ביהמ"ש: תביעה נזיקית עקב הטרדה מינית תידון בבית הדין לעבודה

1.         בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מטעם הנתבעת 2. בבקשה נטען כי יש להורות על דחיית התביעה בשל העדר סמכות עניינית, התיישנות, חוסר תום לב בניהול הליכי משפט ושימוש לרעה בהליכי משפט, השתק שיפוטי, שיהוי, מעשה בית דין, העדר פירוט והעדר כימות נזקים. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי לקבל את הבקשה בשל העדר סמכות עניינית. משכך, הדיון ביתר הטענות מתייתר.

2.         לטענת המבקשת, מדובר בתביעה שהוגשה על ידי התובעת- המשיבה אשר הועסקה בחטיבת האולטרא-סאונד של המבקשת- החברה החל מחודש מאי 2000 ועד לחודש אפריל 2007. הנתבע 1 עבד בחברה כמנהל פיתוח  והחל מחודש מרץ 2003 כמהנדס ראשי. נטען כי בהתאם לקביעת בית הדין לעבודה, בין התובעת לנתבע 1 התקיימה מערכת יחסים אינטימית. במהלך חודש יוני 2004 הגישה התובעת תלונה לגב' אתי חבר, האחראית בחברה על פי החוק למניעת הטרדה מינית. בחודש דצמבר 2004 הגישה התובעת תביעה נזיקית כנגד הנתבע וכנגד החברה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. החברה הוגדרה כנתבעת פורמלית בלבד וביום 1/5/05 נמחקה החברה מההליך לבקשת התובעת דאז- המשיבה בבקשה דנן.  בית הדין האזורי דחה את תביעת המשיבה ובערעור לבית הדין הארצי נפסק פיצוי בסך כולל של 35,000 ש"ח. בעקבות כך, הוגשה התביעה דנן והמשיבה החליטה לצרף את המבקשת להליך דנן. לטענת המבקשת, מעיון בכתב התביעה עולה כי טענות המשיבה כלפיה נובעות מיחסי עבודה ומהותן היא יחסי עבודה בלבד. נטען כי כל הטענות כלפי המבקשת נוגעות לפעולותיה ולהתנהלותה של החברה כמעסיקתה וכמעבידתה של התובעת במסגרת יחסי עבודה, כאשר מסכת העובדות כולה הינה בקשר עם יחסי עבודה. עוד נטען כי הניסיון לעטוף את עילות התביעה בשתי עוולות מפקודת הנזיקין, עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה, אינו מוציא את התביעה מגדר סמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה. עוד נטען כי בכל הקשור לעוולת הפרת חובה חקוקה נתונה הסמכות הייחודית לבית הדין לעבודה לדון בתובענה (סעיף 24 (א)(1 ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969). באשר לעילת הרשלנות נטען כי מדובר ברשלנות חברה כמעסיקה והפרת חובותיה כמעסיקה. המבקשת מפנה בהקשר זה לסעיף 10 (א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח- 1998 ומפנה לפסיקה אשר לטענתה תומכת בעמדתה.     

3.         המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה. לטענתה, סעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי לבית הדין תהא סמכות ייחודית לדון בתובענות שבין עובד או חליפו למעביד או חליפו למעט בתובענה שעילתה בפקודת הנזיקין. סעיף 24 (א)(1ב) מחריג את הסעיף כאמור וקובע כי מדובר בתובענה שעילתה בסעיפים 62, 31, 29 או 63 לפקודת הנזיקין בקשר לסכסוך עבודה. נטען כי במקרה דנן אין עסקינן בסכסוך עבודה. נטען כי מדובר בתובענה אזרחית נזיקית אשר כוללת טענות רשלנות ובתי הדין לעבודה נעדרים סמכות לדון בה.

4.         המבקשת בתשובתה מלינה על תגובת המשיבה. באשר לסמכות העניינית נטען כי סמכותו העניינית של בית הדין לענייני עבודה מוסדרת לא רק בחוק בית הדין לעבודה אלא גם בהוראות הדין הספציפי דוגמת החוק למניעת הטרדה מינית. מכאן, לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתביעה. 

5.         דין הבקשה להתקבל. מעיון בכתב התביעה עולה כי המעשים המיוחסים למבקשת הינם בבחינת הטרדה מינית שנעשתה במסגרת יחסי עבודה ותוך ניצול מרות ביחסי עבודה. מעיון בסעיף 3.5 לכתב התביעה עולה כי המבקשת בין היתר נהגה ברשלנות כאשר לא הנהיגה סביבת עבודה בטוחה, לא נקטה באמצעים סבירים למניעת אווירה עויינת בין עובדיה, לא הדריכה את הממונים מטעמה הדרכה כיצד לנהוג בעת קבלת תלונת עובד בנוגע לאירועי הטרדה מינית במסגרת העבודה, נמנעה ממינוי אחראי מתאים מטעמה לטיפול בענייני הטרדה מינית וזאת בניגוד לחוק למניעת הטרדה מינית, לא נהגה כפי שמעסיק סביר היה נוהג וכדומה. מכאן, בתביעה שבפניי טענות המשיבה מופנות כלפי המבקשת כמעסיקתה במועדים הרלוונטיים ומכח יחסי העבודה ביניהן. 

6.         סעיף 6 לחוק למניעת מניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 כותרתו " הטרדה מינית והתנכלות - עוולות אזרחיות " ולשונו:

"(א) הטרדה מינית והתנכלות הן עוולות אזרחיות, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליהן בכפוף להוראות חוק זה. (ב) בית המשפט רשאי לפסוק בשל הטרדה מינית או בשל התנכלות פיצוי שלא יעלה על סך 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק...(ג) לא יזדקק בית המשפט או בית הדין לעבודה, לפי הענין, לתביעה בשל עוולה לפי סעיף זה או לפי סעיף 7, שהוגשה לאחר שחלפו שלוש שנים מיום שנוצרה העילה והוראות סעיפים 18א ו-18ב לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, לא יחולו על תביעה כאמור".

7.         סעיף 7 לחוק כותרתו: " נקיטת אמצעים בידי המעביד " ולשונו:

(א) מעביד חייב לנקוט אמצעים סבירים, בנסיבות הענין, כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, על ידי עובדו, או על ידי ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, ולטפל בכל מקרה כאמור, ולשם כך עליו: (1) לקבוע דרך יעילה להגשת תלונה בשל הטרדה מינית או התנכלות ולבירור התלונה; (2) לטפל ביעילות במקרה של הטרדה מינית או התנכלות שידע אודותיהם, וכן לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את הישנות המעשים האמורים וכדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן עקב ההטרדה או ההתנכלות.

(ב) מעביד המעסיק יותר מ-25 עובדים חייב, בנוסף לאמור בסעיף קטן (א), לקבוע תקנון שבו יובאו עיקרי הוראות החוק בדבר הטרדה מינית והתנכלות במסגרת יחסי עבודה ויפורטו בו דרכי הגשת התלונות שענינן הטרדה מינית או התנכלות והטיפול בהן, כפי שקבע המעביד (להלן - תקנון); מעביד יפרסם את התקנון בין עובדיו. (ג) מעביד שלא מילא את חובותיו לפי סעיפים קטנים (א)(1) ו-(2) ו-(ב) יהיה אחראי לעוולה אזרחית לפי סעיף 6, או לעוולה אזרחית בשל פגיעה כאמור בסעיף 7 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שעשה עובדו, או ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, במסגרת יחסי העבודה...".

8.         סעיף 10 לחוק כותרתו:" סמכות בית הדין לעבודה " ולשונו-

(א) לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי לפי סעיפים 7 ,6 ו-9 שענינו אחד מאלה-(1) הטרדה מינית שעשה מעביד, או ממונה מטעמו, לעובדו, או שעשה עובד לעובד אחר, במסגרת יחסי עבודה; (2) התנכלות של מעביד, או של ממונה מטעמו, כלפי עובד, או של עובד כלפי עובד אחר, במסגרת יחסי עבודה;(3) אחריות מעביד כאמור בסעיף 7 בשל הטרדה מינית או התנכלות שעשה ממונה מטעם המעביד לעובדו, או עובד לעובד אחר, במסגרת יחסי העבודה.

(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על הליך אזרחי שענינו הטרדה מינית או התנכלות שנעשו בשירות". (הקווים הוספו ד.פ.)

9.         סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 כותרתו: " סמכות בית-דין אזורי " ולשונו:

"(א)   לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

(1)   בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

...

(1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 62 ,31, 29 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; (1ג) תובענה שבין מעביד לעובדיו, בקשר לסכסוך עבודה, שעילתה בסעיפים 16 או 17 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969;..."

10.        התביעה מתבססת בעיקרה על החוק למניעת הטרדה מינית ועילותיה נובעות כאמור מרקע יחסי העבודה של הצדדים ואין המדובר בתביעה אזרחית מובהקת על פי עוולת הרשלנות למרות שהמשיבה ניסתה להשוות לה צורה כאמור.  הכלל הוא שתובע רשאי ומוסמך לבחור לתביעתו צורה שתקנה סמכות לערכאה שתיבחר על ידו. ואולם, במקרה דנן, החוק למניעת הטרדה מינית קובע סמכות ייחודית בסיטואציות מסויימות ומהווה lex specialis אשר מצמצם את מרחב חופש הפעולה של התובעת.  בנסיבות אלו אני מורה על מחיקת התובענה.