מגדלה נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעורו של נאשם בבית משפט קמא-בימ"ש השלום בתל אביב לתעבורה שיזם את הדיון, כלומר, המערער קיבל דו"ח ברירת משפט, בשל עבירה שיכול היה לשלם קנס בדואר ע"ס 500 ₪, אך הוא ניצל את זכותו וביקש לנהל משפט, ואכן, משפט כזה התנהל.

המשפט שהתנהל לא היה משפט שנשמעו בו ראיות, אלא המערער הגיע יחד עם בא כוחו לדיון, הודה והורשע.

התביעה טענה לעונש תוך שהיא מציגה את גיליון הרשעותיו, 73 הרשעות, והסנגור טען את טיעוניו.

במקום 500 שקלים קנס ברירת המשפט, שיכול היה המערער לשאת בהם, נדון ע"י בית משפט קמא לעונש קצת חמור יותר, קנס בשיעור של 700 ₪ או שבעה ימי מאסר תמורתם, פסילה מותנית של שלושה חודשים לשלושה שנים, ופסילה בפועל לשישה חודשים.

בית משפט קמא, בנמקו את גזר הדין, עמד על כך שהוא התחשב בהודאתו של המערער בהזדמנות הראשונה ולכן איננו מחמיר בעונש. עם זאת, לקח בחשבון כי מדובר בנהג שלו 73 הרשעות קודמות, שהוא נהג משאית, עבריין המסכן את הנוסעים בדרך.

בערעורו טוען המערער כי בית משפט קמא החמיר עמו מעל ומעבר, המדינה מסכימה שיש מידת מה של החמרה בענישה, בחצי פה אף הסכימה שעונש הפסילה בפועל יקוצר, אך לא מעבר לכך.

מאחורי הערעור, לטעמי, עומדת שאלה עקרונית מעניינת, והיא: האם נכון ומתי שבית משפט, כאשר הוא בא לגזור דינו של נאשם, שמבקש לנצל את זכותו להישמע בבית משפט, במקום ברירת משפט העומדת לו, יטיל עונש כבד, לפעמים בעשרות מונים, מעבר לעונש, אשר צפוי לו במקרה זה נהג, שאיננו מוכן לשלם את ברירת המשפט ומבקש, כאמור, לקבל את טיעונו בבית המשפט.

השאלה איננה פשוטה. ברור לגמרי, לדעתי, שהטעמים שמביאים את האיש לבית המשפט יש להם משקל בענישתו, בסופו של יום, אם מדובר במי שרק מבקש לדחות את תשלום הקנס, או להאריך הליכים או להעלות טענות סרק, או שמא מדובר במי שמאמין בכנות בחפותו ומבקש להוכיח אותה, האם בסופו של דבר יושמעו ראיות? האם בוזבז לריק זמנו של בית המשפט.

אין לשכוח כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד בחברה דמוקרטית, ולפעמים עלול להיווצר חשש שמא גישה ראויה של מניעת בזבוז זמנם של בתי משפט תוביל לתוצאה לא רצויה, שאנשים יהיו מוכנים לשלם על משהו שלא עשו.

מבלי שאמצה את התחום בנסיבות מקרה זה, הנני סבור שגם בהתחשב בגיליון הרשעותיו המכביד של הנאשם, הגיע לבית משפט קמא והודה מיד ולא בזבז לריק את זמנו של בית המשפט יתר על המידה. מדובר ביליד 1961, נהג מקצועי, הנוהג כבר משנת 1980, דהיינו, כשלושים שנה, אמנם לחובתו הרשעות רבות, אבל הרשעותיו בשנים האחרונות אינן בעבירות חמורות יתר על המידה, וגם בהתחשב בעמדתה הראויה של המדינה, הנני סובר כי אכן יש להקל בעונשו של הנאשם ולהתערב, וזאת כמובן בצורה יוצאת דופן, בגזר דינו של בית משפט קמא, שהנני ער להלכת אי-ההתערבות בגזרי דין שהוטלו ע"י הערכאות הדיוניות.

הנני אפוא מבטל את גזר הדין של בית משפט קמא ודן את הנאשם לעונשים הבאים:

א.קנס בסך של 1,000 ₪ או עשרה ימי מאסר תמורתם. במידה והמערער אכן שילם את 700 השקלים שנגזר עליו בבית משפט קמא, ישלם את היתרה עד 01.11.10.

ב.פסילה מותנית של ארבעה חודשים למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה בה הורשע.

ניתנה והודעה היום כ"ז תשרי תשע"א, 05/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי