תלחמי נ' אבדאח

פסק דין

1.תביעה זו עניינה דמי הרשמה לגן ילדים, אשר שולמו על ידי התובע, עבור בנו הפעוט, בגן המנוהל על ידי הנתבעת. לטענת התובע, בעת שרשמו, הוא ואשתו, את בנם לגן, בחודש ינואר 2010, נמסר להם, אמנם, כי הגן עתיד להעתיק את מקומו, אולם נאמר להם כי הגן יועתק למקום סמוך. בסופו של דבר, בחודש יוני 2010 התברר להם כי הגן עתיד לעבור לרחוב י.ל. פרץ (להלן: "הגן החדש"). התובע ואשתו ניגשו למקום ולטענתם, הוא אינו ראוי לשמש גן ילדים, אין לו את ההיתרים הדרושים והוא ממוקם בשכונה אשר לבד מן העובדה שהיא מרוחקת מביתם, הם אינם מעוניינים שבנם יהיה בגן בשכונה זו, שכן המדובר במקום אשר אינו בטוח ואינו ראוי. לפיכך, החליטו שלא להביא את בנם לגן החדש וביום 8/7/10 הודיעו על כך לנתבעת ודרשו כי תחזיר להם את דמי ההרשמה. הנתבעת סירבה ומכאן התביעה.

התובע טען כי רק בחודש אוקטובר 2010 נמצא גן עבור בנם וזאת מאחר שבחודשי הקיץ קיים קושי אמיתי לאתר גן חלופי לאור חופשת הקיץ. התובע טען כי הנתבעת, בכך שהעבירה את הגן למקום שאינו ראוי, ובניגוד למובטח להם, הפרה את ההסכם ביניהם ועליה לפצותו בגין כך שנדרש להסיע את בנו לעוספיה, כמעט מדי יום, על מנת שהוריו ישמרו על הבן במהלך שעות העבודה. התובע העריך את נזקיו בסך כולל של 10,000 ₪.

2.הנתבעת טענה כי על פי הטופס שעליו חתמה אשת התובע בעת ההרשמה, דמי ההרשמה לא יוחזרו ולטענתה, שילמה באמצעות כספים אלו עבור ביטוח לבנו של התובע ועבור רכישת ציוד לגן. יצויין כי לא הוצג בפני כל מסמך התומך בטענה זו של הנתבעת כי שולמו על ידה כספים כלשהם המתייחסים באופן ישיר לבנו של התובע. כמו כן, בדיון, מסרה הנתבעת כי במקומו של בן התובע הצטרפו לגן ילדים נוספים וכיום, בגן החדש, מספר הילדים עולה על מספרם כפי שהיה בגן הקודם. עוד טענה הנתבעת כי עבור שנת הלימודים הקודמת בה שהה בנו של התובע בגן, לא שילם התובע את דמי ההרשמה, למרות שנדרש לעשות כן. התובע הכחיש כי התבקש לשלם סכום נוסף כלשהו, על שכר הלימוד החודשי והנתבעת לא הציגה כל דרישה שהיא, מן העת הרלוונטית, לתשלום דמי ההרשמה.

הנתבעת טענה כי הודיעה להורים מספר חודשים מראש, כי הגן עומד לעבור לרחוב י.ל. פרץ באמצעות "פליירים" ובעל-פה, אולם לא הציגה כל מסמך התומך בכך, כאשר התובע ואשתו, הכחישו כי קיבלו "פלייר" או כל הודעה שהיא עד לחודש יוני 2010. עוד טענה הנתבעת כי אשת התובע אמרה לה, בעת ההרשמה, כי אין כל חשיבות למיקום הגן, כל עוד יישאר אותו הצוות המטפל. הנתבעת טענה כי הסיבה האמיתית בעטיה בחרו התובע ואשתו להוציא את בנם מהגן היא העובדה שאשת התובע ילדה במועד סמוך והם ביקשו לחסוך את עלות הגן לבנם הבכור למשך תקופת חופשת הלידה.

3.עיינתי במסמכים השונים שהוצגו לעיוני על ידי הצדדים ושמעתי את דברי התובע, אשתו וכן את דבריה של הנתבעת.

אין מחלוקת כי התובע ואשתו רשמו את בנם לגן הנתבעת עוד בחודש ינואר 2010, כאשר הגן היה ממוקם ברחוב רד"ק. אין גם מחלוקת כי לקראת שנת הלימודים העתיק הגן את מקומו לרחוב י.ל. פרץ.

התובעים טוענים כי הובטח להם שהגן יועתק למקום הקרוב למיקומו הקודם ומעבר לכך, לטענתם, לא רצו כי בנם ישהה בגן בשכונה בה מצוי רחוב י.ל. פרץ, כאשר לטעמם המדובר במבנה ובמקום שאינו בטוח ואינו ראוי.

מנגד, מסתמכת הנתבעת על טופס ההרשמה בו צויין כי דמי ההרשמה לא יוחזרו. הנתבעת אף ניסתה לטעון כי הסיבה האמיתית בעטיה הוצא בן התובע מהגן הוא חופשת הלידה של האם, אולם עיון בתעודת הלידה הרלוונטית מעלה כי אשת התובע ילדה רק ביום 21/8/10, כך שאין כל הגיון בטענה שעוד טרם הלידה, כאשר אשת התובע הינה אישה עובדת, יוצא הבן הפעוט מן הגן. טענה נוספת שהועלתה על ידי הנתבעת היא כי בן התובע נרשם מיד לאחר מכן לגן חדש ואף החל לבקר בו בתחילת שנת הלימודים, אולם עיון במסמך שהציג התובע, מסמך אשר לא נסתר על ידי הנתבעת, מעלה כי בן התובע הצטרף לגן אחר רק ביום 1/10/10 ולא קודם לכן.

4.לטעמי, בנסיבות שנוצרו, מאחר שתנאי הגן שונו והם אינם זהים לאלו שהיו בעת ביצוע ההרשמה, אין הנתבעת יכולה לעמוד על המוסכם בין הצדדים בטופס ההרשמה ולהימנע מלהחזיר את דמי ההרשמה. בעת שנחתם טופס ההרשמה, היו תנאים מסויימים בגן ואילו לאחר העתקתו, תנאי הגן השתנו. מאחר שתנאי הגן שונו, באופן חד-צדדי, בהחלטה של הנתבעת, לטעמי, זכאים היו התובע ואשתו לקבל החלטה כי לאור השוני במיקום הגן, במבנה ובסביבתו, הם אינם רוצים שבנם ישהה בגן החדש. בנסיבות אלה, ראוי היה לבטל את ההסכם בין הצדדים ולהורות על השבה.

אוסיף גם כי לא הוכח שבכך יהא כדי לפגוע בנתבעת, שכן זו כלל לא הוכיחה כי הוציאה הוצאות כלשהן בגין הרשמתו של בן התובע לגן ויתרה מכך, לדבריה, במקום בן התובע, הצטרפו לגן ילדים נוספים.

באשר לעתירת התובע לחייב את הנתבעת בהוצאות נוספות אשר לטענתו נגרמו לו בשל הוצאת בנו מן הגן, לטעמי, התובע לא עמד בנטל להוכיח תביעה זו ואף מעבר לכך, זולת טענה סתמית כי לא ניתן היה למצוא גן חלופי בחודשים יולי-אוגוסט, לא הובאה כל ראיה אודות כך וכלל לא הוכח מדוע נאלצו התובע ואשתו, כך לטענתם, להותיר את בנם בבית עד ליום 1/10/10.

5.לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובע את הסך של 600 ₪, בצירוף הוצאותיו בהליך בסך 400 ₪. סה"כ, תשלם הנתבעת לתובע, בתוך 30 יום מהיום, סך של 1,000 ₪, שאם לא כן, יתווספו לסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"א, 04 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.