ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
|
3784-09
17/01/2010
|
בפני השופט:
ארנברג גד
|
| - נגד - |
התובע:
אבי ביטון
|
הנתבע:
דומיקאר בע"מ
|
| פסק-דין |
התובע שכר מהנתבעת רכב. לדבריו, הוא הגיע ביום ובשעה המיועדים למסירת הרכב למשרדי הנתבעת אך עוכב שם לזמן ממושך, עקב כך שלא היו כלי רכב להשכרה, ולבסוף ניתן לו רכב אך לא זה שהוסכם איתו (מאזדה) אלא רכב אחר מדרגה נמוכה יותר (פורד פוקוס). לאחר נסיעה קצרה התברר לו שהרכב שנמסר לו לא היה תקין והוא ביקש שיחליפו או יתקנו אותו. הנתבעת מסרה לו כי אין בירושלים רכב אחר שהוא יוכל לקבל, שירותי דרך ניתנים רק דרך המרכז וזה עלול להימשך זמן רב, לכן עדיף שיסע לנתב"ג, שם יוכל לקבל רכב אחר. התובע נסע לנתב"ג. לדבריו, הנסיעה נמשכה זמן רב עקב התקלה שהיתה ברכב. כשהגיע לנתב"ג עוכב שוב לזמן ממושך וחוייב למלא את מיכל הדלק על אף שהנסיעה היתה לצורך החלפת הרכב. לדברי התובע, גם הרכב החלופי שקיבל, כאמור, לאחר המתנה ממושכת, לא היה תקין, היתה בו תקלה במערכת ההיגוי. התובע חזר שוב לנתב"ג אך למרות שראה כלי רכב רבים בחניה סירבו להחליף לו את הרכב. נאמר לו שכלי הרכב מיועדים לאנשים אחרים שהזמינו אותם. התובע נאלץ לחזור שוב לירושלים אך כיון שהרכב לא היה תקין החליט להחזיר אותו. לדבריו, תהליך ההחזרה נמשך אף הוא זמן רב- כשלוש שעות- והוא נדרש שוב למלא את מיכל הדלק ולהחנות את הרכב במקום שהורו לו לצורך בדיקתו. במהלך ההמתנה לבדיקת הרכב לאחר שהוא החנה אותו במקום שנאמר לו להחנות, נרשם לרכב, ביחד עם עוד כלי רכב של הנתבעת, דו"ח בגין חניה במקום אסור והוא נדרש על ידי הנתבעת לשלמו, על אף שהיא זו שהורתה לו להחנות שם. תביעת התובע היא על סך של 10,799 ש"ח המורכבים מהסכומים הבאים:
דמי שכירות 396 ש"ח, דלק 403.73 ש"ח,ימי עבודה שהפסיד 5,000 ש"ח ועגמת נפש 5,000 ש"ח.
הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה שהגישה הכחשה כללית את כל התביעה ואת הנזקים אך לא פירטה את הכחשתה. שלושה ימים לפני הדיון הגישה הנתבעת בקשה לתיקון כתב הגנה, בקשה זו הובאה בפני רק בדיון עצמו. אין בבקשה הסבר מדוע הבקשה מוגשת באיחור כה רב ובנסיבות אילו יש להתעלם מכתב ההגנה המתוקן.
בדיון העיד התובע שחזר על טענותיו. לא הובא עד כלשהוא מטעם הנתבעת לגבי הארועים הנטענים בכתב התביעה.
לאחר עיון בטענות הצדדים נראה כי אין ספק שלתובע מגיע החזר ופיצוי על כל מהלך העניינים כמפורט ואולם סכום התביעה מופרך ומוגזם ונעדר אחיזה במציאות. מדובר על רכב שהיה בידי התובע בסופו של דבר יום וחצי, לתבוע 5,000 ש"ח בגין "הפסד ימי עבודה וזמן יקר" מלמד כאילו ההכנסה החודשית של התובע היא כ- 75,000 ש"ח, לא הובאה כל ראיה לכך. גם הסכום של 5,000 ש"ח שנתבע בגין עגמת נפש, מופרך ואין לו הסבר. מאידך, אין להתעלם מכך שהתובע נאלץ ליסוע לנתב"ג כדי להחליף רכב וגם שם קיבל רכב לא תקין וכתוצאה מכך הפסיד יום וחצי של עבודה וברור שהוא זכאי לפיצוי על כך.
לאור כל האמור ובהתחשב הן בהוצאות הממשיות שהיו לתובע והן בהפסד זמנו וה"טירטור" שעבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,000 ש"ח כאשר בסכום זה הבאתי בחשבון גם את האגרה ששילם התובע.
המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום ב' בשבט, תש"ע (17 בינואר 2010) בהעדר הצדדים
שופט: ארנברג גד