בכ"ה באדר א' תשס"ה 6/3/05 ניתן פס"ד ע"י בית דיננו ע"פ נדחה ערעור האשה על פסה"ד שנתן ביה"ד האזורי בת"א ביום א' בסיון תשס"ב 1.6.03 בו נפסק:
א. לפלוני מגיע פיצוי תמורת הסכמתו להתגרש לאלתר בניגוד לעמדתו אותה הביע במהלך כל השנים.
ב. מחייבים את פלונית לשלם לפלוני סך 60,000 שקל. הסכום צמוד למדד המחירים לצרכן מהיום ועד התשלום בפועל.
המערערת הגישה עתירה לבג"צ על פסה"ד של ביה"ד האזורי וכן על החלטת בית דיננו הנ"ל.
נתקבלה בפנינו הודעה מטעם ב"כ היועץ המשפטי לממשלה בה נתבקש בית דיננו להבהיר ולפרט עניינים אלו:
א. החידוש שבהלכה - פסיקת פיצויים במסגרת גירושין קיימת בהלכה רק כאשר היא לטובת האשה (כתוספת לכתובה) בענייננו הפיצוים ניתנו לטובת הגבר.
ב. גדרי ההלכה - אם וככל שניתן לפסוק פיצויים במסגרת גירושין (בין לטובת האשה בין לטובת הגבר), נשאלת השאלה מהם גדריה של הלכה זו, ומהם הקריטריונים המשמשים את ביה"ד במסגרת פסיקת פיצויים.
כ"כ נתבקשה התייחסות לקביעת ביה"ד האזורי שחייב את האשה בתשלום פיצויים ע"ס 60,000 שקל לבעל "כדמי הסכמה" עבור הגט. וכן התייחסות לשאלה האם אין הבדל בין קביעת פיצוי בגין עצם ההסכמה למתן גט לבין פיצוי בגין נזקים והוצאות שייגרמו לצד המסכים. כמו"כ נתבקשנו להבהיר במה עסק פסק דינו בפיצוי בגין הסכמה לגט או שמא כפיצוי בגין נזקים והוצאות.
ג.החשש מסחטנות - פסיקת פיצויים תמורת הגט יכולה לעורר חשש מפני סחטנות.
ד.טענת החריגה מסמכות - הושמעה טענה לפיה בפסיקת הפיצויים לבעל לאחר מתן הגט חרג בית הדין מסמכותו נוכח ההלכות שנפסקו בבג"צ 6103/93
סימה לוי ואח' נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, מח(4) 591, בבג"צ 8638/03
סימה עמיר נגד בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, פורסם במאגרים)
ב"כ המערערת בטיעונים משלימים לערעורו טוען כי פסה"ד של ביה"ד האזורי יוצר עילה הלכתית חדשה שלא היה מעולם כדוגמתה ולפיה יש להעניק פרס כספי לבעל ש"מסכים" להתגרש מאשתו, והוסיף שבמקרה דנן התקדים חמור עוד יותר שכן הפרס ניתן לבעל מעגן.
לטענתו, פסה"ד יוצר עיוות קשה ביותר במונחים של דין וצדק. הבעל מעגן, מקבל גושפנקא ופיצוי כספי על התנהגות רעה. מסקנתו שפסה"ד הוא בגדר "ליקוי מאורות של ממש", והוסיף כי פסק דין זה הינו בלתי חוקי ובלתי מוסרי ונוגד את תקנת הצבור.
לאחר שמיעת הצדדים וב"כ ועיון בכל החומר שבפנינו כולל הטיעונים המשלימים של ב"כ המערערת והודעת ופנית ב"כ היועץ המשפטי לממשלה להבהרת פסקי הדין של ביה"ד האזורי וביה"ד הגדול.
ראשית נשיב על דבריו "המתלהמים" של ב"כ המערערת כלפי פסה"ד של ביה"ד האזורי והתעלמותו מהנאמר בהחלטת בית דיננו והנימוקים, הן מהבחינה ההלכתית והן מהבחינה המשפטית שמסבירים את דחיית ערעורו ואי התערבותנו בפסק דינו של ביה"ד האזורי.
מעיון מדוקדק בפסק דינו של ביה"ד האזורי ניתן לקבוע שביה"ד לא קבע עילה הלכתית חדשה, ודאי שאין פסה"ד יוצר עיוות קשה ביותר במונחים של דין וצדק, ואין בחיוב הפיצויים של המערערת כל נתינת פרס לבעל מעגן.
מי שמעיין בפסה"ד לאור הבהיר של ההלכה והמשפט לא יוכל למצוא בפסק הדין "ליקוי מאורות" או כפס"ד בלתי חוקי ובלתי מוסרי הנוגד את תקנת הצבור ונבאר דברינו:
ביה"ד האזורי בפסק דינו מיום א' בסיון תשס"ג 1.6.03 נשוא הערעור מתאר את הנסיבות והאירועים המהווים את הבסיס לפסיקתו לחייב את האשה לשלם למשיב סך 60,000 שקל כפיצוי.
א. ביום ז' באדר תש"ס נדחתה תביעת האשה לחייב את הבעל בגירושין.