וקס נ' פדידה

פסק דין

בפני תביעה להשבת סכומים אשר נגבו ביתר מאת התובעת, באמצעות חילוט ערבות בנקאית על סך 10,000 ₪ על ידי הנתבע.

לטענת התובעת, שכרה את דירת הנתבע בהתאם להסכם שכירות מיום 10/7/08 וזאת לתקופה של 12 חודשים. סכום השכירות החודשית עמד על 3,600 ₪ וכערובה לחיובים בהתאם להסכם, הפקידה התובעת בידיו הנאמנות של התובע, ערבות בנקאית אוטונומית על סך 10,000 ₪.

ביום 15/3/09 ביקשה התובעת, לעזוב את הדירה טרם מועד סיום מועד השכירות ולטענת התובעת, הנתבע הסכים ואף הצהיר כי יש לו שוכרת חלופית בתמורה גבוהה יותר מהתמורה כפי שהוסכמה בין הצדדים. משכך, ארזה התובעת את כלל חפציה, אלא שאז לטענתה, שינה הנתבע את דעתו וביקש כי תמצא שוכר חלופי על ידי פרסום הדירה באינטרנט ויתרה מכך, דרש כי סכום השכירות יועמד על סך 4,200 ₪. לטענתה, עד לסיום אותו חודש, הראתה את הדירה לאנשים רבים ואולם, רובם ככולם לא הסכימו , בסיכומו של דבר, לשכור את הדירה לאור סכום השכירות הגבוה אשר נדרש על ידי הנתבע. לטענת התובעת, ביום 30/3/09 , נערך על ידי שני הצדדים סיור בדירה, במסגרתו אישר הנתבע כי הדירה מצויה במצב שהוא לשביעות רצונו המלאה. כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי באם בכל זאת, יהיה ליקוי כלשהו בדירה, כי אז הנתבע ימסור על כך הודעה לתובעת והיא תסדר את הליקוי באמצעות בן זוגה שעובד בתחום השיפוצים. לטענת התובעת, לאחר אותו סיור בדירה, נערכה בינה לבין הנתבע שיחה במסגרתה דיבר עימה הנתבע באופן כוחני ומשכך, התלוננה במשטרה ושם ייעצו לה לעזוב את הדירה לאלתר וכך עשתה. לטענתה ביום 5/4/09 אף שלחה אל הנתבע פקס ובמסגרתו היא הודיעה לו כי עזבה בפועל את הדירה והשאירה את המפתחות.

בעקבות הודעתה הנ"ל, נשלחה לה על ידי הנתבע הודעה ובהתאם לה יש בדעתו לחלט את הערבות הבנקאית בשל חובות שונים אשר היא חבה לו . התובעת שלחה לנתבע מכתב תשובה במסגרתו היא מכחישה קיומם של חובות ומשכך, דורשת כי לא יחלט את הערבות ואולם, הנתבע לא השיב למכתבה וחילט את הערבות במלואה.

לטענת התובעת, לא היתה כל הצדקה לחילוט הערבות ומשכך, היא תובעת השבת מלוא סכום הערבות וכן, החזר תשלום בגין השכירות מיום 20/3/09 ועד ליום 10/4/09 בסך 2500 ₪, הפרשי ריבית בסך 1500 ₪ והוצאות ועוגמת נפש בסך 1500 ₪.

לטענת הנתבע, אמנם ביקשה התובעת לפנות את המושכר טרם סיום מועד השכירות ואולם, משכך, חתמה התובעת על מסמך ביום 24/3/09 ובהתאם לו ככל שהנתבע ימצא שוכר חדש חלופי עד ליום 10/4/09 כי אז, תפנה את הדירה במועד זה ותשיבה אל הנתבע כשהיא נקיה מכל חפציה ומכל לכלוך לא רצוי וכשהקירות צבועים ונקיים.

לטענתו, בניגוד לטענת התובעת לא נערך על ידי שני הצדדים סיור בדירה והוא לא אישר את תקינותה של הדירה אלא, שהתובעת עזבה את הדירה בעצמה ומבלי שניתנה לו האפשרות לערוך פרוטוקול מסירה כנדרש. לטענתו,הדירה אשר הושבה לו , לא הושבה לשביעות רצונו, הואיל והיא הושארה לא מסוידת וכאשר היא כוללת חפצים של התובעת אשר הוא נדרש לפנותם- כגון מדפים , מראה ומדבקות דקורטיביות – אשר היה עליו להסיר, לפנות ולתקן את הליקויים אשר נבעו מקיומם.

לטענת התובע, בגין עבודות התיקונים והשיפוצים שילם סך כולל של 2,970 ₪ . זאת ועוד, לטענת התובע, לאור מצבה של הדירה לא הצליח להשכירה אלא, לאחר השיפוץ אשר ערך . זאת ועוד, לטענתו , הואיל והשכיר את הדירה לשוכר חלופי רק ביום 27/4/09 הרי שהתובעת חבה לו דמי שכירות מיום 10/4/09 ועד למועד ההשכרה בסך של 2280 ₪ . כמו כן, נותרה התובעת חבה חובות ארנונה , מים, חשמל וועד בית בסך כולל של 2,347 ₪ . כן, טען הנתבע כי נגרמה לו עוגמת נפש רבה כפועל יוצא מהתנהלות התובעת , אותה הוא מעריך בסך 2,500 ₪ . לאור האמור, טען הנתבע כי בדין חילט את הערבות הבנקאית על סך 10,000 ₪ - הואיל וסך זה מהווה את כלל חובותיה של התובעת כלפיו כמפורט.

בדיון אשר התקיים בפני בית המשפט , העידו התובעת , הנתבע וכן,עד מטעם התובעת מר ויינברג רועי אשר במסגרת פרוייקט התנדבות שי"ל – סייע בידי התובעת בהתנהלותה אל מול הנתבע. עוד הוצגו על ידי הצדדים, תמונות המתעדות את מצב המושכר במועד הפינוי וכן, תמונות חלקיות של מצב המושכר טרם תחילת השכירות.

לאחר שבחנתי את העדויות והראיות בתיק, הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.

הפרש דמי השכירות -

כל אחד מן הצדדים טוען כי מגיעים לו הפרשים בגין דמי שכירות – לענין זה, אין בידי לקבל את טענות מי מן הצדדים .

תחילה, הוצג בפני מסמך מיום 24/3/09 וממנו עולה כי התובעת הסכימה מפורשות כי פינוי הדירה יבוצע על ידה ביום 10/4/09 וכי עד למועד זה תישא בכל החיובים בגין הדירה ותפנה את הדירה, ככל שימצא דייר חלופי , במועד זה. משכך ומשהוסכם מפורשות במסמך חתום על ידי התובעת, כי התובעת תחזיק את הדירה עד ליום 10/4/09 – הנני דוחה את תביעת התובעת להשבת שכר דירה מיום 20/3/09 ועד ליום 10/4/09 העומדת בסתירה למסמך זה.

מאידך, אין בידי אף לקבל את טענת הנתבע ובהתאם לה הוא זכאי להפרש שכר דירה מיום 10/4/09 ועד ליום 27/4/09 – לענין זה, בהתאם להסכם בין הצדדים, היה על התובעת למצוא שוכר חלופי בתנאי אותו הסכם . כך, סעיף 12.1 להסכם בין הצדדים קובע כי הדייר החלופי "יכנס בנעליו" של השוכר – דהיינו , יקבל על עצמו את תנאי ההסכם בין הצדדים. אין עוררין כי הנתבע ביקש לשפר את מצבו ודרש סכום שכירות גבוה יותר עם פינוי הדירה על ידי התובעת. לענין זה, הודה הנתבע מפורשות בבית המשפט כי הסכם השכירות החדש נחתם על סך של 4,000 ₪ הגבוה ב- 400 ₪ לחודש מהסכם השכירות הקודם. משכך, הנני מקבלת טענתה של התובעת ובהתאם לה העיכוב במציאת שוכר חלופי הינו בעטיו של הנתבע אשר העלה את סכום התמורה בהתאם להסכם באופן משמעותי ובנסיבות אלו , הנני קובעת כי התובע אינו זכאי להפרש השכירות בגין התקופה שמיום 10/4/09 ועד ליום 27/4/09 .

5.חובות בגין המושכר-

בפני בית המשפט הוצגו קבלות המעידות כי הנתבע שילם במקום התובעת חובות בגין ארנונה, חשמל ווועד בית . הקבלות אשר הוצגו תומכות בגובה הסכומים, בתקופה הרלוונטית ובכך, שאמנם התשלומים בוצעו על ידי הנתבע , במקום התובעת .משכך, הנני קובעת כי הוכח להנחת דעתי , כי אמנם חבה התובעת , במועד הפסקת השכירות סך כולל של 2,347 ₪ בגין החובות הנ"ל החלים עליה בהתאם להסכם השכירות.

שיפוץ המושכר –

כאמור, לטענת הנתבע, הוחזר לו המושכר שלא לשביעות רצונו ומשכך, נאלץ הוא לבצע בו פינוי חפצים, תיקונים וצביעה. התובעת מנגד טענה כי המושכר הושב לשביעות רצונו המלאה של הנתבע.

לענין זה, העיד בפני בית המשפט העד – מר רועי ויינברג אשר שוחח עם הנתבע בטלפון, לאחר פינוי הדירה על ידי התובעת וזאת, בתפקידו כמתנדב בפרויקט שי"ל. העד העיד כי הנתבע אמר לו בטלפון כי נערך סיור בדירה וכי לדעת הנתבע הדירה היתה במצב תקין ואולם, משנכנסו דיירים חדשים הם טענו שהדירה לא לרוחם ומשכך, היה צורך לשפץ את הדירה (ראה עמ' 4 שורות 15-17).עדותו של עד זה שהוא עד חיצוני ו"בלתי מעונין" , הינה אמינה בעיני ומשכך, הנני מקבלת את האמור בה – דהיינו , הנני קובעת כי אמנם אמר הנתבע שהדירה פונתה לשביעות רצונו והשיפוצים אשר נדרשו היו פרי דרישת השוכרים החדשים.