גז"ד למורשעת בשפיכת חומצה על מאבטח בלשכת התעסוקה

א.         תמצית הכרעת הדין

בהמשך להודיית הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום המתוקן בהסדר, הרשעתי את הנאשמת בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

מהודיית הנאשמת ומכתב האישום המתוקן בהסדר עולה כדלקמן:

ביום 06.10.2008, התייצבה הנאשמת בלשכת התעסוקה בחיפה על מנת לחתום לצורך קבלת דמי אבטלה. הנאשמת ניגשה לחדרו של פקיד הלשכה. לאחר שסברה כי הפקיד לא טיפל בה לשביעות רצונה, החלה הנאשמת לקלל אותו והוצאה ע"י המאבטח, מר סובחי סמרייה (להלן: "המאבטח"), מחדרו.

הנאשמת פנתה לשירותים שבלשכת התעסוקה, שם הצטיידה בבקבוק המכיל חומצה גופרתית ופנתה הישר לחדרו של הפקיד, כשהיא לובשת על כף ידה כפפת ניילון. היא זרקה את הנוזל שבבקבוק לעבר פניו של הפקיד, אך המאבטח שהיה במקום השתלט עליה והחומצה פגעה בידו, בחולצתו ובמכנסיו של המאבטח.

כתוצאה מפגיעת הנוזל במאבטח, נגרמה לו כוויה מדרגה שנייה באמה הימנית של ידו.

ב.         ראיות לעניין העונש

ב"כ המאשימה הגישה חוות דעת אודות מצבה הנפשי של הנאשמת (ת/ע/1) והפנתה לת/2, ת/3, ת/4, ת/5 ו-ת/8 אודות מצבו הרפואי של המתלונן והנזק שנגרם לבגדיו, בשל מעשיה של הנאשמת.

ב"כ הנאשמת העלה לדוכן העדים את מר ניימרק סלומון, המכיר את הנאשמת מזה 4 שנים. הנאשמת שימשה כמטפלת באמו. הוא סיפר כי באמו טיפלו מספר מטפלות, אך הנאשמת היתה טובה מכולן וטיפלה באמו במסירות, כאילו טיפלה בילד.

כמו כן הגיש הסנגור, אסופת מסמכים המעידים על מצבה של מרשתו (נ/ע/2).

ג.          טיעוני ב"כ הצדדים

ב"כ המאשימה עמדה על נסיבות החמורות של המקרה וציינה כי כל עובד ובפרט עובד הציבור, זכאי להגנה גם במקום עבודתו, שאינו אלא "הבית השני" שלו. לא בכדי מצא המחוקק לנכון להגן על עובדי הציבור בחקיקה מיוחדת. עובד הציבור ממלא תפקידו ואין הוא זכאי לבחור את לקוחותיו.

אליבא דהתביעה, רק בנס נמנעה חבלה חמורה הרבה יותר, שכן הנאשמת כוונה את הנוזל המשתך לעבר פניו של הפקיד. אילולא תושייתו וערנותו של המאבטח, היה עלול להגרם נזק כבד מאוד לפניו של הפקיד.

התובעת עמדה על הנזקים ומסכת הייסורים שעבר המאבטח בשל פציעתו ועל כך שנקבעו לו, בעקבות כך, 20% נכות.

ב"כ המאשימה לא התעלמה מכך שהענישה היא אינדיבידואלית, אך ביקשה ליתן דגש לאינטרס הציבורי המחייב ענישה מחמירה ומרתיעה. היא ביקשה להשית על הנאשמת מאסר בפועל ומאסר מותנה וכן להשית על הנאשמת פיצוי לטובת המתלונן.

ב"כ הנאשמת עמד על כך שכתב האישום הוגש כשנה וחצי לאחר האירוע. הנאשמת מעולם לא הועמדה לדין, מלבד בגין העבירה הנדונה. הוא עמד על נסיבותיה האישיות של מרשתו, המגובים במסמכי נ/ע/1. הנאשמת הנה כבת 47, עלתה לארץ בשנת 2002, כאם חד הורית לשתי בנות. היא סבתא לנכד. בתה צפויה ללדת. מצבה הכלכלי קשה מאד ונפתחו נגדה תיקים בהוצל"פ.

בתה של הנאשמת עברה אירוע אונס בהיותה כבת 11 ומאז היא סובלת מהפרעות נפשיות.

ב"כ הנאשמת הפנה לחוות דעת פסיכיאטרית (נ/ע/1 - עמ' 32) בדבר מצבה של הנאשמת וההשלכות הקשות העלולות לנבוע מהשתת עונש מאסר בפועל עליה.

בנוסף, גרס הסנגור, כי הטלת עונש מאסר בפועל על הנאשמת, עלול לדרדרה ולהפכה לעבריינית.