1. התובעת, עיתונאית בעברה, התראיינה לצורך כתבה העוסקת בהטרדות מיניות של עיתונאיות במהלך עבודתן. הנתבעת 1 הינה עמותה אשר עיסוקה, בין היתר, גם בהוצאה לאור של עתון, ירחון, שהנתבע 4 היה בתקופה הרלוונטית לתביעה עורכו. נתבעים 2 ו- 3 הינם כתבים שהועסקו אז בירחון כ"פרילנסרים". הנתבע 2 הוא שראיין את התובעת והוא שכתב, יחד עם נתבע 3, את הכתבה נשוא התביעה (להלן- "
הכתבה"). הכתבה פורסמה בעתון הנ"ל, בתחילת שנת 2006. התובעת טוענת כי יש בכתבה זו כדי לפגוע בפרטיותה, כשבהתאם לאמור ב
חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן- "
החוק"), ענייננו בעוולה אזרחית שבגינה זכאית התובעת לפיצויים. התובעת בחרה לבסס את תביעתה אך על עילת התביעה שבהתאם לסעיף 4 ל
חוק, ואת נזקיה היא תובעת כאמור בסעיף 29(ב)(2) ל
חוק, פיצויים בלא הוכחת נזק.
2. הקטעים בכתבה המבוססים על הראיון שקיים נתבע 2 עם התובעת, שלטענתה מהווים פגיעה בפרטיותה, מובאים בזאת במלואם, בהסתרת שמה, בגין בקשתה לאיסור פרסום וקיום המשפט בדלתיים סגורות, שנענתה בהחלטת בית המשפט, כב' השופטת ינון, מתאריך 5.7.09. בשלב זה, לאחר סיום ההליכים, הנני מסיר את האיסור הכוללני ומותיר אך את איסור פרסום שמם של התובעת ושל העתון בו פורסמה הכתבה, כדי למנוע מהתובעת, בשנית, את אשר נראה לה, סובייקטיבית, כפגיעה בענייניה האישיים.
להלן הדברים שפורסמו בכתבה:
"...
פלונית מ...... היתה לפני כן כתבת ב.....; לדבריה, ההטרדות הגיעו דווקא מצד הדמויות שמהן היא הכי פחות ציפתה לכך. "תמיד הפתיע אותי שמאחורי רודף הצדק מסתתר איזה חרמן קטן שלא מבין את הביזנס" היא אומרת. למשל, מאדם שעשה את השם שלו כרודף צדק שבא מלמטה".
איך זה קרה?
"עשינו שיחת היכרות במשרד שלו. השיחה גלשה והפכה לחברותית, שזה לגיטימי. הוא הציע שנצא לשתות. אמרתי לו, "בוא נדבר קודם ביזנס, אחר-כך פלז'ר". בכל זאת, צריך לפתח קשרים עם מקורות וקשר עם מקור זה דבר אינטימי. אבל יש כאלה שמבינים שאתה צריך להיות נחמד, ויש כאלה שלא מבינים את הגבולות. מאז כל שיחה עם אותו אדם התחילה ב"מתי שותים?", "מתי יושבים לבירה?". התחושה היתה שהוא מצפה לדייט פרוע. מפני שאני אדם עם גבולות נורא צרים, המקור נסתם, והוא הפסיק לשתף פעולה. במקרה אחר הייתי במסיבת עיתונאים, עשיתי מינגלינג והיה אחד, איש מוכר ופעיל בארגונים סוציאליים, שהידיים שלו ליטפו. היד נעה במקרה פה, נגעה במקרה שם. אחר-כך הוא ניסה ליצור קשר. בטלפון הוא אמר לי שיש לי גוף טוב לספורט. אני עדיין שוקלת אם לעשות עם זה משהו. עיתונאית אחרת כבר העיפה לו סטירה".
... מבחינה בין מקורות המורגלים בעבודה עם התקשורת לבין אחרים "היו לי מקרים של הטרדות מצד מקורות שידעו שהם יכולים להיות מקורות טובים. הם היו בעמדת כוח עלי, היה להם משהו שהייתי מעוניינת בו, והם ניסו להטריד. לא באופן פיזי, לא משהו שלא ניתן להתחמק ממנו בנימוס. אבל רוב המרואיינים שלי היו אנשים שאינם אמונים בשיחות עם התקשורת, הם ראו בי גורם עם יותר כוח. מקורות מנסים להרוויח מזה שהמראיינת צריכה חומרים, צריכה את המקור".
...
"היה לי מרואיין שנהנה מכך שמראיינת אותו עיתונאית שנראית טוב. אם הייתי מגיעה כמו 'טוב בוי' הייתי משיגה פחות אינפורמציה. אני מודה בפה מלא: יש יתרון, לעיתונאיות שנראות טוב יש יותר סיכוי להשיג דברים מאשר עיתונאיות שנראות לא טוב"...".
נראה לי, לאחר שעיינתי בראיות ובסיכומי באי-כח בעלי הדין, כי גורל התביעה להידחות, וממספר נימוקים.
3. טענתו הראשונה והמקדמית של ב"כ הנתבעים הינה להתיישנות. בטענה זו אין דעתי כדעתו.
בסעיף 26 ל
חוק נאמר כדלקמן:
"
תקופת ההתיישנות על תביעה אזרחית לפי חוק זה היא שנתיים".
הכתבה פורסמה בינואר 2006. התובענה הוגשה ב- 5.4.2009, למעלה מ- 3 שנים לאחר הפרסום, ולכאורה, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. אולם מיד לאחר הפרסום פנתה התובעת לנתבע 4, באמצעות עורכת דין טלי ליבליך, שעבדה אז במחלקה המשפטית של "רשת שוקן", לה קשרים אמיצים עם הנתבעת 1, במאמץ להקטין ככל האפשר את אשר לטענת התובעת מהווה פגיעה קשה בה, בעצם פרסום הדברים המיוחסים לה בכתבה, וסוכם כי שם התובעת ימחק מהכתבה שפורסמה באתר האינטרנט של העתון. לגבי הכתבה שבדפוס, סוכם כי כבר לא ניתן לערוך כל שינוי. אולם כשנתיים מאוחר יותר, בשנת 2008, הוחלט בנתבעת 1 לחדול מההוצאה לאור של הירחון בגרסתו המודפסת ולהקים במקומו אתר אינטרנט עצמי. לצרכי אתר זה נסרקו כל גליונותיו הקודמים של העתון המודפס, כך שהכתבה, במלואה, ללא הסתרת שמה של התובעת, פורסמה באתר העתון, והתובעת רואה בכך פרסום נוסף, המהווה את עילת התביעה בתובענה זו. מועד פרסום נוסף זה אינו חורג מתקופת ההתיישנות כאמור בסעיף 26 הנ"ל.
ב"כ הנתבעים טוען כי עילת התביעה הינה פרסום הכתבה המקורית, שבה, לכאורה, יש כדי פגיעה בפרטיות התובעת. פרסום הכתבה באתר העתון ברשת האינטרנט אינו אלא העתק מאותה כתבה. אין מדובר אלא בהפצתו של הגליון המודפס שבו הכתבה המקורית. אין כל שוני בין הכתבה המקורית לכתבה שהועלתה לאתר ברשת. ב"כ התובעת משיב כי הפרסום החוזר של הכתבה מהווה הפרה "בוטה" של הסיכום בין הצדדים לגבי הסרת שם התובעת, ומכאן שענייננו בעילת תביעה שונה, שמועדה רק בשנת 2008. טענה זו מעוררת שאלה נוספת. אם מצהיר ב"כ התובעת כי הוא מצמצם את עילות תביעתו לעילת הפגיעה בפרטיות, יתקשה להישמע בטענה כי הוא מבסס את תביעתו על עילת הפרת חוזה, אולם לטעמי התביעה אינה מתיישנת מטעם אחר.
"עילת התביעה" בפרשתנו היא בפרסום הכתבה המהווה, על פי הנטען, פגיעה בפרטיות התובעת. איסור הפגיעה בפרטיות הינו, כאמור בסעיף 1 ל
חוק - פגיעה בפרטיות הזולת - "
ללא הסכמתו". הסכמת הנפגע עשויה להיות עובר לפרסום או גם לאחריו. הפרסום הראשון של הכתבה היה פרסום מודפס, בצרוף פרסום ברשת האינטרנט. התובעת הסכימה, או ויתרה, על כל טענותיה בכל הנוגע לפרסום המודפס, אך עמדה על זכויותיה לענין הפרסום ברשת. הנתבעת הסכימה וקיבלה את עמדת התובעת, והסירה את שם התובעת מהפרסום ברשת. בשנת 2008, כנראה ברשלנותה, נשכחה מהנתבעת התחייבותה הקודמת והכתבה פורסמה שוב ברשת, באתר האינטרנט של העתון, ללא הסרת שם התובעת. מכאן שענייננו
בפרסום ראשון של הכתבה ברשת בו
מזוהה התובעת בשמה. הפרסום ברשת אינו שווה או דומה להפצת עותקים מודפסים של העתון, וממילא תושתק התובעת, לאור מתן הסכמתה, מלטעון לפגיעה בפרטיותה בהפצה שכזו. אולם פרסום הכתבה ברשת האינטרנט, ללא הסתרת שם התובעת, הן העובדות המהוות או מולידות את זכות התובעת לנזק, באם תוכח תביעתה.
על כן, הנני קובע כי טענת ההתיישנות - נדחית. הפרסום ברשת, בניגוד להסכמה על הסתרת השם, נעשה בתוך תקופת ההתיישנות.
4. התובעת טוענת לפגיעה בפרטיותה בהתאם לאמור בסעיפים 2(8) ו- 2(11). אמנם בסיכומי התגובה מוסיף ב"כ התובעת ומתייחס גם לסעיפים קטנים 2(6), 2(9) ו- 2(10), אך באזכור הסעיפים הנוספים אין ממש, באשר ס"ק 2(6) מדבר ב"
שימוש בשמו של אדם או בקולו", וברור שהפגיעה בתובעת אינה באזכור שמה אלא בחזרה על דבריה בראיון. ס"ק 2(9) דובר בשימוש בידיעה על עניינים פרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה נמסר, ובענייננו מטרת מסירת המידע היתה, מראש ובידיעה, לצרכי הכתבה. ס"ק 2(10) אינו אלא הוספת איסור הפרסום או מסירת הדבר שהושג בדרך של פגיעה בפרטיות, כך שענייננו בכפילות.
לטעמי, גם הנסיון לבסס את תביעת התובעת על ס"ק 2(11) אינו במקומו. בסעיף זה נאמר כי פגיעה בפרטיות הינה גם:-