לילך אקרמן נ' עיריית רעננה

פסק דין

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה קנסות חניה אשר לטענת המבקשת נגבו על ידי המשיבה, עיריית רעננה (להלן: העירייה), שלא כדין (להלן: התובענה). העירייה הודיעה על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). לפיכך, עניינו של פסק דין זה בגמול ושכ"ט למבקשת, לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22 (ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות. במקרה זה התובעת שהינה עו"ד ייצגה את עצמה ועל כן שכ"ט והגמול יפסקו לתובעת.

1. כללי

המבקשת, עו"ד במקצועה המייצגת את עצמה בתובענה ובבקשת האישור, הינה נהגת אשר עת החנתה את הרכב בו נהגה ברח' אליעזר יפה ברעננה, במקום בו קיים תמרור בו נאמר כי "החנייה מותרת לבעל תו חנייה אזורי בלבד", הודבק על הרכב דו"ח חנייה לפיו "ההעמדה או החניה היא מעבר לזמן ולמשך התקופה שבהם הותרה החניה במקום (סע' 5(ב)(3) לחוק העזר)" (להלן: דו"ח החניה). לטענת המבקשת בתובענה, בחוק העזר העירוני רעננה כלל לא קיים המונח 'תו חנייה אזורי', ואף אין בתוספת לחוק העזר כל הסבר כיצד ניתן להשיג תו שכזה, ועל כן דו"ח החניה ניתן בהעדר סמכות וללא עיגון סיבת העבירה שכביכול נעברה בחוק העזר, וללא עיגון האמור בתמרור בחוק העזר.

בקשת האישור הוגשה ביום 2.7.08. רק ביום 8.2.10, ובהתאם להמלצת בית המשפט בדיון המקדמי, הודיעה העירייה על הפסקת הגבייה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, וזאת מבלי להודות בטענות המבקשת. במקביל, כעולה מהודעות הצדדים, שינתה העירייה גם את נוסח התמרורים בעיר.

נוכח הודעת העירייה על חדילה מגבייה, הוריתי ביום 22.4.10 על דחיית התובענה, וכן הוריתי על הגשת סיכומים לעניין פסיקת הגמול וההוצאות לתובעת.

2. שיקולים לפסיקת גמול ושכ"ט בעקבות הפסקת גבייה

השיקולים לפסיקת גמול לתובע ושכ"ט לבא כוחו מקום בו נדחתה התובענה על פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, מפורטים בסעיפים 22 ו-23 לחוק זה. סעיף 22(ב) מפרט את השיקולים לפסיקת גמול לתובע, כדלקמן:

"בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי.;

התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית."

סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, קובע שבקביעת שכר טרחת ב"כ התובע יתחשב בית המשפט בשיקולים הבאים:

התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.

(ג) בית המשפט רשאי לקבוע לבא כוח מייצג שכר טרחה חלקי על חשבון שכר הטרחה הכולל, אף בטרם הסתיים הליך הבירור של התובענה הייצוגית, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין, וככל הניתן, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב)."

ד"ר אלון קלמנט, במאמרו "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006", הפרקליט מט תשס"ז 131, מחלק את השיקולים שנקבעו בחוק תובענות ייצוגיות לשלוש קטגוריות. הראשונה, שיקולי התשומה, הם שיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם התובע המייצג ועוה"ד, כגון שכר טרחה, סיכון, הוצאות ומורכבות ההליך; הקטגוריה השנייה, שיקולי התפוקה לקבוצה המיוצגת, הם שיקולים הנוגעים לתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת; הקטגוריה השלישית, שיקולי הכוונה ציבורית, הם שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית מן התובענה הייצוגית, כגון: קידום אכיפת הדין, הרתעה, יעילות והוגנות, ולהכוונת המשאבים להגשת תובענות ייצוגיות שתועלתן הציבורית גדולה ביותר.