פסק דין
התובע שבפני הזמין מן הנתבעת שתי סוויטות עבורו ועבור בני משפחתו לחופשה במהלך חג הפסח בשנת 2009. לטענתו, הטיול נועד לאפשר יום של צלילות, למחרת היום בו הגיעו לבית המלון.
בבסיס התביעה 3 טענות: האחת, כי הובטחה לתובע חניה מקורה בבית המלון. לטענתו, כשהגיע לבית המלון הסתבר כי חניית בית המלון סגורה והתובע ובני משפחתו הופנו לשדה טרשים שאולתר כחניה בעורף המלון. למחרת, הסתבר לתובע כי רכבו ניזוק על ידי מקומיים, כנטען, אשר חרטו על מכסה המנוע באמצעות מסמר.
טענה שניה הינה מחסור בסדינים ושמיכות - התובע טוען כי במהלך השהות נתקלו התובע ובני משפחתו בחוסר בשמיכות ובסדינים ונאלצו לאלתר בענין זה.
טענה שלישית - רעש אשר מנע מן התובע ובני משפחתו לישון וכתוצאה מכך בוטלו הצלילות שתוכננו: התובע טוען כי החל משעה 22:00 החל המפגע העיקרי - מועדונים הנמצאים בקרבת בית המלון השמיעו מוסיקה רועשת אשר מנעה מן התובע ובני משפחתו לישון; פניות למנהל התורן להחליף את מיקום החדר לא צלחו שכן נמסר לתובע כי המלון בתפוסה מלאה. אף פניות להפסקת הרעש באמצעות בית המלון בדרך של פניה למשטרה, לא צלחו ולמעשה התובע ובני משפחתו לא ישנו כל הלילה; לפיכך, ביטלו את הצלילות שהיו מתוכננות למחרת היום ועזבו את בית המלון לאחר שנת בוקר קצרה.
בנסיבות אלה, עותר התובע לחייב את הנתבעת הן בהשבת עלות הנופש והן בעלות הצלילות שבוטלו.
לטענת הנתבעת, לתובע לא הובטחו מקומות חניה הואיל והחניה בבית המלון הינה על בסיס מקום פנוי. לטענתה, כששאל התובע היכן יוכל להחנות, נאמר לו על ידי מאבטח המלון כי עליו לחפש מקום חניה. מכל מקום, אין לבית המלון כל קשר לשטחים הציבוריים הסמוכים לבית המלון ובוודאי שאין כל אחריות למתרחש בהם.
הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח את הנזק שארע לרכבו, באשר החשבונית שצורפה אינה מעידה על הקשר בין התיקון שבוצע ובין הנזק שנטען.
באשר לטענת הרעש הרי שהנתבעת מכחישה כל אחריות לענין זה; לטענתה אין מדובר ברעש אשר בקע משטח המלון וכי אין לה כל אחריות לרעש שאין מקורו בשטח המלון.
באשר לטענה בדבר החוסר הנטען בשמיכות, הרי שגם ענין זה מכחישה הנתבעת, שכן לטענתה כלל לא פנו התובע ו/או מי מבני משפחתו למוקד השירות במלון וממילא חוסר כזה לא היה ידוע.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את טענות ועדויות הצדדים בדיון שהתקיים בפני, החלטתי לדחות את התביעה.
מקומות החניה – מצאתי לדחות תביעה זו שכן לא הוכח כי הנתבעת התחייבה למקומות חניה בבית המלון ומקובלת עלי בענין זה טענת הנתבעת, אשר נתמכה במסמך (נ/1), כי החניה במלון הינה על בסיס מקום פנוי.
אמנם המסמך נ/1, הכולל במסגרתו התייחסות לכך כי החניה הינה על בסיס מקום פנוי וכי לבית המלון אין כל אחריות לכל נזק, נמסר לתובע לאחר שהגיע לבית המלון אך התובע העיד כי יכול להיות שהמסמך היה בחדר. התובע יכול היה לעיין במסמך זה ובשים לב לאמור בו להזיז את מכוניתו למקום חניה אחר שאינו אזור טרשים מאולתר כנטען. אף אם אין זה סביר לדרוש מאורח בבית מלון לעיין באותם מסמכים עת הגיע לחופשתו, הרי שאילו סבר התובע כי המקום הינו מקום טרשים מאולתר לא היה צריך להחנות שם את רכבו אלא לחפש מקום חניה אחר.
כך או כך, אינני סבור כי יש להטיל על בית מלון אחריות לנזקים שאירעו על ידי צידי ג', בחניון שאינו בשטחו, כאשר לבית המלון אין כל קשר לאותם מקומות חניה ו/או אחריות לפעילותם.
בנוסף ומבלי לפגוע בקביעתי דלעיל, דין הטענה התביעה בענין זה להידחות שכן הנזק הנטען לא הוכח כנדרש באמצעות חוות דעת שמאי אלא אך בחשבונית, אשר לא ניתן ללמוד ממנה על הקשר בין התיקון לבין הנזק הנטען.
טענת הרעש – אף בענין זה מצאתי לנכון לדחות את תביעת התובע. בענין זה מקובלות עלי טענות הנתבעת כי לבית המלון אין שליטה על רעשים שאין מחלוקת כי מקורם אינו בבית המלון. יש לזכור כי עסקינן בעיר קיט ונופש ובית המלון, כנטען, מצוי במרכז תיירות ונופש. לטעמי, אין לצפות כי לבית המלון תהא שליטה על רעשים חיצוניים שמקורם ברחוב ו/או במועדונית סמוכים ועל הנופשים לקחת ענין זה בחשבון טרם הזמנת החופשה. התרשמתי אף כי המלון עשה כל שביכולתו לסייע בעניין.
פועל יוצא, לא מצאתי לנכון להטיל על בית המלון אחריות לפצות את התובע בגין אי מימוש הצלילות אותן הזמין באשר לא מצאתי כי למלון אחריות לכך.
בענין המחסור בשמיכות והסדינים הרי משלא נסתרה טענת הנתבעת כי התובע כלל לא פנה למוקד השירות במלון בדרישה לקבלת שמיכות וסדינים נוספים, דבר שהינו בסיסי לטעמי בטרם עתירה לפיצוי, הרי שאף דין טענה זו להידחות.
לאור הנ"ל, ברי כי אין להורות גם על השבת עלות החופשה.
סוף דבר. התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪ בתוך 30 יום.