דרי נ' עיריית חיפה אגף הפיקוח הכללי מחלקת חנייה

פסק דין

בפניי תביעת התובעת להשבת סך של 600 ₪ ששולמו על ידה עקב דו"ח חניה שהופק לתובעת על ידי הנתבעת, וכן לקבלת פיצוי עבור עוגמת הנפש, הטרדה, הטרחה והטרטור שנגרמו לתובעת עקב הוצאת הדו"ח.

ביום 27.09.06 התובעת רכשה תו חניה והחנתה את רכבה באחד מרחובות העיר חיפה. תוקפו של תו החניה היה עד השעה 13:07. לאחר תום הזמן, התובעת ניגשה להוציא תו חדש, אך המדחנים שהיו בקרבת מקום לא עבדו. התובעת התקשרה למוקד העירוני על מנת לברר מה עליה לעשות, והטלפנית ייעצה לה להשאיר פתק לפקח, בהנחה שזמן החניה הינו למספר דקות ולא לזמן ארוך, ולהסביר בפתק כי המדחנים לא עבדו. התובעת עשתה בהתאם לייעוץ שניתן לה על ידי טלפנית המוקד העירוני. לאחר 10 דקות שבה לרכבה וגילתה כי הפקח הוציא לה דו"ח חניה. התובעת חיפשה את הפקח והסבירה לו את השתלשלות העניינים, והפקח הסביר לה כי עליה לפנות לעירייה לאגף הפיקוח הכללי מחלקת חניה. למחרת, התובעת שלחה לנתבעת מכתב בו חזרה על השתלשלות העניינים כמפורט לעיל וביקשה לבטל את הדו"ח.

התובעת סברה כי בכך העניין נסגר, אך כעבור למעלה משנה ושלושה חודשים קיבלה דרישה לתשלום הדו"ח בתוספת קנס. התובעת שלחה מכתב נוסף לנתבעת וביקשה לבטל את הדו"ח, אך הנתבעת הייתה מוכנה לבטל לה את הקנסות ותו לא. התובעת נדהמה מתשובת הנתבעת. התובעת פעלה בהתאם לייעוץ שניתן לה על ידי המוקד העירוני מטעם הנתבעת, ועל כן, היה על הנתבעת לבטל את הדו"ח כליל ולא רק את הקנסות.

הנתבעת דחתה בקשות התובעת לבטל את הדו"ח והמשיכה במשלוח דרישותיה לתשלום החוב בתוספת קנסות. בסופו של יום הנתבעת העבירה את הדו"ח לחברת גבייה. התובעת ניסתה להסביר להם שהדו"ח ניתן שלא כדין, אך כמובן חברת הגבייה לא מתחשבת בטענה כלשהי ומאחר והרכב עוקל התובעת נאלצה לשלם את סכום הקרן כולל הקנסות בסך של 570 ₪ על מנת לבטל את העיקול.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בהשבת הסכום ששילמה בגין הדו"ח והקנסות. התובעת מבקשת עוד פיצוי על עוגמת הנפש והטרטורים שנגרמו לה עקב הטיפול בנושא הדו"ח מול הנתבעת וחברת הגבייה.

הנתבעת כפרה בסמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתביעה. לטענתה, עסקינן בעבירות חניה ובקנסות שהוטלו על עובר עבירת החניה בגין העבירה עצמה ובגין אי תשלום הקנס הראשוני. כל טיעון שעניינו ביטול עבירות החניה עצמן הנו טיעון בו יכול לדון בית המשפט המוסמך לדון בעניינים פליליים.

לגופו של עניין, הנתבעת טוענת, כי תקלה במדחן, המוכחשת כשלעצמה, אינה מהווה עילה לביטול דו"ח חניה ואינה נמנית על אחת העילות המנויות בסעיף 229 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי.

לחילופין, הנתבעת הציעה, ולאור נסיבותיו המיוחדות של התיק, להשיב לתובעת את הסך של כ 600 ₪ שהתובעת שילמה בגין הדו"ח.

אין לי עניין בשאלת תוקפו של דו"ח החניה במישור הפלילי. התובעת אינה תוקפת את דו"ח החנייה במישור הפלילי. למעשה, התובעת טוענת, כי אלמלא הייעוץ שניתן לה מטעם הנתבעת, היא לא הייתה מקבלת את הדו"ח מלכתחילה.

בדיון שהתקיים בפניי, התובעת חזרה על טענותיה המפורטות בכתב התביעה על כלל נספחיו. התובעת יצרה עליי רושם מהימן ביותר. התובעת התנהגה ככל אדם שומר חוק. לקראת סיום זמן החניה, התובעת ניגשה לרכבה לחידוש התו. חיפשה בקרבת מקום ולא היה מדחן שעבד. יצרה קשר עם המוקד העירוני של הנתבעת ופעלה בהתאם להנחיות שניתנו לה מטעם הנתבעת. חרף זאת, התובעת קיבלה דו"ח חניה.

שוב, אין בכוונתי להיכנס לשאלת האשם של התובעת ולשאלת תוקפו של הדו"ח, ומסכימה אנוכי עם הנתבעת שאין בית המשפט לתביעות קטנות הוא המוסמך לדון בשאלה זו. אלא מאי? השאלה בנידון דידן הינה נזיקית פרופר. אלמלא הייעוץ שניתן לתובעת על ידי טלפנית המוקד העירוני, התובעת לא הייתה משאירה את רכבה באותו מקום והייתה דואגת להעבירו למקום חניה ללא תשלום ו/או הייתה מחפשת מקום חניה רחוק יותר ומדחן פעיל במקומות מרוחקים יותר ממקום חנייתה וסביר יותר להניח, כי התובעת לא הייתה מקבלת את הדו"ח.

הנתבעת לא העלתה טענה ולא חצי טענה במישור זה.

אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת להשיב לתובעת את סכום הדו"ח בתוספת הקנסות וכן לפצותה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה ובגין הוצאות המשפט, ובסה"כ, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,500 ₪

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ד' שבט תשע"א, 09 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.