קרמר נ' אלמיר חב' לבניין ונכסים (1992) בע"מ

פסק דין

תביעה כספית שהוגשה, בטענה, להפרתו של הסכם מכר דירה ברמת גן (להלן: "הדירה").

התובעת טוענת, כי הוטעתה על ידי הנתבעת, שהיא חברה קבלנית, ממנה רכשה את הדירה, בנושא החניה.

לדירה הוצמד, על פי ההסכם מקום חניה, מבלי שנמסר לתובעת, כך לדבריה, כי מדובר בחניה במתקן, שהחזקתו כרוכה בעלויות.

להשקפת התובעת, מלמדות העובדות על קיומה של הטעיה, או על הפרתה של חובת הגילוי ביחס לאותן עלויות עתידיות.

במיוחד מדגישה התובעת את חשיבות גילויו של מידע זה, הואיל ונמסר לנתבעת, כי אין היא מחזיקה ברכב בבעלותה.

טענתה של התובעת, אם כן, הינה להיעדרו של פירוט בעניין קונקרטי זה, של העלויות הכרוכות בתחזוקה של מתקן חניה ולא לעצם היותה של החניה במתקן וראה לעניין זה פרוטוקול יום 16/05/10, עמוד 7, שורה 12:

"ש.ידעת שיש חניה במתקן?

ת.כן, ידעתי".

התובעת מוסיפה וטוענת, כי ניסתה לשכנע את הנתבעת, באמצעות נציגה, להצמיד לדירתה מקום חניה רגיל שלא במתקן. לדבריה, הופעל עליה לחץ בעניין זה, שלאחריו הסכימה להצמדת מתקן החניה וכך נשמעו הדברים מהפרוטוקול, בעמוד 7 הנ"ל:

"... אמרתי וחזרתי ואמרתי שאני לא רוצה חניה במתקן והאדון לחץ ולחץ והוא אמר "מה אכפת לך, זה אותו הדבר". אמרתי לו "שלמה, אני לא רוצה" והוא המשיך ללחוץ וראה שהייתי לחוצה, אמרתי לו שאני פנסיונרית ויצאתי לפנסיה מוקדמת עקב מחלה ואמרתי לו שאין לי כסף מיותר, אז הוא לחץ על זה ואז הסכמתי. והוא יודע טוב מאוד ללחוץ, הוא לא אמר לי שום דבר על עלות".

תשתית עובדתית זו, המתוארת בעדותה של התובעת, אינה עולה כדי כפייה, על כך אין צורך להוסיף וראה לעניין זה ספרה של גבריאלה שלו, "דיני חוזים", עמוד 232.

שאלת קיומה של הטעייה, נגזרת מהיקף חובת הגילוי החוזית, כך שנינו בפסיקה.

היקף חובת הגילוי הוא נושא המוכרע, בכל פעם, על פי הקשרו. חובת הגילוי מושפעת מאופי היחסים בין הצדדים ובהם מידת האמון הגלומה בהם, יחסי הכוחות, החקיקה הרלוונטית, המציאות המסחרית, מידת הנגישות של הצדדים למידע חיצוני, מידת הקרבה של העובדות למהות העסקה (היחס בין עובדות ישירות לבין עובדות פריפריאליות), קיומו של ייצוג משפטי וכו'. בעניין זה, הנני להפנות לפסקי הדין השונים שניתנו ובהם באו לידי ביטוי השיקולים עליהם הצבעתי לעיל ובהם, תא 2576/02 (י-ם), עא 8737/00, עא 9019/99, עא 5893/91, עא 3745/92, עא 338/85, עא 207/79 ועא 230/80.

בעניין שבפנינו, טוענת, כאמור, התובעת למידע שהינו, מידע פריפריאלי גרידא. פתרונות חניה אלטרנטיביים, בסביבה אורבאנית צפופה, הולכים ונעשים נפוצים יותר ויותר והפיתרונות הטכניים הולכים ומשתכללים. התקנתם, אפוא, הנה כורח מציאות שלאורה גם נגזרים היתרי הבנייה במרכזי הערים. מתקני החניה, איפוא, הנם פיתרון יעיל ואפקטיבי לחיסכון בקרקע שמחירה הולך ומתייקר. אלה המעוניינים, במגורים במרכזי ערים, נחשפים יותר ויותר לשימוש במתקנים אלה.