שלם נ' תל אביבה בר מסעדה ואח'

פסק דין

התביעה שלפני עניינה טענת הפליה שטוען התובע לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א - 2000 (להלן - החוק).

טענות התובע

1.לטענת התובע, הוא הגיע ביום 9.1.10 למועדון של הנתבעת 1, "תל אביבה", בנמל תל אביב, ביחד עם חבר בשם מר זיו יניצקי (להלן - זיו), לאחר שקיבל הזמנה דרך הרשת החברתית "פייסבוק", לאירוע של בחור (או בחורה) בשם "טל". התובע הגיע למקום בשעה 00:40. מחוץ למועדון לא היו אנשים שהמתינו בכניסה. הוא ניגש ביחד עם זיו לאזור שבו היתה המארחת, אשר פנתה מיד לזיו ואמרה לו: "אתה יכול להיכנס והוא לא". לטענת התובע, מאחר שהינו בן להורים שעלו ממרוקו ומעיראק, מדובר בהפליה על רקע זה. לדבריו, אנשים שהיו במקום, לרבות יח"צנים שהיו במקום, הופתעו מהתנהגותה הגזענית והמעליבה של המארחת. כאשר ניסו להתערב אמרה להם המארחת שזה לא יעזור להם, כי היא האחראית על המקום. במהלך 10 דקות נכנסו אנשים נוספים למקום, ללא רשימות, ללא תעודות זהות וללא הזמנה ב"sms" מהמארחים. בשלב כלשהו אחד היח"צנים לחש לתובע "תוריד את העגיל שלך באוזן ואני אדאג להכניס אותך". התובע אמר שהדבר לא מקובל עליו. בשלב הזה הוציא התובע את המכשיר הסלולרי שבידיו והחל להסריט את המתרחש. כאשר המארחת ראתה שהתובע מסריט, היא נכנסה לתוך המועדון. התובע נשאר במקום והמשיך לצלם ואנשים המשיכו להיכנס למועדון. בשלב כלשהו הפסיק התובע לצלם והמתין למארחת, על מנת לשאול אותה מדוע אינה מכניסה אותו למועדון. היא השיבה לו "כרגע הכניסה רק עם sms". בשלב זה עזב את המקום.

לטענת התובע, האירוע גרם לו עגמת נפש רבה והשפלה. אין ספק, טוען התובע, שהכניסה למקום נמנעה ממנו מעצם היותו "כהה עור", "ממוצא מזרחי", שכן החבר זיו, שאותו הסכימה המארחת להכניס, הוא ממוצא אשכנזי ובהיר עור. דבר זה מוכיח כי המקום הוא בעל אופי של "בעלי המעמד הגבוה, דבר שאסור על פי החוק", ועל כך מבוססת תביעת התובע.

התביעה הוגשה נגד המועדון ונגד שלושה מבעלי המניות של המקום, על סך של 31,200 ₪.

טענות הנתבעים

2.לטענת הנתבעים מדובר בניסיון להכתים ולהכפיש את שמם הטוב, על מנת לסחוט מהם כספים שלא כדין.

ראשית, אין מקום לתביעה האישית נגד הנתבעים 2-4 ואין כל עילה נגדם. מכתב התביעה לא עולה כל קשר ישיר בינם לבין נושא התביעה. יצוין, כי שלושת הנתבעים הללו הם רק חלק מבעלי המניות של הנתבעת 1, והתובע לא הסביר מדוע צרף דווקא אותם, ולא אחרים, כנתבעים.

שנית, התובע לא הופלה בשל צבע עורו או מוצאו האתני, כטענתו, ולא הופלה בכלל. לא ברור כיצד יכול התובע להעלות טענה זו, כאשר הוא בילה כדרך קבע במועדון הנתבעת 1, ואף התקבל שם "בזרועות פתוחות" - כפי שהוא עצמו טוען ברישא לכתב התביעה. לאור עובדה זו, לא ברור מדוע לא מצא התובע מקום לפנות אל בעלי המועדון, בעל פה או בכתב, לאחר קרות האירוע, על מנת לברר את הענין, כמתחייב, ובמקום זאת בחר לפנות ישירות לבית המשפט.

הנתבעים מאשרים כי פרסמו ברשתות החברתיות את האירוע, אך התובע הגיע למועדון כשלוש שעות לאחר פתיחת הדלתות. באותה שעה היה המקום מלא בהתאם לתנאי הרישיון של הנתבעת 1, ועל כן הוא נתבקש להמתין עד אשר יתפנה מקום. כניסת התובע בשלב זה לא סורבה, אלא עוכבה, עד אשר יתפנה מקום. כשהתברר לתובע כי עליו להמתין איבד את סבלנותו, החל לגדף את המארחת בוולגריות באמצעות מילים פוגעניות, ולכן היא נאלצה להיכנס חזרה אל תוך המועדון. נוסף על כך, התובע שלף את מכשיר הטלפון שברשותו תוך צעקות ואיומים, על מנת להרתיע ולהפחיד את המארחת. בשלב זה, לאחר שבתחילה נתבקש התובע להמתין בסבלנות, והוא הגיב כפי שהגיב, סרבה המארחת להכניס את התובע, עד שיבין - למרות היותו מבלה במועדון כבדרך קבע - כי אינו יכול לפעול במועדון כבתוך שלו.

הנתבעים מכחישים את טענת התובע כי עשרות אנשים הוכנסו למועדון במקומו, אלא טענו כי המארחת הכניסה למקום מספר זעום של לקוחות, שהמתינו בסבלנות ובנימוס עד שהתפנה מקום. הנתבעים מכחישים את טענות התובע בנוגע לחילופי הדברים בין המארחת ליח"צנים. הנתבעים מכחישים כי התובע הופלה לרעה על רקע גזעני, ויטענו כי טענות התובע מקורן בניסיונו להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעים. הנתבעים מכחישים כי נגרם לתובע נזק כלשהו.

הדיון בבית המשפט

3.בדיון שלפני העידו התובע והעד מטעמו, זיו, שהגיע ביחד איתו למקום. בשם הנתבעים התייצבו הנתבעים 2-4, וכן מר שי בר און, מנהל הבוקר של הנתבעת 1. התובע הציג את הסרט שצילם במכשיר הסלולרי שלו במהלך הארוע. לא היתה מחלוקת, כי הסרט לא צולם החל מתחילת התקרית הנטענת. לטענת הנתבעים - החלק שבו התובע דיבר לא יפה אל המארחת והשתולל - לא צולם, אך לטענת התובע - אחרית הסרט מעידה כי לא היתה שום התלהמות מצידו, והמארחת, בשלבים שהסרט צולם, לא משמיעה כלפי התובע כל טענה על התנהגות קודמת פוגענית או בלתי ראויה. כאשר התובע שאל את המארחת מדוע היא לא מכניסה אותו, השיבה, במילה אחת: "sms". מכאן, כי אין בסיס לטענות הנתבעים שהסיבה שבגללה לא הסכימה המארחת להכניס את התובע בשלב השני היא התנהגותו הרעה בשלב הראשון, שלא הוסרט.

זיו, חברו של התובע שהיה עמו באירוע, העיד כי מיד עם הגיעם, אמרה לו המארחת שהוא יכול להיכנס, אך התובע - לא. כאשר שאלו למה ענתה להם שישלחו sms ליח"צן.

4.הנתבעים לא הביאו לעדות את העדה הרלוונטית היחידה, היא אותה מארחת - אנה - שמנעה מהתובע להיכנס למועדון. בהעדר עדותה, העדויות היחידות ממקום האירוע הן עדויות התובע, זיו והסרט שהוסרט החל משלב מסוים באותו ערב.

5.הוכח, כי עובר לאירוע נושא התביעה, התובע בילה מספר פעמים במועדון של הנתבעת 1. מתברר, כי גם לאחר האירוע נושא התביעה בילה התובע במועדון, ונכנס ללא קושי, למעט כאשר אותה מארחת מסוימת עמדה בפתח המועדון. במהלך הדיון טען התובע כי ככל הנראה אותה מארחת היא זו שמפלה על רקע גזעני, אך בד בבד ציין כי לא תבע את המארחת, שכן אין לו טענה כלפי הנציגה, אלא כלפי הנתבעת 1, שאותה נציגה מייצגת אותה.

המצב החוקי

6.בהתאם לחוק, מי שמפעיל מקום ציבורי לא יפלה במתן הכניסה למקום הציבורי מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, ועוד (סעיף 3(א) לחוק). עוד קובע החוק, בסעיף 5, כי מעשה בניגוד לסעיף 3 האמור, מהווה עוולה אזרחית, ובית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪, בלא הוכחת נזק. כן קובע החוק כי אם הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה, כי הנתבע מנע כניסה למקום ציבורי לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מהעילות המנויות בסעיף 3, ולא סרב באותן נסיבות למי שאינו נמנה עם אותה קבוצה - חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת (סעיף 6(2) לחוק).

ממצאים ומסקנות במקרה דנן