הקיבוץ לא פעל למניעת החלקה בבריכה ויפצה לקוחה שנחבלה

הבריכה מגודרת וקיים פתח שדרכו עוברים במעבר מהבריכה לשטח המדשאות או ההפך. מעל הפתח מוצב צינור מים עם מקלחון, הניתן להפעלה באופן ידני על ידי מי שמעוניין בכך.

לטענת התובעת, הצטברו מים באזור הפתח ובמעבר באזור האמור, בדרכה מהבריכה לשטח המדשאות, החליקה עקב המים שהיו מצויים שם ונפלה על הרצפה.

לטענת הנתבע, נפילתה של התובעת נגרמה ברשלנותה, ולחלופין לתובעת רשלנות תורמת בענין, שכן היתה עסוקה במשחק עם מי מחבורת האנשים, שעמם היתה בבריכה, וההחלקה אירעה שעה שהיא רצה במקום.

התובעת הכחישה את טענת הנתבע והעידה כי בעת הנפילה היא הלכה, ולא רצה.

לא הובאה כל עדות נגדית מטעם הנתבע, אף שלדבריו מסרה מצילה במקום כי בעת הנפילה היתה התובעת בריצה.

בנסיבות האמורות ובהעדר כל עדות נוגדת, אני מקבל את גרסת התובעת לפיה החלקתה ונפילתה אירעו שעה שהיא הלכה, ולא שעה שהיא רצה.

אני מוצא כי יש לייחס את האחריות לתאונה לרשלנות של הנתבע, שלא דאג לפתרון שימנע החלקה במקום האמור. מהתמונות בנ/3, שהוגשו מטעם הנתבע, אכן רואים מים באזור בו נפלה התובעת, כפי שסומן על גבי תמונה ת/6. לא די בשטיחון למניעת החלקה, המצוי ממש בפתח עצמו, שלא רק שאינו משתרע לכל רוחב הפתח, אלא גם אינו מכסה את כל השטחים שבהם נוצרת רטיבות עקב הפעלת המקלחון שמעל הפתח, כפי שניתן להיווכח מעיון בתמונות נ/3 ו-נ/4. לטענת הנתבע, בטון הרצפה במקום מחוספס, אך אף אם הדבר נכון, לא די בכך, ועובדה היא כי בחלק מהשטח הוצב שטיחון נגד החלקה (אך לא במקום שבו החליקה התבועת, אף שהמים הגיעו גם לשם).

ממסמכים רפואיים שצורפו לכתב התביעה עולה כי נגרם שבר בכף ידה הימנית של התובעת, שגובסה, וכן נגרמו חבלות בברך כפי שעולה מתמונות ת/1-ת/3. כן עולה כי התובעת לא היתה כשירה לעבודה לתקופה של 46 ימים (ממועד התאונה ועד ליום 31/07/07), אם כי לא נתבע דבר בגין הפסד השתכרות.

בעת התאונה התובעת היתה בת 25, נשואה ואם לתינוקת בת כשלושה חודשים.

סכום תביעתה של התובעת מסתכם בסך 17,239 ש"ח, כמפורט להלן:

• סך 12,000 ש"ח בגין כאב וסבל וצלקת ברגלה;
• סך 5,000 ש"ח בגין טיפול ועזרת צד ג', מאחר ולטענת התובעת בעלה, שהוא נהג מונית עצמאי, נאלץ להפסיד שעות עבודה רבות לצורך הטיפול בתובעת ובתינוקת;
• סך 39 ש"ח בגין הוצאות רפואיות;
• וסך 200 ש"ח בגין הוצאות נסיעה.

הנתבע אינו חולק על הסכומים הנתבעים בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, וחולק על יתר הסכומים תוך שהוא טוען כי המדובר בסכומים מנופחים.

אכן נראה כי במכלול נסיבות המקרה הסכום שנתבע בגין כאב וסבל הוא גבוה, וכך גם הסכום שנתבע בגין טיפול ועזרת צד ג'. לענין טיפול ועזרת צד ג', לא הובאה כל ראיה להוכחת הפסד הכנסה של בעלה של התובעת בכלל, ובשיעור הנטען בפרט. כמו כן, ואף אם נגרם הפסד בשיעור האמור, נוכח חובת הקטנת הנזק, ניתן היה להסתפק בעזרה של צד ג', שעיסוקו במתן עזרה מהסוג הנדרש, שעלותה פחותה מההפסדים הנטענים שנגרמו עקב העדרות בעלה של התובעת מעבודתו לצורך טיפול בתובעת ובתינוקת שלהם.

לאור כל האמור, אני פוסק לתובעת פיצוי בסך 7,000 ש"ח בגין כאב וסבל ובסך 2,000 ש"ח בגין טיפול ועזרת צד ג', זאת בנוסף לסך 239 ש"ח בגין נסיעות והוצאות רפואיות, שאינו שנוי במחלוקת.

סוף דבר - אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 9,239 ש"ח בתוספת סך 172 ש"ח בגין אגרת משפט. ככל שהסכומים לא ישולמו תוך 30 יום מהיום, ישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כדין לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"ה-1961 החל מהיום ועד למועד תשלומם המלא בפועל.