השופט א' רובינשטיין:
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שטופמן) מיום 31.3.09 בתיק 1167/08, בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (השופט גייפמן) מיום 27.1.08 בתיק תמ"ש 43840/07. עניינם של ההליכים, סיווגה לצרכי אגרה של תביעת נזיקין של מסורבת גט התובעת את בעלה, או בעלה לשעבר, לפיצוי בגין המרורים שהשביע אותה.
רקע
ב. ביום 18.9.07 הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה תביעה בסך 4,650,000 ש"ח נגד בעלה לשעבר (המשיב 2) ונגד מדינת ישראל. כתב התביעה מגולל מסכת עובדתית קשה ובה דרך ייסורים שעברה המבקשת מן המועד בו ביקשה לראשונה להתגרש מבעלה (1976) ועד להתרתה הסופית להינשא (בשנת 2006). כלפי הבעל נטען, בין היתר, כי פגע בזכות המבקשת לאוטונומיה, בזכותה להתגרש ולהינשא מחדש, ובזכותה ליהנות מיחסי אישות. כלפי המדינה נטען, כי היא אחראית להתנהלות רשלנית של דייני בית הדין הרבני לאורך השנים.
ג. נאמר כאן, כי אין זו התביעה הראשונה המוגשת (למצער כלפי בעלים) בגין "סרבנות גט" והתעללות ארוכת שנים (ראו ב' שמואלי, "פיצוי נזיקי למסורבות גט" המשפט י"ב (תשס"ז) 342-285; לסקירה עדכנית ראו גם תמ"ש (משפחה ירושלים) 21162/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם) פסקה 43). אכן, ניתן בנקל להזדהות עם הפגיעות הקשות (מסוגים שונים) העומדות ביסוד תביעות מסוג זה (ראו בין היתר בג"צ 6751/04 מ' ס' נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פ"ד נט(4) 817, 858-843) בלא שנביע כמובן דעה בתיק הספציפי דנא - אך נציין גם, כי למיטב ידיעתנו עילת התביעה המהותית טרם התבררה בבית משפט זה. ברם, עניינה של הבקשה שלפנינו אינו בטרקלין התביעה אלא בפרוזדור שלפניו - קרי, בשאלת סיווג התביעה לצרכי אגרה.
פסקי הדין הקודמים
ד. לשיטת בית המשפט לענייני משפחה (בהחלטה קצרה מיום 23.1.08), המדובר בתביעה לסכום כסף קצוב, ולפיכך לפי סעיף 1 לתוספת הראשונה לתקנות בית המשפט לעניני משפחה (אגרות), תשנ"ו - 1995 (להלן תקנות בית המשפט למשפחה (אגרות)) שיעור האגרה בגינה הוא "1% מהסכום הנתבע כערכו ולא פחות מ-432 [ש"ח]". קביעה זו אושרה, בפסק דין מנומק, בבית המשפט המחוזי.
ה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת, לפיה בבתי המשפט הרגילים (שם חלות תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007 - להלן תקנות בתי המשפט (אגרות)) היתה מסווגת התביעה כתביעה "לפיצויים בשל נזקי גוף" (לפי תקנה 5) ולא כתביעה לסכום קצוב (לפי תקנה 6). בהסתמך על האמור בעניין מנסור (רע"א 5237/06 מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט נ' מנסור (לא פורסם)) נקבע, כי "סיווגה של תביעת נזק, לעניין תקנות האגרות, ייעשה בראש וראשונה בהסתמך על העובדות, על עילות הנזק ועל ראשי הנזק כפי שאלה נטענים בכתב התביעה" - ונאמר, כי בענייננו אין כתב התביעה מתייחס לנזקים שמקורם "בפגיעה שנעשתה בגוף המערערת ובפגיעה נפשית שבאה בעקבותיה" (עמ' 6). עוד הוטעם, כי בניגוד לתקנות בתי המשפט (אגרות), תקנות בית המשפט למשפחה (אגרות) אינן מבחינות בין תביעות בגין נזקי גוף לתביעות לסכום קצוב - ולפיכך "קל וחומר" (שם) שיש לסווג את התביעה כתביעה לסכום קצוב.
ו. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי לא הוצגו "טעם או תימוכין" לסיווג התביעה כתביעה "בענייני רכוש שאינה לסכום כסף קצוב" (אשר שיעור האגרה בגינה הוא 2,568 ש"ח), או כתביעה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א - 1991 (לגביה נקבע פטור מאגרה בתקנה 7(1)) - שכן עניינו של חוק אחרון זה במתן צווי הגנה, ולא בתביעות נזיקין. ולבסוף, נפסק כי המבקשת לא ביססה את טענתה לגבי מצב כלכלי קשה המצדיק פטור מאגרה.
עמדת המבקשת
ז. לשיטת המבקשת, אין תביעתה באה בגדרי "תביעה לסכום כסף קצוב". ראשית חוזרת המבקשת על הטענה, כי בבתי המשפט הרגילים היתה התביעה מסווגת כתביעה "לפיצויים בשל נזקי גוף" שכן ביסודה נזק נפשי כבד - ולפיכך אין לסווגה, גם בבית המשפט לענייני משפחה, כתביעה לסכום קצוב; ובהעדר קטגוריה של נזקי גוף בתקנות בית המשפט למשפחה (אגרות) יש לסווג את התביעה בחלופה השיורית "כל תביעה אחרת". שנית נטען, כי אף לגופו של עניין "נזק בגין סרבנות גט אינו נזק שאפשר לכמת בצורה מדויקת וברורה" (סעיף 10.1 לבקשה), ואף שבסופו של דבר נדרשות תובעות לנקוב בסכום התביעה - במהות אין מדובר בתביעה כספית לסכום קצוב.
ח. לחלופין נטען, כי יש לסווג את התביעה כתביעה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, לגביה קובעת תקנה 7(1) פטור מאגרה. הוזכר, כי לפי סעיף 3(3) לחוק זה מוסמך בית המשפט ליתן צו הגנה כלפי אדם אשר "התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו" - וכי תיאור זה הולם את נסיבות המקרה שלפנינו. לחלופי חילופין נטען, כי יש לסווג את התביעה כתביעה "בענייני רכוש שאינה לסכום כסף קצוב" - "שהרי אי אפשר לכמת כלל את הנזק, והוא מבוסס על אומדנא בלבד".
ט. נטען, כי סיווג התביעה כתביעה לסכום קצוב גורר אחריו אגרה בשיעור גבוה יותר, ומציב מכשול בפני נשים מתביעה בגין נזקים עצומים וחמורים שנגרמו להן - תוך פגיעה בזכות הגישה לערכאות שהיא נעלה "על כל זכות יסוד" (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 629). הוזכרו הזהירות שיש לנקוט בקביעת האיזון בין זכויות חוקתיות, כגון קניין ושויון, לבין החיוב באגרה (בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן (לא פורסם)), והגישה הליברלית הראויה בפירוש דיני האגרות (בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית ב"ש, פ"ד נה(3) 869).
עמדת המשיבים
י. לשיטת המדינה, "עם כל ההבנה והאמפתיה לקשיים והסבל הנטענים בכתב התביעה" אין מקום ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ואף לגופו של עניין אין עילה להתערב בהכרעת בתי המשפט הקודמים. בין היתר נטען, כי מבחינה מהותית תביעות בשל נזקי גוף הן סוג מיוחד של תביעות לסכום קצוב, אלא שבהקשרים מסוימים (שתקנות בית המשפט למשפחה (אגרות) אינן אחד מהם) נקבעו לגביהן הוראות מיוחדות (דוגמת הפטור מהחובה לפרש את סכום התביעה בתקנה 16(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984; או שיעור האגרה השונה בתקנות בתי המשפט (אגרות)). הוטעם, כי בתקנות בית המשפט למשפחה (אגרות) לא נקבעה הוראה המבחינה בין תביעות בגין נזקי גוף לתביעות אחרות לסכום קצוב - ולפיכך, אף אם היתה התביעה מסווגת בבתי המשפט הרגילים כתביעה בגין נזקי גוף, אין לכך משמעות בבית משפט לענייני משפחה. ועם זאת נטען, כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו, כי לפי הלכת מנסור גם בבתי המשפט הרגילים לא היתה התביעה מסווגת כתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שכן אין המבקשת טוענת שנגרם לה ליקוי (במובן של נכות) נפשי או שכלי.
י"א. נטען איפוא מטעם המדינה, כי אין הצדקה לפנות לקטגוריה השיורית של "כל תביעה אחרת". כן נטען, כי אין תחולה לפטור שעניינו תביעות לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, כיון שכתב התביעה אינו כולל סעדים מכוח חוק זה. אשר לפטור בגין מצב כלכלי, נטען כי סוגיה זו נבחנה בנידון דידן בשתי ערכאות, כי אין מקום ליתן בעניינה רשות ערעור - וכי לגופו של עניין, המסמכים שצורפו לבקשה לפטור מאגרה אינם עדכניים עוד.
י"ב. המשיב 2 טוען, כי למעשה מדובר בגלגול רביעי (שכן הבקשה לפטור מאגרה נדחתה תחילה על ידי רשמת בית המשפט לענייני משפחה), וכי "פיצויים הנתבעים בשל 'עגמת נפש', 'צער', 'השפלה', 'ביזוי' וכיוצא באלה הנגרמים לאדם כתוצאה מעוולה נטענת שעול בו פלוני, ואשר לא גרמה לניזוק לליקוי או נכות בגופו או בנפשו, אינם באים בגדרם של פיצויים הנתבעים בשל 'נזק גוף'" (עניין מנסור פסקה 7) - ולפיכך, גם בבתי המשפט הרגילים מדובר בתביעה רגילה לסכום קצוב. עוד נטען, בקצרה, לגופה של התביעה ולחוסר תום לב מצד המבקשת (הן לאורך שנות ההתדיינות, והן בניהול ההליך הנוכחי). ולבסוף, נטען כי לא בכדי נדחתה הבקשה לפטור מאגרה על רקע כלכלי, כיון שבשלוש השנים שקדמו להגשת התביעה קיבלה המבקשת מהמשיב (באמצעות ההוצאה לפועל) סכום כולל של 197,097 ש"ח, וכי ברשותה נכס מקרקעין, קרן השתלמות ומכונית חדישה.
בקשת הצטרפות וטענות הצדדים בדיון
י"ג. ביום 29.11.09 הגיש "מכון קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל" בקשה להצטרף כידיד בית המשפט. בתמצית נטען, כי המרכז פועל "לקליטת נורמות מן המשפט הבינלאומי בדין הישראלי", כי מדינת ישראל חתומה על אמנות בינלאומיות המחייבות אותה לכבד את השויון בין המינים, כי "דיני הנישואין והגירושין בישראל ואופני יישומם על ידי בתי הדין הרבניים מובילים להפרת חובותיה של המדינה במישור הבינלאומי" - וכי פסקי הדין הקודמים מטילים, באמצעות האגרה, מגבלה חמורה על כלי אפקטיבי לשינוי מצב זה. ביום 2.12.09 נקבע (על ידי חברי השופט דנציגר) כי התיק יישמע בפני הרכב, אשר יכריע גם בבקשת ההצטרפות.