נגדאי ואח' נ' טופלי אירועים בע"מ

פסק דין

בפני תביעה להשבה לאחר ביטול הסכם ופיצויי בגין חוסר תום לב והטעיה בעת כריתת ההסכם, ונוכח הפרת חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

העובדות:

התובעים הינם בני זוג, שהתארסו וחיפשו מקום לעריכת חתונתם.

הנתבעת היא חברת אירועים ותיקה אשר עורכת אירועים בין היתר גם בבית הכנסת הגדול בירושלים.

ביום 4.2.10 חתמו הצדדים על טופס הזמנה ובו נקבע כי החתונה תהיה ביום 24.5.10, בבית הכנסת הגדול והתובעים הסכימו לשלם 145 ₪ בתוספת מע"מ למנה והתחייבו ל 300 מוזמנים (להלן: "ההזמנה").

במועד החתימה על ההזמנה שילמו התובעים לנתבעת מקדמה בת 2,000 ₪.

בעקבות שמועות בדבר איכות האוכל וההכשר שלו ביררו התובעים אם לאולם בית הכנסת הגדול אין הכשר של רבנות ירושלים.

ביום 17.2.10 משקיבלו התובעים אישור בכתב מאגף הכשרות והשחיטה ברבנות הראשית ירושלים, כי אכן אין כשרות לאולם, הודיעו לנתבעת על ביטול החתונה, וביקשו כי המקדמה ששילמו תושב לידם.

עיקר המחלוקת:

במסגרת תביעה זו טוענים התובעים כי הוטעו על ידי הנתבעת וכי עליה להשיב לידם את המקדמה ולפצותם על עוגמת הנפש שנגרמה להם.

הנתבעת טוענה כי התובעים ביקשו לערוך את האירוע באולם זול יותר, ועל כן הם מעלים טענות בנוגע לכשרות, על אף שבמועד החתימה, שאלת הכשרות לא עניינה אותם כלל. עוד טוענת הנתבעת כי בתקופה שבה היתה אמורה החתונה להערך, היא היתה דואגת להזמין קייטרינג בהכשר בד"צ העדה החרדית או בהכשר של הרב זריצקי או בהכשר של הרב רובין. לשיטתה של הנתבעת, התובעים הם שהפרו את ההסכם עימה ואין הם זכאים להשבה או פיצויי.

דיון והכרעה:

בטרם אפנה לדון במחלוקות לגופו של עניין אתייחס לטענת הנתבעת לפיה הצדדים חתמו על תניית שיפוט ייחודית ועל כן יש להעביר את התובענה לבוררות בבית דין לממונות.

תניית השיפוט:

בסעיף 14 להזמנה נקבע כי:

"מוסכם בזאת כי בכל מקרה "המזמין" ישלם את מלוא תשלום האירוע בלי קיזוזים ובמידה שיש בעיה לגשת לדין תורה מוסכם על הצדדים".

מכוח תניה זו, שנוסחה על ידי הנתבעת כחלק מהזמנה סנטדרטית וקבועה, טוענת הנתבעת כי בית המשפט אינו מוסמך לדון בתובענה.

התובעים מצידם מבקשים לקיים את ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות.

אין בידי לקבל את הטענה שחתימת התובעים על ההזמנה מהווה הסכמה לבוררות על פי הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח – 1968.