הארצי לעבודה-ההסתדרות רשאית להגיש תביעה בעניין אכיפת חוק הישיבה בעבודה

הנשיא סטפן אדלר

   בשנת 2007 חוקק המחוקק הישראלי חוק חדש, שנועד להגן על זכותם של העובדים בישראל לישיבה בעבודה, במהלך העבודה ובהפסקות בה, בכפוף לחריגים. מלכתחילה, קבע המחוקק טווח רחב של גורמים הרשאים להגיש תובענה בשל הפרה של זכויות אלה, ובהם העובד, ארגון העובדים היציג, ארגון העובדים היציג באותו ענף, ארגון עובדים שהעובד חבר בו וארגון העוסק בזכויות בעבודה. סמוך לאחר חקיקת החוק, בתאריכים שונים במהלך חודשים אוגוסט וספטמבר 2007, פקדו נציגי תנועת הנוער העובד והלומד של ההסתדרות הכללית החדשה עשרות מקומות עסק הפזורים בקניונים במרכז הארץ וערכו רישום של הפרות החוק, על גבי טפסים שהוכנו לכך מבעוד מועד. על סמך רישומים אלה, הגישה הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) בקשת צד בסכסוך קיבוצי כנגד 61 מעסיקים. בית הדין מחק את בקשת הצד, ומכאן הערעור שלפנינו.

   הערעור מעלה שאלות עקרוניות לעניין דרך הפעלתו של חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז-2007 (להלן: חוק הזכות לעבודה בישיבה או החוק), לעניין היקפה של זכות התביעה על פי חוק זה ולעניין ההליך המתאים לניהולה של תובענה על פי חוק זה. טרם שנבוא בשעריהן של סוגיות אלה, נביא את העובדות כפי שנפרשו בפנינו.  

תמצית העובדות הצריכות לענייננו

במסגרת הערעור על החלטת המחיקה על הסף

2.      ההסתדרות היא ארגון העובדים הגדול בישראל. תנועת הנוער העובד והלומד (להלן: תנועת הנוער העובד) היא תנועת בת של ההסתדרות והארגון המקצועי היציג של הנערים העובדים בישראל.

   המשיבות בהליך זה הן חברות שונות בענפי שירותים ומסחר ובהם ענף הביגוד והטקסטיל, שירותי אבטחה, שירותי תקשורת וענף התרופות והתמרוקים. רוב רובם של העובדים הם מוכרים בחנויות המשיבות, ובחלקם הקטן משמשים בתפקידים אחרים. 

3.      ביום 27.8.2007 וביום 3.9.2007 פקדו חברי השכבה הבוגרת של תנועת הנוער העובד, נערות ונערים שעברו את גיל 18 ועוסקים באופן שוטף בזכויות עובדים (להלן: נציגי תנועת הנוער העובד), בתי עסק בקניונים במרכז הארץ. נציגי תנועת הנוער העובד ערכו רישום של הפרות של חוק הזכות לעבודה בישיבה (להלן: סקר ההפרות). סקר דומה נערך על ידי ההסתדרות גם קודם לכן, סמוך לאחר חקיקת החוק בחודש מאי 2007, במסגרת סיור פעילים חברתיים שיזמו את החוק. כבר בסקר הראשון נבחנה דרך יישום החוק בעשרות חנויות. סקר ההפרות המאוחר יותר, שנערך בחודשים אוגוסט וספטמבר 2007, נועד מלכתחילה לשם קיום הליכים משפטיים, אם וככל שיימצאו הפרות של החוק.

   הקניונים שבהם נערך סקר ההפרות הם: קניון חולון; קניון בת ים; קניון דיזינגוף סנטר; קניון הזהב בראשון לציון; ביל"ו סנטר; קניון רמלה. רישום ההפרות נערך על ידי נציגי תנועת הנוער העובד על גבי טופס מיוחד שנערך על פי הנחיות האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות (להלן: הטופס). הטופס נושא כותרת "הצהרה" ועל גביו פרטי נציג התנועה: שם מלא ומספר זהות; פרטי החנות הנסקרת ומיקומה; התאריך ושעת או שעות קיום הסקר; ופרטים אודות קיומם של מושבים לעובדי החנות. בנוסף, כולל הטופס פרטים במענה לשאלות אלה: האם יש למוכרים או לקופאים או לעובדים אחרים בבית העסק כיסאות ישיבה? האם יש לכיסאות משענת והדום? תיאור כללי של הכיסא. הטופס כולל גם מקום לפרטים והערות נוספות ונחתם על ידי הסוקר בחתימת ידו. 

   התמונה שהתגלתה בסקר ההפרות היא תמונה עגומה של הפרות חוזרות ונשנות של החוק, בבתי עסק שונים. בין ההפרות: הימנעות מהצבת כסא בבית עסק; הצבת כיסא בירכתי החנות בלבד, במקום שאין מתבצעת בו עיקר העבודה; הצבת כיסא שאינו עולה בקנה אחד עם דרישות החוק, כגון כיסא ללא משענת, ללא הדום לרגלים או כיסא שצורתו אופנתית או "מעוצבת" מאוד, עד כדי כך שאינו הולם ישיבה בנוחות או אינו הולם ישיבה כלל.  

ההליך שנוהל בבית הדין האזורי ופסק הדין שניתן

4.      בקשת הצד שהוגשה- ביום 4.12.2007 הוגשה על ידי ההסתדרות בקשת צד לסעדים קבועים בגין הפרות של חוק הזכות לעבודה בישיבה כנגד 61 חברות שונות. בבקשה פורטו עובדות המקרה, לרבות סקר ההפרות שנוהל על ידי נציגי תנועת הבת של ההסתדרות, תנועת הנוער העובד והלומד, בשיתוף עם הלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות; פירוט ההפרות בבתי העסק השונים; הבסיס הנורמטיבי לבקשה והסעדים. הסעדים שהתבקשו בבקשת הצד הם אלה:

א.  צו הצהרתי לפיו הפרה כל אחת מן המשיבות את הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה;

ב.   צו עשה כלפי כל אחת מהמשיבות, לתיקון ההפרות שנמצאו וכן להורות לכל אחת מהמשיבות ליישם את החוק בכל בתי העסק אשר מנוהלים או מופעלים על ידם וביחס לכל עובדיהם;

ג.    תשלום פיצויים לדוגמה בגובה 200,000 ש"ח על ידי כל אחת מהמשיבות בגין כל הפרה שתועדה. בהקשר זה, צוין על ידי ההסתדרות כי אין בבקשה כדי לפגוע בזכותם של עובדים להגיש תביעה אישית וסעד כספי בצידה בגין הפרת החוק. הטעם שניתן לדרישת סעד הפיצויים בשיעור הגבוה ביותר הניתן על פי חוק היה "התמונה הקשה והעגומה שהתגלתה וההפרות הסיטונאיות והשיטתיות של החוק והוראותיו", כך בעיקר ביחס לאותם מקרים בהם התגלו הפרות במספר בתי עסק שונים של אותה חברה ובמקומות בהם התעלמו כליל מהוראות החוק. עוד ציינה ההסתדרות, כי מטרת הסעד הכספי, מעבר לעצם קיום מטרתו של החוק והענשת מעסיקים פוגעניים, היא ליתן פיצוי כספי לעובדים שהועסקו בפועל ונפגעו מהתנהלות המשיבות בתקופה שחלפה מאז נכנס החוק לתוקף. ההסתדרות הציעה, כי כספי הפיצוי יכנסו לקרן מיוחדת שתוחזק בנאמנות על ידה, ותחולק לעובדים הרלוונטיים על פי כללים שייקבעו על ידי בית הדין.

5.      הסכמי פשרה והסכמות שהושגו - במהלך ההתדיינות בפני בית הדין האזורי, הגיעה ההסתדרות להסכמי פשרה או הסכמות עם חלק ניכר מהמשיבות. הסכמים אלה כללו בדרך כלל התחייבות החברה להצבת כיסאות עם משענת כאמור בחוק והתייחסות למיקום הכיסא בבית העסק; התחייבות החברה להוציא נוהל עבודה ההולם את לשון החוק ורוחו; התחייבות החברה לאפשר לעובדיה לשבת בזמנים בהם אינם נדרשים לבצע עבודה בפועל; מינוי עובד הממונה על יישום החוק. בית הדין האזורי נתן תוקף של פסק דין להסכמים אלה והמשיבות הרלוונטיות נמחקו מבקשת הצד.

   משיבות אחרות נמחקו מטעמים אחרים, לבקשת ההסתדרות.

   בסופו של יום, ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי ביחס ל- 22 משיבות בתיק.  

6.      פסק הדין בבית הדין האזורי - בית הדין האזורי (סק 238/07; הנשיאה עליה פוגל ונציגי הציבור מר יצחק כבדיאל ומר מרדכי כהן) קיבל את טענות המשיבות, כי יש למחוק את בקשת הצד על הסף. הטעמים לפסק דינו של בית הדין האזורי היו שניים אלה: