לטענת התובעים, ביום 4/9/2008 הם טסו יחד עם בנם בן השנתיים עם הנתבעת למומביי בהודו. לטענתם, הם העדיפו לטוס עם הנתבעת על אף שקיבלו הצעות זולות יותר מחברות תעופה אחרות, וזאת מכיוון שהכרטיסים של הנתבעת פתוחים וכוללים אפשרות לשינוי מועד החזרה לארץ; מועד החזרה על פי הכרטיס שנרכש היה 17 בנובמבר עם אפשרות לשינוי מועד חזרה פעם אחת ללא תשלום.
התובעים ממשיכים וטוענים כי, לאחר טיול של חודשיים ולנוכח התפתחות בעיה רפואית אצל בנם, הם החליטו להקדים את חזרתם לארץ; נמסר להם על ידי סוכנת הנסיעות שלהם בארץ שעליהם להגיע לשדה התעופה 3 שעות לפני ההמראה בכדי להיות בסטנד באי; לאחר המתנה ממושכת ו"קבלת יחס מחפיר ומביש מהאחראית לטיסה" נמסר להם שהם יכולים לעלות לטיסה תמורת תשלום נוסף של 300 דולר לכרטיס, סה"כ 900 דולר; בלב כבד ובחוסר ברירה, עקב הדחיפות בחזרה לארץ, לנוכח מצבו הבריאותי של בנם, הם נאלצו לשלם 900 דולר נוספים; לאחר שעלו למטוס, גילו כי המטוס חצי ריק במחלקה שבה הם ישבו וכל נוסע שכב על ספסל של שלושה מקומות.
התובעים מבקשים שהנתבעת תחזיר להם את תוספת התשלום ששילמו בסך 900 דולר, כאמור.
מנגד, טוענת הנתבעת כי, מטוס הנוסעים מחולק למספר מחלקות מרכזיות: מחלקת תיירים, עסקים וראשונה. המחלקות המרכזיות מחולקות אף הן לתתי-מחלקות שלהן מונפק כרטיס טיסה שונה הן במחירו והן בתנאיו; התובעים רכשו כרטיס טיסה בתעריף T שהוא כרטיס מוזל במחלקת תיירים, המאפשר לנוסע לשנות את מועד הטיסה פעם אחת ללא תוספת תשלום; התובעים אכן ביקשו להקדים את טיסתם לארץ; הם הגיעו לשדה התעופה במומביי שלוש שעות לפני מועד הטיסה והמתינו בסטנד ביי; לאחר רישום כל הנוסעים לטיסה, הובהר לתובעים על ידי נציג הנתבעת כי לא נותרו מושבים פנויים בתעריף T וניתנה להם אפשרות לעלות לטיסה תמורת תשלום סכום נוסף של 299 דולר לאדם, שהוא ההפרש בין כרטיס הטיסה שרכשו בתעריף T לבין כרטיס הטיסה החדש שהונפק להם בשדה התעופה במומביי ונמכר בתעריף U; משבחרו התובעים לעלות לטיסה על כל ההוצאות הכרוכות בכך אין להם להלין אלא על עצמם.
לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק ולטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
במהלך הדיון הגישו התובעים את כרטיס הטיסה שהונפק להם על ידי הנתבעת. בכרטיס הטיסה עצמו אין התייחסות לסיווג הכרטיס כנטען ע"י הנתבעת.
בנוסף לכרטיס, הגישו התובעים מסמך שכותרתו: "
"
TICKET RULES, במסמך זה נרשם בין היתר: "
CHANGE FREE AND THEREAFTER EACH CHANGE PERMITTED AT US $ 100"
הנתבעת מאשרת שהכרטיס שנמכר לתובעים מאפשר שינוי מועד הטיסה פעם אחת.
גם אין מחלוקת שהתובעים ביקשו לשנות את מועד הטיסה פעם אחת. וזו הפעם נשוא כתב התביעה.
הנתבעת מאשרת שהיו במטוס מקומות פנויים רבים במחלקת התיירות, שבה נמצאים מקומות הישיבה עבור הנוסעים בעלי כרטיס מסוג T. אלא מאי, לטענת הנתבעת, היא מייעדת מספר מוגבל במחלקת התיירים לנוסעים שמחזיקים בכרטיס מסוג T, ובמקרה זה, מקומות אלה נתפסו במלואם, ומשום כך היה על התובעים לרכוש כרטיס חדש מסוג אחר, בתעריף U.
בכל הכבוד, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת. שכן, לא נמצא במסמכי הטיסה כל זכר לסיווג ולתת-הסיווג שמועלים בטענות הנתבעת. הדבר לא נזכר בכרטיס הטיסה, ואילו ב TICKET RULES, כאמור, צוין במפורש שקיימת אפשרות לתובעים, על פי כרטיס הטיסה שרכשו, לשנות את מועד הטיסה פעם אחת; התובעים עמדו בתנאי האמור, שכן זו הייתה פעם ראשונה שבה הם ביקשו לשנות את מועד הטיסה, ולפיכך הם היו אמורים ליהנות מהתעריף שנקבע בכרטיס הטיסה שרכשו ולא מעבר לכך.
כאמור, אין מחלוקת שהיו מקומות ואפילו הרבה מקומות פנויים במחלקת התיירים שבה ממוקמים הנוסעים בעלי כרטיס טיסה מסוג T. לפיכך, ומשמדובר בשינוי מועד ראשון על ידי התובעים, הרי שהתקיימו כל התנאים שמזכים את התובעים לממש את כרטיס הטיסה ולעלות על המטוס ללא תשלום נוסף.
ניתן היה להצדיק את טענת הנתבעת אילו מחלקת התיירים שבה יושבים נוסעים בעלי כרטיסים מסוג T , היתה נתפסת במלואה על ידי נוסעים בעלי כרטיסים מסוג אחר, עדיף על הכרטיסים מסוג T. ואולם, כאמור, בענייננו היו במטוס מקומות פנויים רבים במחלקת התיירים.
זאת ועוד, אין בידיי לקבל את טענת הנתבעת שלפיה משהתובעים הסכימו לשלם את תוספת התשלום ועלו על המטוס, אין להם להלין אלא על עצמם, שכן, כאמור, לטענת התובעים הם הסכימו לשלם את תוספת המחיר מחוסר ברירה לנוכח דחיפות החזרה שלהם לארץ, עקב מצבו הבריאותי של בנם, ולנוכח התנאי שהוצב להם ברגע האחרון על ידי הנתבעת לעלייה למטוס.
בנסיבות אלה, הסכמתם של התובעים ניתנה עקב מצג שווא מצד הנתבעת שלפיו לא נותרו מקומות במחלקה המיועדת לכרטיסי הטיסה של התובעים, בעוד שכאמור, התברר שבמחלקת התיירים שבה מיועדים אף מקומות הישיבה עבור הנוסעים בעלי כרטיס טיסה מסוג T, היו מקומות רבים פנויים.
כאמור, על פי תנאי כרטיס הטיסה שנרכשו על ידי התובעים, הם היו זכאים לשנות את מועד הטיסה ולעלות על מטוס שקיימים בו מקומות פנויים במחלקת תיירים, ללא תשלום נוסף. בנסיבות אלה, הרי גביית התשלום הנוסף על ידי הנתבעת מהתובעים נעשתה בניגוד להסכם שנקשר בין הצדדים, ולפיכך התובעים זכאים להשבת סכום זה, הן מכח דיני חוזים והן מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
אין לראות בהסכמת הצדדים לביצוע תשלום נוסף כהסכם חדש, אלא כחלק מביצוע ההסכם המקורי שלגביו נקבע כאמור, כי גביית התשלום הנוסף מהווה הפרה של אותו הסכם מצד הנתבעת.
מכל מקום, הסכמתם של התובעים לשלם תשלום נוסף באה מחוסר ברירה ועקב מצג שווא מטעם הנתבעת, שלפיו לא נותרו מקומות פנויים במחלקת התיירות המיועדת לנוסעים בעלי כרטיס מסוג T; מצג זה הוא בבחינת הטעיה כמשמעותה בחוק החוזים והפסיקה בעניין זה, שמזכה את התובעים בביטול הסכמה זו. ראו רע"א 2837/98
שלום ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת, פד"י נד (1), 600, 607), שם נאמר :
"הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא, הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; והשניה, הטעיה במחדל, קרי: אי-גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם"
התובעים אף זכאים לבטל הסכמה זו לנוכח הוראות סעיפים 3 יחד עם סעיף 32
לחוק הגנת הצרכן, תשנ"א- 1982.