ביהמ"ש ביטל החלטת משרד הפנים המורה לבנה של אזרחית זרה לעזוב את ישראל.

זוהי עתירה כנגד החלטת המשיב המורה לעותר מס' 2 (להלן: "העותר") לעזוב את ישראל.

עוד מבקשים העותרים להורות על הצמדת מעמדו של העותר למעמדה של אימו, העותרת מס' 1 (להלן: "העותרת").

העובדות:

1.         בשנת 1998 הגיעה העותרת, אזרחית תאילנד, לישראל.

            העותרת היא אם לשני ילדים, ילידי 1990 ו- 1991, והיא הגיעה לישראל בגפה כשהילדים הקטינים נותרו בתאילנד, בהשגחת הוריה של העותרת.

            העותר, יליד 1990,  הוא בנה הבכור של העותרת.

2.         ביום 24.2.99 נישאה העותרת לאזרח ישראלי, מר אורי בן חיים (להלן: "אורי").

3.         ביום 12.9.03 נולדו לעותרת ולאורי תאומים.

4.         בשנת 2005 הושלם ההליך המדורג בעניינה של העותרת והוענקה לה אזרחות ישראלית.

5.         ביום 13.5.06, הגיע העותר לישראל באשרה ב/2 כשתוקף האשרה הוגבל ל- 3 חודשים, עד 13.8.06.

6.         א.        ביום 16.7.06 הגישה העותרת בקשה להסדרת מעמדו של העותר.

העותרת נדרשה ע"י המשיב להשלים פרטים לרבות הוכחה לכך כי העותר היה בחזקתה במשך השנתיים האחרונות.

ביום 25.7.06 השיבה העותרת כי העותר לא חי עימה בשנים האחרונות מאחר ויש לה ילדים בישראל, אולם היא היתה עימו בקשר.

העותרת ביקשה לאפשר לעותר לחיות בישראל כדי לעזור בשמירה על הילדים המשותפים לה ולבעלה, וכדי שתוכל לעבוד יותר שעות (נספח ב' לתגובה).

            ב.         ביום 5.2.07 הגישה העותרת בקשה נוספת להסדרת מעמדו של העותר.

בהמשך לבקשה נערך לעותרת שימוע בו נשאלה לפשר השיהוי בהגשת בקשת מעמד לעותר, ומדוע לא צירפה את ילדיה הקטינים להליך המדורג.

תשובת העותרת היתה כי לא היה לה מעמד בישראל והילדים גרו אצל הוריה בתאילנד.

ג.         ביום 10.5.07 אישר ראש צוות אשרות במטה מינהל האוכלוסין את הבקשה להענקת מעמד לעותר.

ד.         ביום 15.5.07 התגרשו העותרת ואורי, בן זוגה הישראלי, ובהסכמת הצדדים ניתנה לאורי זכות החזקה בילדיהם המשותפים.