דיקמן ואח' נ' דיזנהויז - יוניתורס חיפה (1984) בע"מ

פסק דין

התובעים הזמינו באמצעות הנתבעת שיט של חברת "פרינסס קרוזס" (להלן: "חברת פרינסס"). בעת ההזמנה שילמו גם עבור ביטוח ביטול הנסיעה. יומיים לפני מועד ההפלגה חלה הידרדרות במצבו הרפואי של אביו של תובע 1 (להלן: "התובע"), והוא אושפז בבית חולים במצב קריטי. התובע הודיע לנתבעת על ביטול השיט, וביקש לקבל החזר של התשלום עבורו. בקשתו נדחתה, שכן ביטוח ביטול הנסיעה בחברת פרינסס תקף עד ארבעה ימים לפני הנסיעה. לטענת התובעים, הגבלה זו על תוקפו של ביטוח הביטול לא הובאה לידיעתם על ידי הנתבעת מראש, אלא רק בדיעבד, ולכן לא דאגו מראש לביטוח ביטול נוסף שיהא תקף בארבעת הימים שקודמים לנסיעה. בתביעה זו תובעים התובעים את הנזקים שנגרמו להם בשל כך.

העובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. במהלך חודש אפריל 09 החליטו התובעים לצאת לשיט בן עשרה ימים ביחד עם שני זוגות חברים. התובע פנה טלפונית, ביום 30.4.09, לשלומית טפלא, סוכנת נסיעות של הנתבעת (להלן: "שלומית"), קיבל פרטים על עלויות השיט, והתבקש על ידיה להעביר לה בדואר אלקטרוני את פרטי הדרכונים שלו ושל אשתו, תובעת 2. באותה שיחה טלפונית שאלה שלומית את התובע, האם הוא מעונין לשלם סכום נוסף עבור ביטוח ביטול הנסיעה. התובע השיב בחיוב. עלות הביטוח היתה 140 דולר לכל נוסע.

ביום 3.5.09 העביר התובע לשלומית את פרטי הדרכונים בדואר אלקטרוני, והיא שלחה לו את פרטי הטיסות.

מספר ימים לאחר מכן הגיע התובע למשרדי הנתבעת, ושילם מקדמה על חשבון הנסיעה, בסכום של 400 דולר.

ביום 9.6.09 הגיע התובע למשרדי הנתבעת בחיפה, ומסר לשלומית את יתרת התשלום עבור הנסיעה, בסכום של 5,125 דולר. שלומית מסרה לידיו קבלה.

ביום 2.8.09 הודיע התובע לנתבעת על ביטול השתתפותם של התובעים בשיט, שאמור היה להחל יומיים לאחר מכן, בשל הדרדרות פתאומית במצבו הבריאותי של אביו, שנפטר מספר ימים לאחר מכן.

התובעים לא קיבלו החזר של התשלום ששילמו עבור השיט, שכן תוקפו של ביטוח הביטול הסתיים ארבעה ימים לפני השיט.

הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה, האם יידעה שלומית את התובע מראש, כי ביטוח הביטול תקף עד ארבעה ימים לפני השיט. בעוד שהתובע טוען, כי עובדה זו הובאה לידיעתו בדיעבד, רק לאחר ביטול הנסיעה, טוענת הנתבעת, כי עובדה זו הובאה לידיעת התובע מראש, וחרף זאת הוא בחר שלא לרכוש באמצעותה ביטוח נוסף שהיה מקנה כיסוי גם לביטול השיט בארבעת הימים שקדמו לו.

התובע מסר בעדותו, כי שלומית לא יידעה אותו על הגבלת תוקפו של ביטוח הביטול, לא בשיחה הטלפונית ביניהם ביום 30.4.09, לא בפגישתו עימה, ולא באופן אחר. שלומית אף לא מסרה לידיו מסמך כלשהו הנוגע לשיט או לביטוח הביטול. לטענתו, אילו היתה שלומית מיידעת אותו מראש לגבי ההגבלה בתוקפו של ביטוח הביטול, היה דואג להפעיל מבעוד מועד את הביטוח לו הוא זכאי בהיותו מחזיק כרטיס אשראי מסוג "פלטיניום", וזאת ללא כל תשלום, ולחילופין היה דואג לערוך ביטוח בחברת כלל, בה הוא נוהג לערוך ביטוחים בעת נסיעותיו לחו"ל במסגרת עבודתו.

מנגד מסרה שלומית בעדותה, כי בשיחת הטלפון מיום 30.4.09 הסבירה לתובע "בצורה מפורשת את העובדה כי הביטוח תקף עד 4 ימי עבודה לפני ההפלגה מכל סיבה שהיא" (סעיף 9 לתצהירה נ/1). עוד מסרה, כי בפגישתה עם התובע ביום 9.6.09 המליצה לתובע לבטח עצמו בביטוח נסיעות לחו"ל מבעוד מועד, והא השיב לה, כי יעשה זאת באופן עצמאי, שכן הוא מורגל בנסיעות לחו"ל, ועושה זאת בדרך כלל ברגע האחרון.

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של התובע ושל שלומית שוכנעתי, כי התובע אכן לא היה מודע מראש לכך שתוקפו של ביטוח הביטול הינו עד ארבעה ימים לפני השיט. עדות התובע בענין זה עשתה עלי רושם מהימן. יתירה מכך, אין מחלוקת בין הצדדים, כי כבעל כרטיס אשראי מסוג "פלטיניום" התובע זכאי לביטוח למקרה מן הסוג שארע לו ללא כל עלות. התובע גילה דעתו, כי היה מעונין לערוך ביטוח ביטול, שכן רכש ביטוח כזה באמצעות הנתבעת. אין כל היגיון בכך שלא יפעיל את הביטוח לו הוא זכאי דרך חברת כרטיסי האשראי, שכאמור אינו כרוך בעלות מצידו, אלא אם כן אכן סבר, כי הוא כבר מבוטח למקרה של ביטול במסגרת הביטוח שרכש באמצעות הנתבעת.

מעדיפה אני, אם כן, את גרסת התובע, כי שלומית לא מסרה לו, כי תוקף ביטוח הביטול מוגבל, על פני גרסתה של שלומית. העדפה זו נובעת גם מכך, שבעוד שעבור התובע מדובר בהזמנה אחת מהנתבעת, עבור שלומית מדובר בלקוח מבין לקוחות רבים בהם היא מטפלת, ובודאי שאין ביכולתה לזכור את תוכנה של כל שיחה שהיא מקיימת עם כל לקוח. שלומית מסרה, אומנם, כי במהלך השיחה הטלפונית עם התובע הקריאה לו מתוך תרשומת שהיתה לפניה (עמ' 8 שו' 18 לפרוטוקול), ואולם תרשומת זו לא הוגשה לבית המשפט, ולכן לא הוכח תוכנה.

לנתבעת, כסוכנת נסיעות, חובה לידע את התובע בדבר תחולתו של ביטוח הביטול שהוא רוכש. הנתבעת עצמה לא חלקה על חובה זו. סבורה אני, כי במיוחד במקרה כמו זה, בו מדובר בעסקה בסכום ניכר, של למעלה מ-20,000 ₪, הנתבעת אינה יוצאת ידי חובתה במסירת המידע בעל פה, בשיחת טלפון. עליה לוודא, כי הלקוח אכן מודע למגבלות, ומבין אותן. הדבר יכול להעשות בנקל, על ידי מסירת מסמך ללקוח בו מפורטת גם תקופת תוקפו של הביטוח. שלומית עצמה ציינה בחקירתה הנגדית, כי ההנחיה של הנתבעת לסוכניה הינה לשלוח טופס כתוב הכולל את כל המידע, לרבות המידע בדבר תנאי הביטול, ללקוח, אולם היא לא עשתה כן, ראה דבריה בעמ' 11 שו' 6-9 לפרוטוקול:

"ש. למה אתם לא נוהגים לשלוח ללקוח טופס שאומר מה כולל הביטוח שאתם גובים עבורו סכום גבוה כל כך?

ת. באופן עקרוני יש הנחיה לשלוח טופס עם כל תנאי הנסיעה ותנאי הביטול. אני לא שלחתי ואני מודה שלא שלחתי. ההנחיה היא לשלוח. ההנהלה של הנתבעת מנחה לשלוח".

נוכח קביעותיי, כי הנתבעת לא עמדה בחובתה לידע את התובעים בדבר תנאיו של ביטוח הביטול ולוודא כי הינם מודעים לתנאים אלה, וכי אילו היה התובע מודע להגבלה בדבר תוקפו של ביטוח הביטול הוא היה דואג לכיסוי ביטוחי חלופי, הרי שעל הנתבעת לפצות את התובעים בגין נזקיהם כתוצאה מכך שלא ידעו את תנאיו של ביטוח הביטול, ולכן נמנעו מלדאוג לביטוח חלופי.

התובעים תובעים החזר של הסכום ששילמו עבור ההפלגה, וכן פיצוי עבור עוגמת נפש. סבורה אני, כי אין זה מקרה מתאים לפסיקת פיצוי עבור נזק לא ממוני. לתובעים לא נגרם נזק של אובדן הנאה, כמו למשל במקרה של נוסע היוצא לטיול, אולם הנאתו נפגמת בשל ליקויים בו.

סכום הפיצוי לו זכאים התובעים יהא, אם כן, כגובה הסכום ששילמו ולא הוחזר להם עקב ביטול הנסיעה, בניכוי סכום של 280 דולר ששולם עבור ביטוח הביטול. סבורה אני, כי יש לנכות סכום זה, הואיל והתובעים זכאים לפיצוי בסכום שיעמידם באותו מצב בו היו, אילו היה ביטוח הביטול בתוקף, כפי שסברו.

אשר על כן הנני מורה, כי הנתבעת תשלם לתובעים סכום של 21,048 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪ ומע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.