תביעה בעילה של הפרת חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה1965 (להלן: ,,חוק איסור לשון הרע'' או ,,החוק'').
ה ע ו ב ד ו ת ו ה מ ח ל ו ק ת
א) התובע, אדם צעיר, נשוי ואב לשלושה, הוא בעליהם ומנהלם של כמה מרכולים, בין היתר אחד ברחוב קריניצי בעיר רמתגן (להלן: ,,המרכול'').
ב) הנתבעת, רווקה בת 35, התקבלה בחודש ינואר 2008 לעבודה במרכול בתפקיד קופאית. מקץ שלושה חודשים לערך, ביום 07/04/08, עזבה בסערה את מקום העבודה ולא שבה אליו עוד. הצדדים חלוקים בכל הנוגע לנסיבות עזיבתה: הנתבעת, מחד גיסא, טוענת כי גמרה אומר לעזוב את המרכול בשל הטרדה מינית חוזרת ונשנית מצד התובע, ששיאה הגיע ביום עזיבתה, עת ליטף את ידה כאשר הגישה לו, לבקשתו, נייר דבק. התובע, מאידך גיסא, גורס שהחלטתה של הנתבעת גמלה בלבה על רקע סכסוך מתמשך עם הקופאית האחרת שעבדה במרכול.
ג) כך או כך, במוקד המחלוקת דברים שאמרה הנתבעת לרעייתו של התובע, הגב' ת.פ (להלן: ,,ת''), הרשומה כבעלת מניות וכדירקטורית בחברה המפעילה את המרכולים שבניהולו של התובע. לאחר סיום עבודתה במרכול, ומשלא נענה התובע לדרישתה לקבל את שכר עבודתה לחודש אפריל במלואו, אף
-עלפי שעבדה רק שלושה ימים במהלך אותו חודש, שיגרה הנתבעת לת' מסרון בזו הלשון:
ת' זו ענבל, שעבדה בסופר רמת גן, יש כמה דברים שאת צריכה לדעת. במשך חודשיים ש' [התובע - ש' א'] היה מטריד אותי בSMS וטלפונים ואני לא מתכוונת לעבור בשתיקה!
(סעיף 15 לכתב התביעה)
מאוחר יותר, בשיחת טלפון, שבה הנתבעת והעלתה באוזני ת' טענתה כי התובע נהג להטריד אותה - במשלוח מסרונים בשעות לילה מאוחרות, בשיחות טלפון בעלות אופי מיני ובכך שליווה אותה לביתה לאחר שעות העבודה (סעיף 12 לתצהיר עדותה הראשית של ת').
ד) ביום 15/05/08 הגישה הנתבעת במשטרה תלונה נגד התובע בעילה של הטרדה מינית. לאחר חקירה קצרה החליטה המשטרה לסגור את התיק, מן הטעם שנסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה (הודעתה - נספח 1 לתצהיר התובע). הנתבעת הגישה ערר על החלטת המשטרה, וביום 27/05/09 הודיעה לבא
-כוחה עורכתהדין דליה אברמוף מפרקליטות מחוז תלאביב כי הערר התקבל והתיק הוחזר למשטרה לצורך השלמת חקירה (מכתבה - נספח ב לתצהיר הנתבעת).
ה) עיקר תביעתו של התובע מושתת על עוולת לשון הרע ומתמקד בדיבה שהוציאה עליו הנתבעת, לטענתו, באוזני אשתו ובפני עמיתיה במרכול, ובפרט במסרון ששלחה לת'. עילות נוספות שהועלו בכתב התביעה הן רשלנות והפרת חובה חקוקה, הואיל ולשיטת התובע, במעשיה עברה הנתבעת עברות פליליות כגון סחיטה באיומים וניסיון לקבל דבר במרמה. הטענה כי הנתבעת עוולה גם את עוולת הנגישה נדחתה בהחלטת כבוד השופט חגי ברנר מיום 16/07/09.
ו) הנתבעת סומכת הגנתה על סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, שכותרתו ,,הגנת אמת הפרסום'', וכן על סעיפים 15(8) ו
-15(2) לחוק.
ד י ו ן ו ה כ ר ע ה
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע לאמור:
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
[...]
משייחסה הנתבעת לתובע מעשים שהטרדה מינית גלומה בהם - השמיעה דברים שפרסומם עלול לבזותו ולהשפילו בעיני הבריות. שיגור המסרון ואמירת הדברים שאמרה לת' בשיחת הטלפון בין השתיים הם פרסום, כהגדרת המונח בסעיף 2 לחוק. יש לקבוע אפוא כי תנאיה של עוולת הוצאת לשון הרע התקיימו במקרה דנא, אך יש גם לבחון אם הנתבעת חוסה בצלן של איזו מן ההגנות המוקנות בחוק.