2. לפניי תביעה כספית בסך 30,000 בגין מצג שווא במכירת רכב משומש בנוגע לנתוני הרכב שהוצגו לתובע ע"י הנתבע, במכירתו.
3. 2. התובע, רכש ג'יפ מרצדס (להלן-"הרכב") מהנתבע עקב פרסום בלוח פוקוס מיום 11.7.08 (להלן-"המודעה"). התובע טוען כי הנתבע הציג בפניו מצג שווא מטעה, תוך כדי זיוף ומרמה בעת המו"מ לרכישת הרכב. לאחר ההתקשרות העיסקה והעברת הרכב לתובע נימצא, כי מס' הבעלים על הרכב אינו כפי שהתחייב הנתבע בפני התובע וכן מד האוץ שונה בהיותו בפועל מהמד שהוצג לו בעת רכישת הרכב.
4. 3. הנתבע טוען כי הוא ציין בזיכרון הדברים את מספר הבעלים הקודמים, אך מאחר והרכב היה על 'תו סוחר' קורה שבעת העברת הרישוי, נוספת עוד בעלות על הרכב. לעניין שינוי במד האוץ' טען הנתבע כי אין לו נגיעה בדבר וכי גם הוא קנה את הרכב בהתאם לקילומטראז' שהיה מצויין במד האוץ, בעת רכישתו.
5. 4. התובע העיד על פרטי המודעה בה נירשם כי הרכב נסע 82,000 ק"מ ובהתאם לכך, הוא התעניין ברכישתו. מס' הבעלים לא נירשם במודעה אך בשיחה טלפונית עם הנתבע נאמר כי הרכב הוא יד שלישית (עמ' 1 שורה 6) ובמעמד זיכרון הדברים נאמר ונכתב, כי הרכב יד רביעית ונירשם כי מד האוץ' 82,000 ק"מ. בהתאם לכך היתה הסכמה על מכר של הרכב בכפוף למסירת רכב שבבעלות התובע סאב 5 (להלן-"רכב סאב") לנתבע ובנוסף לכך תשלום של התובע לנתבע בסך של 57,500 ש"ח. לדברי התובע, לאחר שהוא שילם את מלוא התמורה ךתובע למחרת העברת הבעלות ברכב נמסר לו ממשרד הרישוי כי הוא
יד שביעית על הרכב. חשוב מכך, כאשר הוא פנה למוסך מרצדס (להלן-"המוסך") התגלה לו כי כבר בשנת 2002 הרכב נסע למעלה מ- 120,000 ק"מ (עמ' 1 שורה 19). לאור זאת הוא הגיש תלונה במשטרה (ת/1) בגין הונאה וזיוף. בנוסף לכך פנה התובע לנתבע והציג בפניו, הן בכתב והן בע"פ, את המידע בדבר מצג שווא שהוצג בפניו על ידו וביקש לבטל את העיסקה ולקבל פיצוי בגינה. בקשתו, נדחתה ע"י הנתבע.
6. 5. הנתבע העיד כי בעת ניהול המו"מ עם התובע הוא אמר לתובע כי הוא לא יודע איזו יד הרכב מאחר שהרכב רשום על 'תו סוחר' וכי אחיו, מתעסק עם מכוניות וביצע את הרכישה דרכו והרכב, הגיע אליו בזמנו ממגרש באשדוד בשם "עולם הרכב" (עמ' 2 שורה 10). הנתבע העיד כי עובר לחתימה על זכרון דברים הוא אמר לתובע, שיתכן ובהעברת הבעלות ברכב "תקפוץ עוד יד" אך לצערו הוא לא נתן לכך ביטוי בפועל בזכרון הדברים. אמנם רשום בזכרון הדברים: "מוצהר בזאת" שהרכב רשום כיד רביעית, אבל זה היה "באמונה", כדברי הנתבע. הנתבע הוסיף וטען כי על רישיון הרכב כתוב 04 שמשמעותו שהרכב 'יד חמישית' ולא 'יד רביעית' וככל הנראה היתה פה הטעיה (עמ' 2 שורה 15). הנתבע אמר כי הוא מכיר שתי "ידיים" (בעלים- מ.ל.) לפניו, אך הם היו ללא העברת בעלות במשרד הרישוי כי אם בין סוחרים (עמ' 2 שורה 22). בישיבה מיום 7.9.09 העיד הנתבע שהוא 'יד חמישית' והתובע 'יד שישית' (עמ' 2 שורה 8).
7. 6. לעניין הקילומטראז' הכחיש הנתבע, כי הוא 'התעסק עם זה' (עמ' 2 שורה 32) וטען כי הוא רכש את הרכב "מעולם הרכב" כמות שהוא, באמצעות אחיו. הוא לא הגיש תלונה נגד "עולם הרכב" בגלל שרצה "לפתור את כל העניין" (עמ' 2 שורה 20). הנתבע אמר בעדותו כי הוא ביקש מהתובע הוכחה כלשהי בדבר שינוי במד האוץ והמליץ לו להגיש תלונה במשטרה היות וזו עבירה פלילית והוא הציע לתובע לקבל חזרה את הרכב בתמורה למחיר מחירון, באמצעות האדם ממנו הוא רכש את הרכב בזמנו אך בהיעדר ראיה לתובע בדבר הזיוף של מד האוץ, הדבר לא נעשה.
8. 7. הצדדים הודיעו בישיבה מיום 29.1.09 כי במידה ויתברר על פי נתוני מוסך מרצדס כי הרכב נסע כבר בשנת 2002 מעל 82,000 ק"מ, אז לסילוק סופי של התביעה יוחזר הרכב לנתבע ובתמורה ישלם הנתבע לתובע סך של 57,500 ש"ח, במעמד מסירת הרכב לידיו.
9. 8. ביום 15.2.09 נמסרו נתוני הרכב ממוסך מרצדס בהתאם להחלטתי בה הוריתי למוסך להציג את הנתונים. לפי נתוני המוסך הוכח כי כבר ביום 9.1.02 נסע הרכב 96,012 ק"מ וביום 13.11.02 נירשם במוסך, כי הרכב נסע כבר 111,501 ק"מ. בנוסף לכך, הוגש מסמך מטעם מוסכי רכב מ.מ.ס 2002 בע"מ, לפיו מץ האוץ ביום 27.4.06 היה 61,339 ק"מ. בהתאם לכך הוכח מעל לכל ספק, כי מד האוץ של הרכב עבר שינוי ברישומו, בהפחתת הקלומטראג' של הרכב.
10. 9. בנסיבות אלו הוכח כי פרטי המודעה אשר הנתבע אינו מכחיש את פרסומה וכן הצהרותיו של הנתבע בזכרון הדברים בנוגע למד האוץ ובנוגע למס' הבעלים על הרכב , אינם נכונים.
11. 10. לאחר שהובאו הנתונים על המעידים על שינוי במד האוץ התבקשו הצדדים להודיע תוך 30 יום אם הם מסכימים לתת להסכמות אלו תוקף של פסק דין.
12. 11. ביום 12.3.08, הגיש הנתבע תגובה לנתוני המוסכים וטען כי מאחר והוא קנה את הרכב רק בסוף שנת 2007 הוכח שבתקופתו, לא נעשה כל שינוי במד האוץ להצגת נתונים נמוכים מהנתון הנכון בנוגע אליו. בנוסף נאמר כי הוא אינו יכול לפצות את התובע ולבטל את העיסקה ורכב הסאב, שנמכר לו ע"י התובע במסגרת העיסקה לרכישת הרכב הנידון, נמכר בסמוך לדיון. הנתבע לא חלק על נתוני המוסך (בישיבה מיום 7.9.09 עמ' 2 שורה 6 )אך חזר וטען כי לא הוא שביצע את הזיוף.
13. 12. בנסיבות אלו נימצא כאמור כי הרכב אינו בעל נתונים זהים או קרובים לנתונים אשר בהסתמך עליהם התקשר התובע בעיסקה עם הנתבע לרכישת הרכב. אני דוחה את טענותיו של הנתבע על כך שהיה על התובע לשער כי תתווסף בעלות נוספת על הרכב בשל "תו סוחר" והדבר עומד בניגוד למסמך בכתב, של זכרון הדברים אשר תוכנו גובר על עדותו של הנתבע מכוח סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמנית (ר' יעקב קדמי, חלק שלישי,עמ' 1268 ). התובע, מכחיש את גירסת הנתבע ואין ליישב את הפער בין מס' הבעלויות המוצהר למספרו הסופי בטענת הנתבע על 'תו סוחר' שלא הוזכרה בזכרון הדברים. יתירה מכך, הנתבע העיד כי הוא הכיר שני בעלים נוספים שלכאורה לא נרשמו במשרד הרישוי והיה עליו, להודיע על כך מלכתחילה לתובע לפי חובת תום הלב בניהול מו"מ. כפי שנפסק ברע"א 1565/95
סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום ויינשטיין בע"מ :"אחד מביטוייה המובהקים של חובת תום הלב היא החובה לגלות לצד האחר את כל העובדות החשובות שיש בהן כדי להשפיע על הכרעותיו"(פד"י נד(5) 638, 635).
14. 13.לעניין שינוי מד האוץ, הוכח כי בוצע שינוי במד האוץ בתרמית, אף שלא הוכח כי הנתבע הוא שביצע את השינוי בו שכן, קודם לרכישת הרכב ע"י הנתבע הוכנס כבר השינוי במד האוץ להפחתת הקילומטראז' בו. יחד עם זאת, הנתבע נהג בחוסר תום לב בביצוע העיסקה תוך הפרת חובתו לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן-"החוק"),בהתנערותו מבדיקת טענותיו של התובע בנוגע לנתוני הרכב בנוגע למד האוץ. הנתבע, הטיל את האחריות על התובע לבדיקת החשד לתרמית בנתוני מד האוץ אף שדווקא בידיו היתה האפשרות לבדוק את הנתונים. הנתבע רכש את הרכב באמצעות אחיו "שמתעסק ברכבים " כדבריו מעסק לממכר רכבים "עולם הרכב" אשר הנתבע ידע את פרטיו (מאשדוד כדבריו). חמור מכך, הנתבע הכיר את שני הבעלים הקודמים על הרכב, שלא היו מוכרים לתובע ויכול היה לרדת לחקר האמת באמצעותם בנוגע לנתוני הרכב. יתירה מכך, המוסך סרב למסור לתובע את נתוני הרכב לצורך הצגתם, ככל שהדברים נגעו לתקופת הבעלות הקודמת עליו ואילו הנתבע, יכול היה להתחקות אחר נתונים אלו אילו פנה למוסך, או שהיה דואג לגרום לבירור הנתונים ע"י הבעלים הקודמים על הרכב. לא כך נהג הנתבע ואף לא טרח להגיש תלונה או להציג דרישה לבעלים הקודמים לנוכח התרמית כלפיו, שלטענתו הוא לא ידע עליה אף שצפוי היה שייעשה כן.
15. 14. בנסיבות אלו הוכח כי היו שתי טעויות בעיסקה, כהגדרתה בסעיף 14 (ד) לחוק , הן בנוגע למד האוץ והן בנוגע למס' הבעלים על הרכב אשר שני נתונים אלו המהותיים לעיסקה נימצאו כלא נכונים ובניגוד למוצהר ע"י הנתבע בזיכרון הדברים.
16.
15.
סעיף 14 לחוק קובע לעניין טעות בחוזה:
"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב
טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד
השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.
(ב)
מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן היה להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד