ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות כפר סבא
|
31915-11-09
11/05/2010
|
בפני השופט:
עמית פרייז
|
| - נגד - |
התובע:
רונית בר-חן
|
הנתבע:
1. סטודיו SHE
2. פבלו רובין
|
| פסק-דין |
פסק דין
התביעה בה עסקינן מתייחסת לשני חוזים שעניינם מנויים למכון כושר למשך שנה (אחת עבור התובעת ואחת עבור בתה הקטינה), אשר נכרתו בין התובעת לבין הנתבעת 1, באמצעות הנתבע 2. התובעת טוענת כי ביטלה את החוזים כדין, ולפיכך מבקשת היא להשיב לה סכומים ששילמה במסגרת החוזים, ולהימנע מלגבות ממנה סכומים עתידים בגין חוזים אלה.
התובעת מסתמכת על כך שמדובר בחוזים הנחשבים "עסקה מתמשכת" לעניין חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, ומשכך זכאית היא לבטלם לפי הור' ס' 13ג+13ד לחוק זה. דא עקא שמכיוון שדובר בחוזים לתקופה של שנה, ללא כל קביעה בדבר התמשכות לתקופה נוספת, הרי שנראה שמדובר בחוזים הנחשבים "עסקה לתקופה קצובה", המוסדרים בס' 13א לחוק האמור. על פי ההסדר האחרון, אין כל זכות ביטול בגין חוזה זה.
אף עיון בנוסח החוזה הספציפי בו עסקינן, מגלה כי בנסיבות המקרה, אף כפי תיאורם על ידי התובעת, לא הקנה חוזה זה לתובעת כל זכות לבטלו. עילת הביטול לדידה של התובעת היה קרע במיניסקוס שמנע ממנה להתעמל, אך במהלך עדותה עלה שלא דובר במניעה מלהתעמל כלל, אלא במניעה להתעמל את ההתעמלות בה היתה מעוניינת, ולא התעמלות אחרת כפי שהוצע לה (פרוטוקול הדיון עמ' 4 ש' 14-16). משכך, אף להחזר של 10% דמי מנוי לא היתה זכאית על פי החוזה (הפסקה השניה לסעיף 4 שבו). באשר למנוי עבור ביתה, הדברים הם בבחינת קל וחומר, באשר עילת הביטול שם היתה שזו לא יכלה להגיע למקום ללא הנתבעת, משמע אף על מניעה רפואית לא דובר.
דיני החוזים הכלליים אף הם לא מקנים כל זכות ביטול לתובעת. המדובר בטעות שעניינה הערכת כדאיות העסקה, ומשכך לא מדובר בטעות המקנה זכות ביטול לפי ס' 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. שכן, ביחס למנוי של התובעת, דובר באי כדאיות ביצוע תרגילי התעמלות שהיתה מסוגלת לבצע במצבה הבריאותי לאחר הקרע, וביחס לבתה דובר באי כדאיות הגעתה למקום שלא בלווית התובעת. בנוסף, לא ניתן לומר שבמקרה זה בעקבות הקרע, החוזה סוכל באופן המאפשר ביטול (והשבה) לפי ס' 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, שכן לא דובר בפציעה כה נדירה אשר לא ניתן היה לצפות את אפשרות התרחשותה.
דיני החוזים האחידים אף הם לא יועילו לתובעת. העדר זכות ביטול בחוזה מהסוג בו עסקינן אינה בבחינת תנאי מקפח, אלא נוהג מוכר וסביר בחוזים מסחריים מסוג זה. מי שמעוניין להבטיח לעצמו שירות לזמן ממושך, נושא בסיכון שמסיבות התלויות בו, לא יוכל לצרוך את השירות. משכך, ככל שהדברים רלבנטים לתביעה זו, בוודאי שהתובעת לא קופחה בחוזה בו עסקינן.
משהגעתי לכלל מסקנה כי לתובעת לא עמדה כל זכות לבטל מי משני המנויים, הרי שאין כל מקום להשיב לה סכומים ששילמה ו/או לאסור על הנתבעים להימנע מלגבות ממנה סכומים להם התחייבה במסגרת ההתקשרות.
לפיכך, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, לא סברתי כי שמקום לפקוד על התובעת אף את הוצאות הנתבעים, ולפיכך אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ז אייר תש"ע, 11 מאי 2010, בהעדר הצדדים.