התקבלה תביעה לשינוי גיל על סמך גלויה שנשלחה בזמן המלחמה לגטו ורשה

בפני בית המשפט מונחת תביעתה של הגברת א.ש (להלן: "ש" או "התובעת") לשינוי גילה הרשום במרשם האוכלוסין כיום ה- 29.12.1942, כך ששנת לידתה תרשם כ- "סוף שנת 1940" או לחלופין 29.12.1940.

רקע עובדתי

1.   התובעת עלתה עם אמה ארצה מאוקראינה בשנת 1949, בסמוך לקום המדינה ובאחד מגלי העלייה הגדולים מאירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

2.   טרם הגשת תביעה זו פנתה התובעת בתביעה לקבלת תגמולים מגרמניה אך סורבה לטענתה בשל העובדה ששנת לידתה הרשומה בתעודת הזהות הינה שנת 1942, זו לטענתה הסיבה שהגישה תביעה זו המונחת לפני היום.

3.   כנימוק לתביעתה לשינוי הגיל טענה התובעת כי עלייתה ארצה עם אמה כאמור, בסמוך לקום המדינה, לוותה ברישום חפוז, תוך הסתמכות פקידי הרישום על השערות או על דברי העולים עצמם.

4.   את תאריך הלידה הרשום בתעודת הזהות שלה מסבירה התובעת בכך, שבעת העליה ארצה פחדה אימה שייקחו את ביתה הקטנה, היא התובעת, לבדיקות בבתי חולים ונוכח העובדה שהיא היתה במצב פיזי קשה ונראתה הרבה מתחת לגילה האמיתי ולכן הצהירה שביתה נולדה בשנת 1942 ולא בשנת 1940 כפי שהיה דה פקטו.

5.   אין לתובעת כל מסמכים מהם ניתן ללמוד על גילה הנכון אולם, היא מסתמכת על זיכרון דודתה הגברת ש.ק (להלן: "הדודה") בת ה- 82, הנתמך בתצהיר.

6.   כתגובה לתביעה זו הפנתה באת כח היועץ המשפטי לממשלה לעובדה כי במידה ותתקבל התביעה וישונה גיל התובעת, עלולה היא להפסיד את כל קצבת הזקנה המגיעה לה מביטוח לאומי.

בפרוטוקול הדיון מיום ה- 27.4.2010 ולאחר ששמעה את עדותה של הדודה, השאירה באת כח היועץ המשפטי לממשלה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.

7.   נוכח עמדה זו ביקשה באת כח התובעת ארכה של 60 ימים על מנת לשקול צעדיה.
ואכן הודיעה לבית המשפט כי לאחר שקיבלה את עמדת המוסד לביטוח לאומי החליטה להמשיך בתביעתה.

8.   טוענת התובעת כי מאז שנות בגרותה הצהירה בפניה דודתה על העובדה שנולדה בסוף שנת 1940 ולא כמצוין בתעודת הזהות שלה בשנת 1942.

טענות אלה,הנתמכות בתצהירה של הדודה, מקורן בזיכרון אשר לפיו בתקופה זו קיבלה הדודה מאחותה- אם התובעת גלויה בה בישרה לה אודות לידת התובעת.

מדובר בתקופה בה שהתה הדודה בגטו ורשה בפולין, חיה את ימיה מתוך תקווה לשרוד את המלחמה.

לדברי הדודה, המקבלים ביטוי בתצהירה וכן בפרוטוקול הדיון מיום ה- 27.4.2010, היתה זו היא שהוציא את הגלויה מתיבת המכתבים בגטו.

התרשמתי כי הדודה על אף גילה המתקדם זוכרת בדיוק רב את הכתוב בגלויה האמורה, בה נכתב לדבריה: "הורים יקרים אני מבקשת סליחה על מה שעשיתי, עברתי בשלום את נהר הבוק וילדתי בת" .

לטענתה, בהירותו של זיכרון זה ומיקומו ברצף הזמן הינו תוצאה של שרשרת האירועים שליוו את קבלת הגלויה בגטו והתקופה הקשה המאפיינת את תאריך קבלתה.

לדבריה, עם כיבוש פולין על ידי הגרמנים בשנת 1939 ברחה אחותה- אם התובעת עם בעלה מפולין לאוקראינה, ברחה בסתר שכן לא היה נהוג שבחורה בורחת עם בחור.