דמי הפרטה ששולמו לעובדת לאחר יום הפירוד אינם נכס בר איזון.

1.      מונחת בפניי תביעה לאיזון משאבים שהגישה נ' ח' (להלן: האישה) כנגד בעלה מ' ח' (להלן: האיש).

העובדות הצריכות לעניין

2.      הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום...2004. מנישואין אלה נולדה בת אחת, ילידת ...1995. עבור האיש היו אלה הנישואין הראשונים, ואילו האישה הייתה נשואה בעבר ולה שני ילדים בגירים מנישואיה הראשונים.

3.                  במהלך החיים המשותפים, עבדה האישה כפקידה בכירה בבנק והאיש עבד ב....

4.                  לאור חילוקי דעות שהתגלעו, חיים הצדדים בנפרד החל מחודש ספטמבר 2003, והמועד המוסכם לסיום השיתוף ברכוש נקבע ליום ז' בטבת התשס"ד 1.1.04 (להלן: היום הקובע או יום הפירוד).

........

דמי ההפרטה

13.              ביום כ"ה בשבט התשס"ו 23.2.06 נחתם בין הבנק בו מועסקת האישה לבין נציבות עובדי הבנק הסכם מכירה, מכוחו שולמו לאישה "דמי הפרטה" על סך של כ-25,000 ש"ח.

14.              האיש טוען כי דמי ההפרטה חושבו על בסיס הוותק של האישה, אשר נצבר, בחלקו, בתקופת החיים המשותפים, ולכן הוא זכאי למחצית הסכום שנתקבל, בהתאם לנוסחה שנקבעה על ידי האקטואר בחוות דעתו. לפיכך, לטענת האיש, יש לחייב את האישה להמציא את תלוש השכר בו מצוינת התוספת בגין דמי ההפרטה, לשם חישוב חלקו בסכום שנתקבל.

15.              האישה מצידה טוענת כי אין האיש שותף לדמי ההפרטה שקיבלה, שכן הסכם ההפרטה הינו מאוחר בשנתיים למועד הפירוד, ומכאן שלא ניתן לטעון שהייתה כוונת שיתוף. כמו כן, לא מדובר בסכום צפוי או מצטבר במהלך שגרת עבודה רגילה, אלא זו הכנסה חד פעמית שאין לראותה מצטברת.

דיון

16.              השאלה העומדת לפתחו של בית המשפט היא האם האיש זכאי להיות שותף בדמי ההפרטה ששולמו לאישה כשנתיים לאחר המועד הקובע?

17.              שאלת סיווגם של זכויות עתידיות נידונה במהלך השנים בפסיקתו של בית המשפט. בעניין זה נתגבשה ההלכה לפיה זכאי בן הזוג האחר למחצית הזכויות הנובעות מהמאמץ המשותף (ראו למשל: ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי פ"ד מו(1),602 (20.1.92) (להלן: הלכת לידאי); רע"א 964/92 אורון נ' אורון  פ"ד מז(3) 758 (28.7.93); ולענין זה ראו גם: א' רוזן-צבי, דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול, תש"ן, בעמ' 487; ש' ליפשיץ "על נכסי עבר, על נכסי עתיד ועל הפילוסופיה של חזקת השיתוף" משפטים לד(3) תשס"ה, 627, 685).

18.              הדיון באיזונם של זכויות שגמלו רק לאחר מועד הפירוד מושתת על הדיאלקטיקה שבין אינטרסים, או ערכים,  אשר לעיתים מתנגשים אחד בשני ובאים זה על חשבון זה. כך, מחד, קיימת הכרה, בעלת מימד נורמטיבי-שיויוני, לפיה זכויות כמו נכסי פרישה הם חלק מהרכוש שהופק במאמץ משותף, ולכן יש לחלקן; ואילו מהעבר השני קיים האינטרס לפיו יש ליצור ניתוק ממוני בין בני הזוג שנישואיהם פקעו ולאפשר לכל אחד מהם לפתוח דף חדש מבלי לקשור אותו כלכלית לבן זוגו הקודם. על בית המשפט לבחון את עובדות המקרה ולאבחן באיזו מידה יונקת הזכות המדוברת מהמאמץ המשותף או שמא הקשר בין הזכות למסגרת החיים המשותפים הוא רופף עד כי יש לבכר את האינטרס של ההפרדה הכלכלית בין בני זוג שדרכיהם נפרדו.

19.              לענין זה אדרש כמקרה בוחן לסוגיית פיצויי פיטורין, כפי שעלתה בפני כב' הנשיאה ביניש בבג"ץ 7716/05 פלוני נ' פלונית תק-על 2007(3), 3249 (27.8.07).

20.              עניינו של בג"ץ 7716/05 באיש שפוטר מעבודתו לאחר מתן הגט לאישה ובשאלת חלוקת פיצויי הפיטורין שנזקפו לזכות האיש לאחר הגירושין. האישה טענה כי יש להבחין בין מועד צבירת הזכויות - במהלך החיים המשותפים - לבין המועד בו הזכות גמלה - לאחר הגירושין. כיוון שהזכות נצברה במהלך החיים המשותפים, מדובר בנכס בר איזון.

21.              בית המשפט קיבל את עתירת האישה ודחה את טענות האיש וכן את טענות בית הדין הרבני הגדול, המשיב השני בעתירה. כב' הנשיאה ציינה כי אין לקבל את טענת בית הדין הרבני לפיה "אין ביטחון" לכך שבן זוג יהא זכאי לפיצויי פיטורין, ולפיכך אין לראות בהם בהכרח כספים שנצברו במהלך תקופת הנישואין. בפסקה 7 קבעה הנשיאה כי:

"בהקשר זה ראוי לציין כי אמנם הזכות לפיצויי פיטורין אינה מוחלטת, והעובד זכאי לה רק בהתקיים התנאים הקבועים בחוק פיצויי פיטורין...דה עקא, אין קשר בין השאלה האם תקום הזכות לפיצויי פיטורין לבין שאלת טיבו של התשלום כשהוא ניתן. מששולמו פיצויי פיטורין לבן הזוג, עמדת המשפט האזרחי כפי שפורטה לעיל הינה כי מדובר בגמול כספי הנובע מתקופת עבודתו של העובד ולפיכך על דרך הכלל מדובר בנכס בר חלוקה ביחסי הממון בין בני הזוג."