מדינת ישראל נ' שהאב

החלטה

תיקון 78 לפקודה, אשר נכנס לתוקפו ביום 1.8.2007 קובע כי רישיונו של נהג/ת המואשם בתאונת דרכים בה נהרג אדם, ייפסל עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט רשאי שלא לפסול את רישיון הנהיגה, אם שוכנע כי אין סכנה לציבור בנהיגתו של הנהג המואשם.

ההכרעה בדבר פסילה עד תום ההליכים מבוססת על שני עקרונות. לסקירה ממצה של התיקון ומטרותיו ראו ב"ש 900/08 מ"י נ. איתמר שינין שניתן ביום 10/7/2008. כל הנימוקים המובאים כאן הם בהמשך ובהתאם לנימוקים המובאים שם.

לסקירה ממצה של התיקון ומטרותיו ראו ב"ש 900/08 מ"י נ. איתמר שינין שניתן ביום 10/7/2008. כל הנימוקים המובאים כאן הם בהמשך ובהתאם לנימוקים המובאים שם.

נטל הראיה להיעדר המסוכנות רובץ על הנהג המואשם. מי שהוגש כנגדו כתב אישום בעבירה שנהרג בה אדם, חזקה היא כי הוא מסוכן לציבור אלא אם יוכיח אחרת.

מבחינה ציבורית, מי שקיפח את חייו של אחר בנהיגתו, ראוי שלא ינהג עד אשר ייגזר דינו. המדובר בשיקול לגיטימי שעל בית המשפט לקחת בחשבון וזאת למרות חזקת החפות המהווה אבן יסוד בשיטתנו המשפטית.

המדובר בפגיעה ברורה בחופש התנועה של הנאשם. לאור זאת, נקבע במסגרת התיקון כי:

שלילת הרישיון תיעשה לאחר הגשת כתב אישום כנגד הנאשם;

לנאשם תינתן הזדמנות להשמיע את טענותיו בבית המשפט לפני מתן ההחלטה בדבר הפסילה. אם הנאשם יוכיח כי המשך נהיגתו איננו מסוכן לציבור (ונטל הראיה כאמור עליו), רשאי יהא בית המשפט שלא לפסול רישיונו מנימוקים שיירשמו.

ומכאן למקרה שלפנינו.

המקרה שלפנינו והאם קיימות ראיות לכאורה?

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות ועבירות נוספות על פקודת התעבורה ותקנותיה. על פי הנטען, נהג המשיב בתאריך 23.12.2009 במונית מסוג סקודה מ.ר 25-131-67 (להלן: "המונית") מכיוון מחסום 142 לכיוון מסוף גשר אלנבי. באותה עת נהג במקום גם מוסא ביטאר, יליד 1980 (להלן: "המנוח") בטרקטור תפעולי. המשיב ביקש לעקוף את הטרקטור התפעולי ולצורך כך סטה לכיוון שמאל. ואולם המשיב חזר לימין הדרך לפני שהשלים את העקיפה ופגע עם כנף קדמי ימני של המונית בחלק השמאלי אחורי של הטרקטור התפעולי.

המנוח שנפגע באורח קשה בריאות, בבטן, בכבד בטחול, פונה במסוק לבית החולים ונפטר לאחר ארבע ימים.

בשלב מקדמי זה אין בית המשפט צריך לקבוע את אשמתו של המשיב. כל שעליו לעשות הוא לבחון האם נסיבות התאונה מלמדות על אשמה לכאורה. לאחר עיון בתיק החקירה ניתן ללמוד כי יש די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

מעיון בחומר הראיות עולה כי המנוח נהג את הטרקטור התפעולי כשהוא בחלקו על האדמה ובחלקו על שול ימין. במקום לא הייתה תאורת רחוב. על פי מבחן שדה ראיה שערך הבוחן למשיב היה שדה של 154 מ' באורות מעבר ו – 186 מ' באורות גבוהים.

המשיב מסר מספר גרסאות להתרחשות התאונה. בתחילה טען כי בעת העקיפה סטה המנוח לכיוון שמאל, מבלי שעבר לנתיב הנגדי, וכך אירעה התאונה. בהמשך טען כי הוא סטה לנתיב השמאלי (הנגדי) על מנת לבצע עקיפה ולפתע המנוח סטה אף הוא לנתיב השמאלי ואירעה ההתנגשות. גרסה נוספת של המשיב היא כי המנוח נהג את הטרקטור התפעולי כשגלגליו הימניים בשול הדרך והוא סוטה מצד לצד בשל בורות שהיו באדמה. בעת העקיפה הופתע המשיב מהמנוח שסטה לשמאל ולפיכך סטה המשיב לצד שמאל והתנגש במעקה הבטיחות והתהפך.

מדו"ח הבוחן עולה כי נשללה האפשרות שהטרקטור התפעולי יצא משטח האדמה לכיוון הכביש. כן נשללה הטענה לפיה התרחשה התאונה בנתיב השמאלי. מעיון בתמונות נראה כי התאונה אירעה בנתיב הימני וקשה יהיה למשיב לסתור זאת. גרסת המשיב בדבר פגיעה במעקה הבטיחות נשללה אף היא, לאחר שלא נמצאו פגיעות במעקה הבטיחות. ויצוין כי המשיב עצמו חזר בו מגרסתו זו. עוד ציין הבוחן ציין כי לא מצא כל ממצא בנתיב השמאלי. בשלב זה ועל סמך חומר הראיות דומה כי התאונה אירעה בשל עקיפה לא זהירה של המשיב (אציין כי נראה שבסעיף 14(9) מסקנות הבוחן ישנה טעות סופר וצריך להיות "שלא בנתיב ימין").

מבלי לקבוע מסמרות, אני קובע כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו.

האם התנהגות המשיב מהווה סכנה לציבור?

על מסוכנותו של המשיב, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברו התעבורתי ומנסיבות האירוע הספציפי גם יחד כפי שנקבע פעמים רבות בפסיקה (ראו בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל, (לא פורסם) ניתן ביום 11.2.1999; בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (5) 578-579 (השופט טירקל)).