בן אבו נ' פרופ' נמט ואח'

פסק דין

אקדמות מילין

1. בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1975, לטענתו, בגין ניתוחי לייזר להסרת משקפיים, שבוצעו ע"י הנתבע 1 – פרופ' פנחס נמט (להלן: "פרופ' נמט" ו/או "הנתבע 1" ), במרכז הרפואי אסף הרופא (להלן: "הנתבעת 2" ו/או "ביה"ח אסף הרופא").

לטענת התובע, בעקבות הניתוחים התפתח קרטוקונוס (מחלה הגורמת לעיוות בצורת הקרנית), בשתי עיניו, כך שאין כיום אפשרות לתקן ראייתו באמצעות משקפיים או עדשות מגע.

2. העובדות הצריכות לעניין ושאינן במחלוקת :

התובע, אשר סבל מקוצר ראיה בשתי עיניו והרכיב משקפיים, חפץ להסירם בניתוח לייזר ועל כן בדק את האפשרות לבצע ניתוח לייזר מסוג Lasik בעיניו, (להלן: "ניתוח לאסיק"). התובע פנה לביה"ח אסף הרופא לאחר שערך בירורים במכונים שונים אולם מאחר ולטענתו שמו של ביה"ח אסף הרופא הלך לפניו בתחום ניתוחי הלייזר, העדיף התובע לפנות למכון זה וכך עשה.

ביום 26.12.99 פנה התובע לביה"ח אסף הרופא. במועד זה, עבר התובע ע"י ד"ר קיברסקי, בדיקות עיניים שונות אשר נועדו לקבוע האם קיימת אפשרות לטפל באמצעות לייזר בבעיית קוצר ראייתו. לאחר הבדיקות נקבע כי התובע מתאים לעבור את ניתוח הלאסיק.

למחרת, ביום 27.12.99 קיבל התובע הסבר על הניתוח, חתם על טפסי הסכמה ולאחר מכן ביצע פרופ' נמט, רופא עיניים אשר כיהן בזמנים הרלוונטיים כראש מחלקת עיניים בביה"ח אסף הרופא, ניתוח לאסיק בשתי עיניו של התובע.

בסמוך לאחר הניתוח פנה התובע לנתבעים וטען כי חלה התדרדרות רבה בראייתו (בעיקר בעין שמאל). בשל כך, הוצע לו לעבור ניתוח לייזר נוסף בעין שמאל לצורך תיקון.

ביום 13.11.00 בוצע ניתוח לאסיק נוסף (להלן: "הניתוח המתקן") בעינו השמאלית של התובע, אולם לטענתו, ראייתו לא השתפרה ומצב ראייתו הורע.

3. טענות התובע ב"קצירת האומר":

עצם ההחלטה לבצע את ניתוח לאסיק בחולה הסובל מקורטוקונוס הייתה נגועה ברשלנות. על פרופ' נמט היה להסביר לתובע כי הוא אינו מתאים לעבור את הניתוח משום שלניתוח זה קיימים סיבוכים הקשורים בקורטוקונוס ממנה סובל התובע. הנתבעים לא קיימו את הוראת סעיף 13 לחוק זכויות החולה בכך שלא הסבירו לו מידע רפואי לגבי התועלת והסיכונים של הניתוח.

התובע נותח בשתי עיניו בהפרש של מספר דקות בין כל עין, על אף שביקש שהניתוח יעשה בהפרש של כשעה בין עין לעין.

כחצי שעה בלבד לפני הניתוח, חתם התובע על דף מידע ומבלי שקיבל כל הסבר על תוכנו של המסמך.

מעשי הנתבעים הינם בגדר תקיפה כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין. מדובר במקרה בו הסכמת התובע אינה הסכמה מדעת כאשר לתובע לא הוסברו הסיכונים מן הניתוח.

בין התובע לנתבעים קיים קשר חוזי למתן טיפול רפואי אשר כולל מתן מידע מלא ומפורט וקבלת הסכמה מודעת של החולה מראש, במקרה דנן הנתבעים הפרו התחייבות זו.

עד היום לא הצליחו להתאים לתובע משקפיים וכן לא עדשות מגע, משכך נותר התובע ללא כל מענה ופתרון למצבו. כיום משתמש התובע בעדשת מגע בעין ימין בלבד והדבר גורם לו לעייפות ולאדמומיות בעין בשל המאמץ.

התובע אינו מסוגל לראות בלילה מאחר והוא סובל מהילות סביב כל עין וראייתו כפולה בכל עין. התובע אינו יכול להימנע מתופעות אלו ע"י הרכבת משקפיים שכן הרכבתם גורמת לו לכאבי ראש.

במשך כשלוש שנים לאחר הניתוח (משנת 2000-2003) לא הצליח התובע להשתמש בעדשות מגע כלל, כאשר התאמת העדשה בעין ימין נעשתה בשנים האחרונות אולם בשל העובדה כי הוא משתמש בעדשה בעין אחת בלבד, הוא מתעייף מהר.

התובע אינו מסוגל להשתמש במחשב, אינו מסוגל לקרוא ספרים, נאלץ להרכיב משקפי שמש במשך רוב שעות היום על מנת שעיניו לא ידמעו.