לירן נ' בן חיים

פסק דין

1. בפניי תביעה לפיצוי בסך של 6,100 ₪, שהגיש התובע, בגין הפרת חוזה.

2. בכתב התביעה טען התובע כי בחודש ספטמבר 2008 הוא שכר את דירתו של הנתבע למשך שנה תמורת 3,400 ₪ בחודש. כעבור שנה, הוא נפגש עם הנתבע ושניהם חתמו על תקופת שכירות נוספת למשך 6 חודשים עד ליום 10.03.10. בהמשך, נפגשו השניים פעם נוספת והאריכו את השכירות בחצי שנה נוספת עד ליום 14.09.10 כשיש אופציה להארכה של עוד 6 חודשים. לדבריו, עובר לסיומה של תקופה זו, הוא יצר קשר עם הנתבע וביקש לנצל את אופציית הארכה שניתנה לו. עוד הוסיף כי הוא שוחח בטלפון עם הנתבע וקבע עימו תקופת שכירות נוספת של חצי שנה ואת מחיר השכירות. כיומיים לאחר מכן, התקשרה אליו אשת הנתבע והודיעה לו כי היא חתמה חוזה עם דייר חדש וכי עליו לפנות את הדירה תוך 7 ימים.

3.הנתבע בכתב הגנתו טען כי התובע שכר את דירתו למשך שנה. בהמשך, ניתנה לתובע אופציה להמשיך להתגורר בדירה למשך חצי שנה נוספת ואופציה זו חזרה על עצמה משך 4 פעמים. לדבריו, בתום האופציה האחרונה הוא ורעייתו הודיעו לתובע מפורשות כי אין בכוונתם להאריך את תקופת השכירות, הגיע מתווך לביתם על מנת להראות את הדירה לשוכרים פוטנציאלים וכי התובע היה מודע לכך.

4.בתאריך 30.01.11 הופיעו הצדדים בפניי. התובע ציין כי כלל החוזים שנחתמו לאחר החוזה המקורי היו בינו לבין התובע בלבד. לדבריו, מאז החוזה שמדבר על הסכמה בכתב נעשה עוד חוזה של הארכת אופציה השכירות שלא ניתן בכתב. עוד הוסיף כי הוא התקשר אל הנתבע ואמר לו כי הוא רוצה לממש את החוזה בהתאם לסעיף 4 לחוזה. הנתבע השיב לו כי הם מוכנים להשאירו בדירה אך במחיר של 3,600 לחודש. התובע הסכים להצעתו של הנתבע ואף זה הסכים לשקול בשנית את מחיר השכירות אך יום לאחר מכן הוא השכיר את הדירה במחיר יותר גבוה. לטענתו, ההסכמה שהייתה בינו לבין הנתבע התגבשה לידי חוזה. לפיכך, מבקש פיצוי הסתמכות בגין הפרת החוזה מצד הנתבע הואיל ונגרמו לו הוצאות גבוהות עת הוא נאלץ להתפנות מהדירה מוקדם יותר מהמועד הצפוי ולעבור לדירה אחרת תוך יום אחד. מנגד, טען הנתבע כי ע"פ האופציה האחרונה, היה על התובע להודיע על הארכת האופציה חודשיים מראש בכתב וכי אין ביניהם כל הסכמה שכזו. עוד הוסיף כי התובע השאיר אחריו חובות. לדבריו, לא הייתה כל הסכמה בינו לבין התובע, הם לא חתמו על הסכם וכי התובע הסכים להוסיף עוד 100 ₪ אך אשתו לא הסכימה להארכת האופציה.

5.בנסיבות מקרה בו עסקינן, התובע ביסס את תביעתו על שיחת טלפון שנערכה בינו לבין הנתבע. לדבריו, הסכמתו של הנתבע התגבשה לכדי חוזה מחייב, עת סיכם עימו תקופת שכירות נוספת ואת מחיר השכירות. אולם, התובע לא הציג בפניי את תמלול שיחת הטלפון, אף שהתחייב להגישה, ומשכך, לטעמי, לא הוכיח את תביעתו.

בנוסף, ע"פ המסמכים אותם צרפו הצדדים לכתבי טענותיהם עולה כי עם תום תקופת החוזה הראשוני, נפגשו התובע והנתבע עוד שלוש פעמים לצורך חתימה על אופציית שכירות נוספת למשך 6 חודשים וכי הסכמותיהם תמיד עלו על הכתב. על כן, אין מקום לקבל את טענתו של התובע לפיו הסכמתו של הנתבע בטלפון להאריך את תקופת האופציה פעם נוספת למשך 6 חודשים התגבשה לכדי חוזה מחייב. בנוסף, אף אם הנתבע הסכים להארכת האופציה בטלפון עדיין עומדת זכותה של אשת הנתבע להתנגד לכך, כעולה מס' 4 בחוזה האופציה האחרון, המחייב את הסכמת הצדדים כאשר אשתו של הנתבע הינה בעלת הדירה גם כן. יתרה מזו, התובע ידע על כוונתו של הנתבע לפנותו מהדירה וזאת, עת הזמין הנתבע מתווך על מנת להציג את הדירה בפני שוכרים פוטנציאלים. כמו כן התובע ציין בתביעתו כי אשת הנתבע נתנה לו התראה של 7 ימים להתפנות מהדירה ולכן, אין מקום לקבל את טענתו כי הוא האמין שהוא ימשיך להתגורר בדירה עד ליום בו הוא יעבור לדירתו שלו.

6.בנסיבות אלה, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע בתשלום הוצאות משפט לנתבע בסך 1,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

7.הסכום האמור לעיל ישולם בתוך 30 יום מהיום, בהמחאה שתישלח בדואר רשום לכתובת הנתבע, רח' הפור 26 ראשל"צ, לפי כתב התביעה, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

8.לאור פסיקתי דלעיל, לא מצאתי מקום לדון בטענות הנתבע לקיזוז בגין חובותיו של התובע.

המזכירות תשלח העתק פרוטוקול ופס"ד בדואר רשום לצדדים, ותצרף לנתבע את מסמכי החוב שהגיש.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום מהיום לביהמ"ש המחוזי.

ניתן היום, י' אדר א תשע"א, 14 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.