וויברג נ' ירבכטי

פסק דין

התובע תובע מן הנתבע, שלדברי התובע הוא הבעלים של חנות גואה בירושלים, סך של 50,000 ₪ בגין לשון הרע שהוציא הנתבע נגדו שעה שביקש ממנו להוציא מכיסיו את כל מה שיש בהם על מנת לבדוק שהתובע לא גנב דבר מהחנות. לדברי התובע, הוא נכנס לחנות כדי לקנות 2 מתנות לידידיו. הוא הגיע לקופה, לאחר שברוב שלבי הרכישה הוא לווה על ידי מוכרת של החנות, ושם ביקש/דרש ממנו הנתבע להוציא את כל מה שיש לו בכיסים. התובע סרב ואז הנתבע מנע ממנו יציאה מן החנות על ידי כך שנעמד לפניו ולא נתן לו לצאת, וכל זאת שעה שלקוחות נכנסים ויוצאים מן החנות. בכך ביצע הנתבע כלפי התובע עבירה על כליאת שווא. התובע תובע סך של 50,000 ₪ בגין לשון הרע בכך שהנתבע ביזה אותו כאשר ביקש ממנו לעיני אחרים להוציא את כל תכולת כיסיו.

הנתבע טוען כי הוא לא בעל החנות אלא עובד בה כאחראי משמרת. לדבריו, הוא זה שביקש מהמוכרת להתלוות לתובע, לאחר שתנועותיו עוררו חשד שהוא מבקש לקחת מסחורת החנות מבלי לשלם. לטענתו, הוא שם לב ש"כדור שלג" אחד, שהיה על המדף במקום בו עמד התובע והסתכל ואף הרים את כדורי השלג, נעלם. כן הוא שם לב שכיסיו של התובע נפוחים לכן הוא ביקש ממנו להוציא את תכולת כיסיו תוך שהוא אומר לו שאם ימצא שהוא לא לקח כלום הוא יקבל את שני המוצרים שעליהם ביקש לשלם בחינם. התובע סרב ולכן הוא הזמין משטרה ונעמד מחוץ לחנות באופן שלא מנע פיזית מהתובע לצאת אך ע"מ שהתובע יבין שלא רצוי שהוא יצא. בסופו של דבר הגיעה משטרה ולא נמצא דבר בכיסיו של התובע..

הצדדים העידו בפני כאשר כל צד חוזר על טענותיו. לטענת התובע הוא זה אשר הזמין את המשטרה, לאחר שהנתבע מנע ממנו יציאה מן החנות. לדבריו, הוא שהה במקום כשעתיים וחצי עד שהסתיים העניין כולו. לטענת הנתבע הוא התקשר למשטרה לאחר שהתובע סרב להוציא את תכולת כיסיו וכל ההליך לא נמשך יותר משעה, שעה וחצי. לדבריו ניתן היה למנוע את כל העניין לו התובע היה נעתר מלכתחילה לבקשתו ומוציא את תכולת כיסיו ובכך היה התובע אף זוכה לקבל את המוצרים שאותם ביקש לרכוש בחינם.

למעשה הצדדים לא חלוקים על כך שהנתבע דרש מהתובע, כאשר זה הגיע לקופה, להוציא את תכולת כיסיו על מנת לבדוק שהוא לא לקח דבר מה נוסף מהחנות מבלי לשלם. לטעמי השאלה שלפיה יש להכריע במחלוקת בין הצדדים היא האם בקשה כזו, שכאמור, אין ספק שבאה מפי הנתבע, יש בה כדי הוצאת לשון הרע, בנסיבות שבה נעשתה. לשאלה כמה זמן נמשך ההליך והאם הנתבע מנע מן התובע לצאת מהחנות אם לאו אין משמעות וזאת כיון שהתביעה הועמדה לסך של 50,000 ₪ שנקבעו בחוק לשון הרע כפיצוי ללא הוכחת נזק (סעיף 7א' לחוק הנ"ל).

בשאלה שהועמדה לעיל נראה לי כי דרישה מלקוח של החנות להוציא את כל תכולת כיסיו, כאשר היא נעשית ליד הקופה מקום בו כל לקוחות החנות מגיעים לשלם, יש בה כדי להוות לשון הרע. דרישה שכזו יש בה להוות מעשה ופרסום של דבר ש"עלול" "להשפיל אדם בעיני הבריות" (הגדרת לשון הרע לפי החוק). אדם שנדרש לרוקן את תוכן כיסו במקום ציבורי לעיני הכול, במיוחד כאשר מתברר בסופו של דבר שאותו אדם לא לקח דבר, מרגיש ללא ספק מושפל. נראה כי לו היה הנתבע מבקש מן התובע להתלוות אליו למקום בחנות בו לא מצויים כלל קונים אחרים ושם מבקש ממנו לרוקן את תוכן כיסיו, לא היה בכך כדי להוות לשון הרע ואולם הדרישה לריקון הכיסים שנעשית בפומבי, במקום בו כל הקונים בחנות יכולים לראות ולשמוע יש בו כדי להוות לשון הרע וזאת בצירוף העובדה שלאחר מכן לא ניתן לתובע (אמנם לא פיזית) לצאת מהחנות עד להגעת המשטרה. הדבר בודאי נכון שעה שהנתבע לא ראה את התובע כשהוא לוקח בפועל דבר מה מהחנות ומכניסו לכיסו. חשדו של הנתבע התעורר רק מכיון שראה שמוצר שהיה קודם לכן על המדף לא נמצא במקומו. במקרה כזה ודאי שהיה על הנתבע לנהוג בזהירות יתר ולבקש מהתובע לרוקן את כיסיו רק במקום בו מצויים שניהם בלבד ללא נוכחות פוטנציאלית של קונים נוספים.

כאמור הנתבע הוא אחראי משמרת בחנות וככזה ניתן היה לטעון כי המעשה שעשה, שכאמור יש בו משום הוצאת לשון הרע, נעשה בתום לב ולפיכך יש לו הגנה לפי הוראות סעיף 15(ד) לחוק לשון הרע אשר קובע כך:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהיה זו הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(ד) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפירסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר".

נראה לי כי אמנם נכון שמדובר באינטרס כשר של אחראי משמרת שלא יגנבו חפצים מתוך החנות ואולם כיון שניתן היה לבקש מהתובע לבצע את ריקון הכיסים במקום מוצנע, בדיסקרטיות או בחדר צדדי אין ההגנה עומדת לנתבע.

באשר לנזק, התביעה הוגשה, כאמור, לפי הוראות סעיף 7א לחוק הקובע כי בית משפט רשאי לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪. ברור שבית המשפט לא חייב לפסוק את מלוא הסכום של 50,000 ש"ח ועליו לשקול, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה, מה הפיצוי הראוי באותו מקרה.

בנדון דנן, מצד אחד, כאמור, הדרישה לרוקן תוכן הכיסים כפי שנעשתה ובמקום שנעשתה מהווה לשון הרע. מאידך, התובע עצמו לא הציע לנתבע לגשת למקום צדדי ולהראות שהוא לא לקח דבר. כמו כן, השעה שבה ארע כל האירוע הייתה סמוך לסגירת החנות ומשכך ברור שלא היו לקוחות רבים. הוצע לתובע עוד במעמד הבקשה לרוקן את הכיסים לקבל כפיצוי את מה שביקש לרכוש ללא תשלום.

כאשר אני שוקל את כל האמור ומביא בחשבון גם את העובדה שהנתבע לא פעל מתוך כוונה להשפיל את התובע אלא מתוך רשלנות וטעות בהפעלת שיקול הדעת ובהביאי בחשבון שהתובע לא הצליח להוכיח את טענתו לכליאת שווא וכן את יתר טענותיו, למעט לשון הרע, ובהתחשב גם בכך שכבר מלכתחילה הוצע לתובע פיצוי כנגד הסכמתו לרוקן את הכיסים, ובהביאי בחשבון את האינטרס הלגיטימי שעליו בה להגן הנתבע כאשר ביקש מהתובע את שביקש ובהתחשב בפסיקה שניתנה על ידי ערכאות שונות במקרים דומים (ת"א (ראשל"צ) 3900/05, ע"א (חיפה) 14380-02-09, רע"א 7169/09) אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,800 ₪ וכן את הוצאות האגרה.

בנסיבות העניין לאור התוצאה לעומת הסכום שנתבע אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ט' תמוז תש"ע, 21 יוני 2010, בהעדר הצדדים.