1. התובע והנתבע מתגוררים בשכונת מגורים, סמוך אחד לשני, בישוב הקהילתי כפר ורדים. התובע הוא רואה חשבון במקצועו ולטענתו את מרבית העבודה הוא מבצע מביתו. הנתבע הינו חובב בעלי חיים המגדל 12 חתולים וכלבה אחת. הסכסוך שנפרס בפניי נעוץ בכלבה זו.
2. לשיטת התובע, כעולה מכתב תביעתו, הכלבה נובחת נביחות רמות משך שעות ארוכות וללא הפסקה, בכל שעות היממה ובכל ימות השבוע. כתוצאה מכך נמנעים מהתובע רגעי שלווה ושקט והוא מוטרד, הן באורח אישי והן לנוכח עיסוקו המקצועי.
הנתבע חולק על הטענות האמורות. הנתבע הוא חוקר אומנות בכיר במקצועו. אשתו עורכת תוכניות מיוחדות בערוץ הראשון של הטלוויזיה הגרמנית. אכן הוא מודה בכך שהוא מגדל את כלבתו. הוא מכחיש כי נביחותיה של הכלבה הינן חריגות ומטרידות. לטעמו התובע נטפל אליו ומתנכל לו לנוכח טענות-שווא שיש לו בגינה של אותה כלבה. כתוצאה מכך, כך גרסתו, הוא חושד בתובע כי היה זה שניקב צמיגי רכבו והייתה לו יד בהיעלמותה של אחת מחתולותיו.
3. בתחילה עתר התובע לצו עשה זמני. בהחלטתי מיום 30.7.08 דחיתי את הבקשה האמורה. אכן זקפתי לחובתו של הנתבע את העובדה שהוא לא דרש שלושה מכתבי התראה שנשלחו לו על ידי התובע. ואולם כבר אז הצבעתי על כך כי נושא חוות דעת מומחה לבדיקת עוצמת הרעש, חיונית ביותר לעניין מאזן שיקוליי.
4. בהמשך הדרך הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהירו-שלו וסוכם לראות כתצהיר חתום ומאומת אף את תצהירו של מר רפאל זגר (להלן - "זגר"). מתצהירו נלמד שהוא בן 85. הוא מאמת את גרסת התובע אודות כך שנביחותיה של הכלבה אינן
"'רגילות', כמו אלה הנשמעות מכלבים אחרים בישוב, אלא בנביחות רמות, תכופות וממושכות, הנמשכות לעיתים כשעתיים שלוש ברצף" (סעיף 4). נטען כי נביחותיה של הכלבה פוסקות כאשר הנתבע בבית ואולם מתגברות כאשר הוא עוזב את הבית ומשאירה לבדה.
5. הנתבע הגיש את תצהירו-שלו. עוד הונח בפניי תצהירו של פרופ' נתן רוגין (להלן - "רוגין"), הוא שכנו הסמוך של הנתבע. רוגין מציין כי
"הכלבה יחסית שקטה ורגועה" (סעיף 2).
"על כל פנים, לנו, אשר גרים סמוך לביתו של מר רגב, הכלבה אינה מפריעה בכלל" (סעיף 3). דברים אלו חזרו ונישנו במכתבו של רוגין לראש המועצה המקומית. נמסר תצהיר של שכן נוסף של הנתבע, מר משה ועקנין (להלן - "ועקנין"), אשר הצהיר
"כי הכלב כלל אינו מפריע בנביחות ונביחותיו אינן חורגות מנביחות של כלבים אחרים בשכונה" (סעיף 3).
6. קבעתי התיק להוכחות. בפתח ישיבת ההוכחות הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. לחומר הראיות צורפה אסופת מסמכים של מפקח המועצה המקומית כפר ורדים. על כך להלן. עוד הסכימו ב"כ הצדדים על הסכמות דיוניות שונות. הובהר כי ככל שהיו נשמעות ראיות, מן הסתם כל אחד מבעלי הדין יכול היה להביא אנשים לרוב, שיתמכו אם בגרסת האחד, אם בגרסת האחר.
7. באסופת המסמכים של מפקח המועצה מצאתי שורה של מזכרים, בעקבות תלונות של התובע כנגד הנתבע. המפקח אישר, ולא אחת, כי הוא האזין לנביחות הכלבה שנשמעו לו רמות ובלתי סבירות. הוא אף ידע לציין את התנהגותו האלימה באופן מילולי של הנתבע, המגדף ומקלל.
הונח בפניי אף תקליטור, באיכות גרועה. לא היה בו כדי לשנות ממאזן שיקוליי.
8. סוגיה דומה נדונה בהכרעת דינו של כב' השופט הימן ב-ק"פ (ראשל"צ) 1006/05
יששכר מורג נ' פרנק דוד (דטה חוק ומשפט). השופט הימן ראה להבהיר כי בנסיבות אלו שאלה נוקבת היא דרך הוכחתו של "הרעש החזק" המצוין בתקנה 13 לתקנות למניעת נפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג-1992. תקנה 13 מורה כי
"המחזיק בעלי חיים בביתו, בנכסו או בחצריו, יחזיקם במקום ובאופן שלא יגרום רעש חזק המפריע לשכנים". אכן בשורה של תקנות לעניין מפגעי רעש אחרים נקב מתקין התקנות בהגדרות טכניות של דרך מדידת הרעש. הדבר לא חזר ונישנה לעניין רעש של בעלי חיים, הגם שצויין כי הוא אמור להיות
"רעש חזק המפריע לשכנים".
במצב דברים זה, הגם שדרך עיקרון ניתן להוכיח אלמנט זה בהעדר חוות דעת של מומחה, כך פסק השופט הימן ודעתי כדעתו,
"שבעיה קשה ניצבת לפני הרוצה להוכיח רמת רעש באמצעות חוש השמיעה של האדם. הבעיה עולה משום ששמיעתו של אדם ורגישותו לרעשים היא עניין סובייקטיבי. יש כאלה שרגישותם לרעשים אפסית, לדוגמא כבדי שמיעה בדרגה זו או אחרת. רמת שמיעה היא עניין משתנה מאדם לרעהו ויותר מכך הרגישות לרעש משתנה כאמור, ואין הדבר מצריך הוכחה. ידוע כי בני אדם מסוימים מסוגלים ואף נהנים לשמוע רעש מוסיקלי כפי המושמע באירועי שמחה שונים, ויש כאלה שאינם מסוגלים לעמוד בכך בפרק זמן של שניות. נראה כי משום המגבלה הנובעת מהשוני האנושי שבתחושת הרעש, קבע המחוקק ומחוקק המשנה, כלים ומדידות אובייקטיביים באמצעות מכשירים, לפיהם ניתן למדוד רעש וקבע סף רעש כמדד אובייקטיבי לאיסור שבחוק. אלא שכאמור אני מקבל התיזה המשפטית לפיה רעש חזק של בעלי חיים ניתן להוכחה משפטית בדרך אחרת. אלא מאי, הרוצה להוכיח הרעש באמצעים ראייתיים אחרים, חייב שיהיה מודע לקשיים ולמגבלות, ומשבחר בדרך ראייתית כפי שבחר בה הקובל, ממילא נטל על עצמו סיכון שדרך זו, זולה ופשוטה ביותר מן הסתם, טומנת בחובה קשיים" (עמ' 5).
דברים אלו צוטטו בהסכמה על ידי כב' השופט דראל בפסק דינו ב-ת.א. (י-ם) 1408/07
אריאל לוי נ' משיח כהן (דטה חוק ומשפט)
.
לנוכח האמור נהיר לחלוטין כי תובע יזכה בתובענה בגין רעש חזק של בעל חיים, אף בהעדר חוות דעת מקצועית, רק מקום שניצבות ראיות מוצקות וחד-משמעיות, המייתרות את הצורך בחוות דעת זו. מטבע הדברים מקרים אלו יהיו נדירים ביותר.
9. מבלי משים דומה שאף ב"כ התובע, בגדר סיכומיו, שומט את הקרקע מתביעתו, כאשר הוא מבקש להתמודד עם האמור בתצהיריהם של רוגין ושל ועקנין. ונזכור ונשמור: מעיון במפת היישוב למדתי כי רוגין הוא שכנו הקרוב והסמוך של הנתבע בעוד שבית התובע מרוחק מבית הנתבע מרחק של כמה עשרות מטרים. והנה רוגין, שאמור היה לסבול פי כמה מנביחותיה של הכלבה, מציין כי הן סבירות. לכך חוברת אף גרסתו של ועקנין.
על כך רושם ב"כ התובע כי
"שמיעתו של אדם ורגישותו לרעשים היא עניין סובייקטיבי. יש כאלה שרגישותם לרעשים נמוכה, ומדובר בעניין המשתנה מאדם לרעהו. ידוע כי בני אדם מסוימים מסוגלים ואף נהנים לשמוע רעש מוסיקלי כפי המושמע באירועי שמחה שונים, ויש כאלה שאינם מסוגלים לעמוד בכך בפרק זמן של שניות. ומכאן, העובדה שנביחות הכלבה לא מפריעות למר רוגין או למר ועקנין, אין בה כדי להעיד כי הנביחות אינן מהוות 'רעש חזק המפריע לשכנים' או 'הפרעה של ממש לשימוש סביר במרקעין' של התובע" (סעיף 28(ב)).
10. אכן נכונים הם הדברים. ואולם הם נכונים, ובאותה מידה ממש, אף לגבי התובע, זגר מטעמו ומפקח המועצה המקומית. אכן, על אותה דרך, ניתן להניח כי מול הטענה אודות
"העדר רגישות" מוגזמת לרעש, של הנתבע, רוגין וועקנין, ניתן להניח כי לתובע, לזגר ולמפקח המועצה יש
"רגישות" מוגזמת לרעש.
משמע, נקל לי לאמץ את גרסת כל העדים שבפניי כזו שמשקפת, ולו סובייקטיבית, את הרגישות או העדר הרגישות לנביחותיה של הכלבה. יש שכנים שהנביחות מפריעות להם; יש שכנים שהנביחות אינן מפריעות להם. אין צריך לומר כי דרכם של כלבים לנבוח, כדרכם של חתולים ליילל, פרות לגעות, ובני אדם לדבר. לא ניתן לבוא חשבון בגין נביחה, אלא אם היא בבחינת "רעש חזק".
11. משאלו הם פני הדברים, וכפי שציין השופט הימן ובצדק, שומה על בית המשפט לשאוף לקבל אמת מידה
אובייקטיבית, של מומחים שעיסוקם בכך. אכן, יש להניח, על יסוד בדיקות ותצפיות מדעיות אף לעניין נביחות של כלבים, מן הסתם קיים רף, אם לעניין עוצמת הנביחה, אם לעניין תדירותה וכל כיוצא באלה, שמומחה יכול לחוות את הדעת ולהכריע במחלוקת האמורה. כשלעצמי הנני סבור כי סף הסיבולת הסובייקטיבי שלי-עצמי, אין בו כל רבותא למכלול העדויות שהונחו בפניי, ולא הוא זה שאמור להכריע את הכף, סתם משום "רגישות" או "העדר רגישות" סובייקטיבית שלי, השופט המזדמן בפרשה זו.
במצב דברים זה מרשימה עד מאוד נכונותו של הנתבע, כבר בתצהירו, כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט אשר יכריע במחלוקת האמורה. חבל שכפפה זו, שהושלכה לעברו של התובע, לא הורמה.