פסק-דין בתיק רמ"ש 22948-11-09

המחלוקת שלפני היא בשאלה מהו המועד הקובע לתחילת התקופה בה חל על צדדים, המשתייכים למגזר המוסלמי, ההסדר של איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן - " חוק יחסי ממון") - אם מהמועד בו גובש "הסכם הנישואין", שנחתם בטקס המכונה "עאקד", או מהמועד שבו קויימה מסיבת החתונה, והצדדים החלו להתגורר יחד ולנהל חיי משפחה.

עובדות רלוונטיות

1.         הרקע העובדתי שאינו שנוי במחלוקת עולה מהחלטתו של בית משפט קמא ומטיעוניו של המבקש:

הצדדים הם בני העדה המוסלמית. ביום 29/7/00 הם חתמו על הסכם נישואין שנחתם בטקס המוכנה "עאקד" או "עקד". כפי המקובל בעדה המוסלמית, מסיבת החתונה נערכה כשנתיים מאוחר יותר, ב-1/10/02, ורק אז עברו בני הזוג להתגורר יחד ולנהל חיי משפחה משותפים.

לצדדים בת משותפת מנישואיהם.

2.         בני הזוג התגרשו ב-17/1/08 על פי פסק של בית הדין השרעי.

            לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי התאריך הקובע לסיום יחסיהם הוא 6/1/08.

3.         יצויין כי בהסכם הנישואין הסכימו הצדדים, כי הדין שיחול יהיה הדין השרעי. לעניין טענתו של המשיב כי אין, לכן, סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענות האשה, פסק בית משפט קמא, כי בין אם הדין החל הוא השרעי או הדין הישראלי, הרי קמה לו סמכות לדון, ויוחלט לאחר מכן לפי איזה דין. לשאלה זו, לא התייחסה בקשת הרשות לערער.

פסק  דינו של בית משפט קמא

4.         בית משפט קמא הסתמך על ספרו של ר' גיא בכור " בין הרצוי למצוי: המשפט בעולם הערבי" הוצאת המרכז הבין תחומ הרצליה, 2002 עמ' 270 וכן על ספרו של יעקב מירון " הדין המוסלמי בראיה השוואתית", הוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, עמ' 197), לפיהם הסכם הנישואין הוא שיוצר את הנישואין, ביטול הקשר שנוצר בין בני הזוג לאחר עריכת חוזה הנישואים בטקס העקאד מחייב גירושין. מכאן למד כב' השופט סילמן כי מהותו של הקשר שנוצר הוא קשר של נישואין, גם אם מימוש הקשר, מעבר לחיי זוגיות מלאים ומשותפים, יכול להידחות מטעמים אלה ואחרים.

5.         כב' השופט סילמן סבר, שכיוון שבני הזוג נחשבים כנשואים על פי הדין המוסלמי, הרי הנחת המוצא היא שיש להחיל את הסדר איזון המשאבים ממועד זה ואילך. הוסיף השופט כי הנחה זו ניתנת לסתירה "כאשר מוכחות נסיבות בהן הייתה כוונה ברורה לצדדים להחריג נכסים מהסדר האיזון", בדומה לכוונה הנלמדת מעריכת הסכם בכתב לפי ס' 5 (א)(3) לחוק יחסי ממון.

6.         בהתייחסו לפסיקה שקבעה שלא כגירסתו, דהיינו שמועד תחילת הנישואין המשמש גם כמועד הקובע לתחילת התקופה הצוברת רכוש וזכויות שיש לאזנם עם פקיעת הנישואין, הוא המועד בו מימשו הצדדים את הסכם הנישואים - קיימו חתונה ועברו להתגורר יחד כזוג נשוי המקים משפחה - קבע בית משפט קמא כי לדעתו יש שלושה שלבים בהליכי הנישואין המקובלים בחברה המוסלמית:

"1. חוטבא - אקט של אירוסין, היכול להיחשב כהבטחת נישואין.

2. עקד - חוזה הנישואין, הדורש אקט של גירושין להתרתו.

3. אשהאר - אקט של 'פרסום' חוזה הנישואין, בד"כ ע"י מעבר האישה לבית בעלה; אקט זה אינו תנאי מתלה לנישואין".

לעמדתו, החל מהשלב השני, חל הסדר איזון המשאבים.

עוד שקל בית משפט קמא, את העובדה שחוזה הנישואין מחייב את משרד הפנים לרשום את בני הזוג כנשואים, ושהוא משמש לנטילת משכנתא לצורך בניית ביתם של בני הזוג שנישאו על פי הסכם העקאד.  בעובדות אלו מצא השופט קמא חיזוקין לעמדתו.

7.         בית משפט קמא הזכיר, כי חוק יחסי ממון אינו קובע "קונסטרוקציה" של שיתוף קניני מכוח הסכמה חוזית, אלא הוא מקים משטר אובליגטורי: כלל האיזון קיים מהנישואין, וכדי להחריג את האיזון יש צורך בהסכם. לפיכך, אין הכרח במגורים משותפים או במאמץ משותף לצורך החלת בסיסי האיזון בחוק: יש קורלציה בין מועד הנישואין הדתי ומועד הגירושין הדתי עם סמכויות לסטות ממועדים אלו.

8.         השופט סילמן סיכם את עמדתו בקובעו: