רותם ואח' נ' עיריית ירושלים

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו עקב הטלת עיקול בסך 500 ₪ על חשבון הבנק של התובעים בגין קנסות חניה שסכומם המקורי עמד על 300 ₪.

טענות הצדדים:

לטענת התובעים, ביום 16/7/2009 הוטל עיקול על חשבון הבנק שלהם על ידי הנתבעת בסך של 500 ש"ח. בעקבות כך הם פנו באופן מיידי לנתבעת, על מנת לברר את פשר העיקול. נמסר להם טלפונית ע"י נציגת הנתבעת במחלקת הגביה, שהעיקול הוטל בגין שלושה דו"חות חניה מהשנים 2006 עד 2007; נציגת הנתבעת מסרה להם כי הדו"חות נשלחו לכתובת שלהם בבית שמש; היא אף שלחה להם באמצעות הפקס העתק של ריכוז הדו"חות, שבו מצוינת כתובת התובעים כ-: "נחל דולב 9, בית שמש" (ראו נספח א' לתביעה).

התובעים ממשיכים וטוענים, כי הם מסרו לנציגת הנתבעת כי הם עברו מהכתובת בבית שמש כבר בשנת 2004 ומאז הם מתגוררים בישוב אלעזר; התובעים אף פנו בכתב לנתבעת בצירוף העתק מרישיון הרכב שלהם שהופק בשנת 2006, שבו מופיעה כתובתם בישוב אלעזר; ביום 29/7/2009 הם קיבלו מכתב תשובה מהנתבעת שבמסגרתו נשלח להם שובר תשלום שבו מצוינת כתובתם כ:-"נחל דולב 9, בית שמש" (ראו נספח ד' לתביעה); צוין במכתב כי ההודעות על תשלום הקנס נשלחו לכתובת המעודכנת במשרד הרישוי וכי על מנת להוכיח את טענותיהם עליהם להמציא אישור ממשרד הרישוי על הכתובת שלהם בעת מתן הדו"חות.

בעקבות כך, שלחו התובעים לנתבעת מכתב נוסף מיום 2/9/2009, שאליו צירפו תמצית רישום ממשרד הפנים הכולל אישור על מענים קודמים, שממנו עולה כי החל מ-30/8/2004, התובעים אינם גרים בבית שמש אלא בישוב אלעזר.

בתגובה למכתב זה קיבלו התובעים מכתב תשובה מהנתבעת מיום 14/9/2009, ובו דרישה להמצאת אישור שינוי כתובת ממשרד הרישוי; למכתב זה של הנתבעת צורף שובר תשלום שהכתובת שהופיעה בו הפעם הינה: "תיבת דואר 883, אלעזר" (ראו נספח ו' לתביעה) . לטענת התובעים, גם כתובת זו אינה נכונה ואינה מופיעה במשרד הפנים.

בעקבות כך, שלחו התובעים מכתב נוסף לנתבעת ביום 20/10/2009, אליו צירפו אישור ממשרד הרישוי, שכולל אישור לגבי כתובת התובעים בישוב אלעזר 234, החל מ- 5/9/2004, ולאחר מכן בכתובת אלעזר 107, החל מ-26/11/2006; תגובת הנתבעת על מכתב זה איחרה לבוא, לפיכך פנו התובעים פעם נוספת לנתבעת ביום 29/11/2009 במכתב תזכורת; מאוחר יותר, קיבלו התובעים מכתב מהנתבעת מיום 4/1/2010, ובו נטען הפעם כי הודעות התשלום נשלחו בדואר רשום למענם של התובעים לפי רישומי משרד הרישוי. למכתב זה צורפו: אישור מדואר ישראל על משלוח דואר רשום, העתק של ריכוז החובות, בדומה לזה שנשלח אליהם ביום 19/7/2009, כאשר הכתובת שהופיעה בריכוז החובות היתה: "ת"ד 883 אלעזר" ,פרטים נוספים על הדו"חות שבהם מופיעות שתי כתובות:"ת"ד 883, אלעזר" ו- " אלעזר 234 אלעזר", ושובר תשלום שבו מופיעה לראשונה כתובתם הנכונה כאלעזר 107 (ראו נספח ט' לתביעה).

לטענת התובעים, הם מעולם לא קיבלו כל הודעת תשלום על הקנסות נשוא התביעה; הנתבעת שלחה את ההודעות על הקנס לכתובת הקודמת שלהם בבית שמש וזאת על אף שהם עדכנו את כתובתם במשרד הפנים ובמשרד הרישוי על פי הדין ובהתאם לאישורים שצורפו לכתב התביעה; הדבר עולה מהמכתבים הראשונים שהנתבעת שלחה אליהם, שפורטו לעיל; מכתבים אלה מהווים רשומה מוסדית כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות, ומשעולה מהם כי הכתובת אליה נשלחו הדו"חות היתה ב"נחל דולב 9 בית שמש", הרי שיש לקבוע כי הודעות הקנס נשלחו לכתובת זו, שלא היתה כתובתם באותה עת, וזאת בהתאם לרישומים העדכניים במשרד הפנים ומשרד הרישוי שהוצגו לנתבעת וצורפו לתביעה.

התובעים ממשיכים וטענים כי בנסיבות העניין, יש לקבוע כי ההודעות על הדו"חות לא הגיעו ליעדם מסיבות שאינן תלויות בהם, אלא עקב טעות של הנתבעת, שלא שלחה את ההודעות לכתובת העדכנית של התובעים.

התובעים ממשיכים וטוענים כי, האישור מדואר ישראל שהנתבעת מציגה אינו משמש ראיה ויש להציג את הספחים המקוריים של משלוח הדואר הרשום על מנת להוכיח כי אכן נשלח דואר רשום ליעד מסוים וכי אכן הגיע; מכל מקום, על פי אישור מרשות הדואר, הודעות נשלחו ל:"אלעזר 234" בעוד שבזמנים הרלבנטיים למשלוח הדואר, הם התגוררו גם על פי רישומי משרד הפנים ומשרד הרישוי באלעזר 107.

לנוכח כל האמור, טוענים התובעים כי העיקול הוטל על חשבון הבנק שלהם שלא כדין.

התובעים ממשיכים וטוענים כי, הטלת העיקול גרמה להם נזקים ישירים ועקיפין, לרבות פגיעה בשמם הטוב; הגבלת פעילותם בחשבון, לרבות בסחר בניירות ערך וכן עוגמת נפש.

מנגד טוענת הנתבעת כי, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, שכן מדובר בעבירות ברירת משפט כאשר הדרך להשיג עליהם היא באמצעות הגשת בקשה להישפט; התובעים לא הגישו בקשה להישפט, או בקשה לביטול הדו"חות במסגרת המועדים הקבועים בחוק; לפיכך הקנסות הפכו לחלוטים וצברו תוספות פיגורים; מדובר בענין שבסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, מאחר ולמעשה מדובר בביטול פסק דין, ולפיכך לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה.

הנתבעת ממשיכה וטוענת כי, על פי רישומיה, נרשמו לתובעת 2 (להלן: "התובעת") 3 דו"חות חניה בגין 3 עבירות חניה; המפקחים שרשמו את הדו"חות הצמידו אותם אל שמשת רכבה של התובעת ומשלא שולמו הדו"חות, נשלחו הודעות בגינם בדואר רשום למענה של התובעת לפי הרישום במשרד הרישוי, במושב אלעזר 234, תוך שנה מיום ביצועם.

עוד טוענת הנתבעת כי, בהתאם לתקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי, משהנתבעת שלחה את הודעות תשלום הקנס בדואר רשום, עובר הנטל אל התובעת לסתור את החזקה כי ההודעות הומצאו אליה כדין, ועליה להראות שלא קיבלה את הדו"חות מסיבות שאינן תלויות בה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי, בנוסף להודעות לתשלום הקנס אשר נשלחו לתובעת כאמור, היא שלחה אל התובעת דרישות נוספות לתשלום הקנסות, מיום 30/5/2007 ומיום 30/11/2008.

עוד טוענת הנתבעת כי, מאחר והתובעת לא שילמה את הקנסות, הופעלו הליכי אכיפה וגבייה, על פי הסמכות המוענקת לנתבעת בפקודת המיסים והגבייה; לא נגרמו לתובעת כל נזקים אשר מזכים אותה בפיצוי כלשהו והיא אף לא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים כאלה; לחלופין, התובעת לא עשתה כל שביכולתה לשם הקטנת הנזק; התובעת היתה יכולה להביא להסרת העיקול בכל עת וזאת על ידי תשלום החוב.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי, כל אשר היא ביצעה היה עיקול ממוכן של חשבונות בנק; מדובר בתהליך ממוחשב כאשר רשום בהודעת העיקול כי מדובר בחוב חניה, שמהווה ענין פעוט ושגרתי; חוב טכני שאינו מעיד על אישיותה של התובעת ואינו אמור לפגוע בתובעת.

דיון ומסקנות