אסתר לוזון נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע

פסק דין

1.האם לנתבע היתה חובה לידע את התובעת בדבר זכאותה לקיצבת שארים, זו השאלה העומדת להכרעתנו בתיק זה.

2.התובעת ילידת 1947.

2.התובעת התאלמנה בשנת 1997. עובר לפטירתו של הבעל המנוח, קיבל המנוח קצבת נכות מהנתבע בשל מצבו הרפואי.

עם פטירתו הופסק תשלום קצבת הנכות על ידי הנתבע באופן מיידי.

3.התובעת הגישה תביעה לקבלת קצבת שארים רק ביום 17.11.08. לטענת התובעת, היא לא היתה מודעת לזכותה זו עד למועד זה. התביעה אושרה על ידי הנתבע באופן רטרואקטיבי מיום 1.11.07, דהיינו שנה לפני מועד הגשתה.

4.התובעת טוענת בתביעתה כי היה על הנתבע לאשר את תשלום קצבת השארים באופן רטרואקטיבי מיום פטירת בעלה מנוח, שכן לטענת התובעת היה על הנתבע לשלם לה מיוזמתו קצבת שארים לאחר פטירת בעלה, או לכל הפחות להודיע לה על זכאותה לקיצבה זו.

התובעת טענה כי משהפר הנתבע את חובתו כלפיה, יש לחייבו בתשלום רטרואקטיבי של קצבת השארית ממועד הפטירה, הוא מועד תחילת הזכאות.

התובעת טוענת לאי חוקיות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), המאפשר תשלום גמלה עד שנה אחורה ממועד הגשת התביעה.

לחילופין, טוענת התובעת כי פרשנות תכליתית של הסעיף מחייבת את הנתבע ליידע מבוטחים על זכותם לקיצבה.

התובעת טוענת כי על הנתבע חלה חובת תשלום של הקצבה מכוח חובת הנאמנות שלו כלפי מבוטחיו, מכוח סעיף 5 לתקנות הביטוח הלאומי.

על כן טוענת התובעת כי בהתנהלותו הפר הנתבע כלפיה חובה חקוקה, ופעל ברשלנות. עוד טענה כי יש לחייב את הנתבע בתשלום מכוח עשיית עושר ולא במשפט.

5.הנתבע טען כי פעל בהתאם להוראות החוק, וכי לא חלה עליו חובה ליידע מבוטחים ביחס לזכותם לקיצבה. הנתבע טען כי הקיצבה שאושרה לתובעת היא בהתאם להוראות החוק, והנתבע אינו רשאי לסטות מהוראות אלו.

דיון והכרעה

6.סעיף 296 לחוק קובע כדלקמן:

"(א)כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה.

(ב)הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד התקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור...".

מכאן, כי הנתבע פעל בהתאם להוראות החוק, ושילם לתובעת קיצבה עבור השנה שקדמה להגשת תביעתה.

7.אשר לטענות התובעת ביחס לאי חוקיות הסעיף, ופרשנותו.

בית הדין הארצי לעבודה נדרש לא אחת לסוגיית החבות של הנתבע כלפי מבוטחיו, והיקפה.