כהן ואח' נ' רהיטי הפירמה ג.פ. בע"מ ואח'

פסק דין

בחודש 4/09 רכשה התובעת מהנתבעת סלון. על גבי חשבונית הרכישה נרשמו פרטי הסלון כדלקמן: "סלון עור משולב דגם 716. עור בצבע חום שוקולד....הובלה עצמית".

בחלוף כשבועיים ממועד אספקת הסלון (אשר כאמור בחשבונית נלקח בהובלה עצמית על ידי בעלה של התובעת מחנות הנתבעת) הופיע קילוף זעיר מעוגל באחת מידיות הסלון, ולאחר זמן קצר הופיע קילוף נוסף באחד המושבים. בעקבות פניית התובעת לנתבעת נשלח לבית נציק שירות של היבואן (הצד השלישי) אשר מתאר בדו"ח שערך לאחר ביקור ביום 17.5.09 כי הוא רואה שריטה במושב. עוד צויין בדו"ח כי הנציג ציין בפני התובעת כי אין אחריות של היבואן לשריטות והציע לפתור את הענין באמצעות צביעה על ידי טוש מתאים לטשטוש הליקוי. התובעת סרבה להצעה זו.

לטענת התובעת בעת שרכשה את הסלון הוצג בפניה, על ידי הנתבעת, מצג לפיו הסלון הינו מעור ומיוצר באיטליה. רק בעת שהגיע נציג היבואן לביתה, בעקבות תלונתה, התברר לה כי הסלון אינו עשוי במלואו מעור אלא בחלקו בלבד וכי הוא מיוצר בסין.

בשל מצגי שווא אלו, ובשל הקילופים בסלון, מבקשת התובעת להורות על השבת מלוא כספה כנגד החזרת הסלון וכן סך נוסף של 1,500 ₪ עבור הוצאות ההובלה ובזבוז הזמן ועוגמת הנפש שנגרמה לה.

לאחר שמיעת עדויות הצדדים בפני שוכנעתי כי הנתבעת אכן יצרה בפני התובעת מצג שווא, אולם זאת אך ורק ביחס לשאלה מה הוא מקום ייצור הסלון ולא ביחס לחומר ממנו הוא מיוצר. כפי שמצויין בחשבונית מדובר בדגם עור משולב, דבר שצריך היה להיות ברור וגלוי לתובעת בעת ביצוע ההזמנה. בהתחשב בכך שהתובעת שילמה סך של 7,000 ₪, מחיר שהוא נמוך מאוד ואף בלתי סביר עבור סלון מעור, השאלה המתבקשת להלעות היא האם אכן מדובר בסלון עשוי מעור.

באם התובעת בחרה שלא לשאול מה משמעות המילה "משולב" הרשומה בחשבונית, אין לה אלא להלין על עצמה שכן צירוף המחיר הנמוך וציון המילה "משולב" בהחלט היתה צריכה להדליק נורה אדומה בפני התובעת. לכך אוסיף את העובדה, שלא הוכחשה על ידי התובעת, כי היא ובעלה עסקו בעבר (ואולי אף היום) במסחר ו/או ייצור בתחום הרהיטים, דבר שבודאי יש בו להקנות לתובעת את הידע המינמלי הנדרש לברר את טיב החומר ממנו עשויה הספה, במיוחד בנסיבות כפי שצויינו לעיל.

מנגד, באשר להיות הספה מיוצרת מאיטליה, שוכנעתי כי אכן דברים אלו נמסרו לתובעת על ידי נציג הנתבעת, והתברר כי מדובר במצג שווא עליו הסתמכה התובעת בעת שרכשה את הסלון וסברה כי היא מקבלת ספה איכותית יותר מאלו המיוצרות בסין או במקום אחר. ברי כי אין בייצור רהיט באיטליה משום בטוחה לטיבו, אולם ככל שלא היה מוצג בפניה מצב שווא כזה, סביר להניח כי היתה נמנעת מלרכוש את הסלון.

באשר לליקוי עצמו – אמנם מדובר בשני קילופים זעירים, אולם אני מקבלת את טענת התובעת כי מדובר בפגם שלא צריך להופיע לאחר תקופה כה קצרה של שימוש וכי רק בשל שימוש זהיר שלה, הקילופים לא התרחבו וגדלו.

אני דוחה מכל וכל את טענת הנתבעת כי מקור הקילופים (שהוא מכנה שריטות על אף שאינם דומים לשריטה) בהובלת הסלון על ידי בעלה של התובעת וכי יש באישור עליו חתם בעלה ביום 5.4.09 כדי לשחרר את הנתבעת מאחריות לכל נזק לסלון, שכן אין באישור כדי להעיד על כך שהסלון נבדק על ידי בעלה של התובעת ונמצא תקין וכי בחתימתו על האישור יש משום ויתור על כל טענה לליקוי בסלון.

מאחר ומדובר בליקויים שהופיעו רק לאחר כשבועיים, ברור שלא ניתן היה לאתרם קודם לביצוע ההובלה ואף לא לאחריה. בין אם ההובלה הינה עצמית ובין אם לאו, לא ניתן היה לאתר את הליקויים מאחר ואלו לא היו קיימים בעת יציאת הסלון מחנות הנתבעת, ועל כך אין חולקים.

לאור כל האמור אני קובעת כי הנתבעת יצרה כלפי התובעת מצג שווא באשר למקום הייצור של הסלון וכן כי נפל פגם בסלון אשר מקורו, ככל הנראה, בטיב החומר ממנו הוא מיוצר שכן גם באם לא מדובר בסלון עור, אלא סלון משולב של עור ועור תעשייתי, אין כל הסבר בפי הנתבעת ו/או היבואן למקור הליקויים ולא הוכח לי כי מקורם בשימוש לא ראוי ו/או בהובלה לקויה כפי שנטען על ידי הנתבעת.

התלבטתי בשאלת הסעד הראוי במקרה זה. מצד אחד – המדובר בליקויים מינימליים ביותר שלכאורה לא מצדיקים את ביטול העסקה ומתן הוראה לביצוע השבה (מה גם שבנתיים נעשה בסלון שימוש במשך כמעט 10 חודשים), אך מאידך – אין מחלוקת בין הצדדים כי לא ניתן לתקן את הליקויים בדרך של החלפת חלק מהריפוד.

אלא שלאור קיומה של הטעייה מצד הנתבעת, אשר אלמלא קיומה סביר להניח כי התובעת לא היתה מתקשרת כלל בעסקה, אני סבורה כי קיימת הצדקה לביטול העסקה כמבוקש וכך אני מורה.

משבוטלה העסקה יש להורות על השבה, ובמקרה זה על הנתבעת להשיב לתובעת את הסך של 7,000 ₪ ששולם על ידה. לכאורה היה מקום להוסיף הפרשי הצמדה וריבית, אולם אלו מופחתים על ידי לאור העובדה,ש אינה מוכחשת, כי נעשה בנתיים שימוש בסלון ולפיכך אין התובעת יכולה להשיבו במצבו כחדש. בנוסף תפצה הנתבעת את התובעת בסך של 500 ₪ וכן תישא בהוצאות המשפט בסך של 400 ₪.

כנגד ביצוע התשלום בפועל בתוך 30 יום (ניתן לעשות זאת באמצעות הפקדה בקופת בית המשפט), תעמיד התובעת את הסלון לרשות הנתבעת אשר תהא זכאית לקחתה (לאחר תיאום מראש של מועד ההובלה) כאשר על הנתבעת לשאת בעלות ההובלה.

ככל שהסכום יופקד לקופת בית המשפט תשלח על כך הודעה לתובעת, וזו תהא זכאית לקבל את הכספים לאחר שתודיע כי אכן הספה ניטלה מביתה, ולכל היותר בתוך 30 יום ממועד הפקדת הכספים בהעדר הודעה אחרת מטעם הצדדים.

באשר להודעה כנגד הצד השלישי, על אף שזה לא התיצב לדיון בפני, הרי שלאור העובדה כי ביטול העסקה נעשה על סמך מצגי השווא של הנתבעת בעיקר, אינני רואה לנכון לחייב את הצד השלישי ואני דוחה את ההודעה כנגדה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו טבת תש"ע, 12 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.