליחידת הסיוע וביקשתי כי יחידת הסיוע, תנסה להביאם לידי הבנות. כן ביקשתי את עמדת הפרקליטות ובהמשך חוות דעת מפסיכולוג יחידת הסיוע.

הפרקליטות הסתפקה בהפניית הצדדים ליחידת הסיוע, בהתאם להחלטת בית המשפט.

פסיכולוג היחידה, מר קרסנטי, המליץ לא להתיר את פירסום כתביה של הנערה. להערכתו, בני נוער

עוסקים רבות בנושא המוות, וקיימת אצלם עליה ברמת הדחפים כדרך לבצע תהליך אינדיבדואליזציה וספרציה. יכולת החשיבה של בני נוער מופשטת וטרם התפתחה דייה, לפיכך כושר השיפוט שלהם איננו לגמרי תקין. אצל מתבגרים קיימת נטייה לאימפולסיביות ולחיפוש פתרונות של שחור לבן ואלה  עשויים לעודד, לא מעט מתבגרים, לבחור באופציה זו של התאבדות שנלווה לה מיסטיפיקציה וגלוריזציה של המוות.

עוד ציין הפסיכולוג, כי מתבגרים חשים כי המוות הוא דבר הפיך ולכן בני נוער מתנהגים התנהגויות רבות אשר מסכנות אותם. כן, מתבגרים מרבים בנסיונות אובדניים, מחשבות אובדניות וניסיונות לפגיעה עצמית.

פסיכולוג יחידת הסיוע הדגיש, כי ההמלצה שלא לפרסם את כתביה של הנערה שהתאבדה היא עקרונית, ואינה מתייחסת לקטע ספיציפי ו/או לנערה ספיציפית. 

לאחר שקראתי את 60 הדפים שהעבירה האם לעיוני, בחנתי את רצונם המנוגד של ההורים, שקלתי את זכותה של הנערה לפרטיות, זכותה להנצחה, זכותה לשמירה על כבודה כאדם, גם לאחר מותה, וכן זכותם של הוריה ושלומם של בני נוער נוספים אשר עלולים להיות מושפעים מהחלטתי זו, הגעתי למסקנה כי לא אוכל להיעתר לבקשת האם ואין אני מתירה פרסום יומן הנערה, כולו או מקצתו.

בין שאר השיקולים שבחנתי, עמד רצונה של הנערה לפרטיות, עוד בחייה.

הנערה גילתה דעתה, עוד בחייה כי הדברים שכתבה ביומנה, הינם פרטיים וסודיים.