רקע עובדתי
1. במסגרת הסדר טיעון, תוקן כתב האישום שהוגש נגד הנאשם והוא הורשע לפי הודאתו בעבירות של הריגה, נהיגה בשכרות, ונהיגה במהירות לא סבירה. בנוסף לתיקון כתב האישום, הסכימו ביניהם הצדדים כי המאשימה תהיה מוגבלת בטיעוניה לעונש של 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, פסילה ממושכת מלנהוג, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס כספי. הנאשם נותר חופשי בטיעוניו.
2. על פי העובדות בהן הודה, ביום 19.6.08, חגג הנאשם את חתונת אחותו, אשר התקיימה באולם שמחות בעיר בית שמש. במהלך מסיבת החתונה, שתה הנאשם שתייה אלכוהולית. סמוך לשעה 03:40 לפנות בוקר, נהג הנאשם ברכבו לכיוון ביתו, באחד מרחובות בית שמש. המדובר ברחוב דו סטרי, ובו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. המהירות המותרת לנסיעה בו היא 50 קמ"ש. ברחוב בוצעו אותה עת עבודות עפר שונות, ואת הכביש חצתה חפירה שהייתה נמוכה במספר סנטימטרים משפת הכביש. ברכב היו שני בני דוד של הנאשם: אושרי גבאי, שישב במושב האחורי, ומאיר גבאי ז"ל, שישב במושב הקדמי.
הנאשם נהג ברכב במהירות מופרזת שלא התאימה לתנאי הדרך. עקב המהירות הגבוהה, סטה הרכב ימינה סמוך למקום החפירה, והתנגש בעוצמה בחלקו האחורי של אוטובוס, אשר חנה במפרץ חניה בימין הרחוב.
הנאשם ושני הנוסעים נלכדו ברכב, אשר ניזוק באורח קשה מאוד. כוחות כיבוי אש ורפואה חילצו את הנאשם ואת הנוסעים לאחר ניסור חלקי רכב. צוות נט"ן שהגיע למקום ניסה להחיות את מאיר גבאי, אולם נאלץ לקבוע את מותו במקום. הנאשם ואושרי גבאי פונו באמצעות אמבולנסים לבית החולים הדסה עין כרם שבירושלים. אושרי הגיע לבית החולים כשמצבו מוגדר קריטי, והוא סבל מדימום פנימי בראש ובבטן ומגפיים שבורות.
הנאשם היה "נהג חדש" ושיכור בעת שגרם לתאונה. ריכוז האלכוהול שנמצא בדמו היה 145 מיליגרם לכל 100 מ"ל.
טיעוני הצדדים
3. בא כוח המאשימה ביקש כי אטיל על הנאשם את מלוא תקופת המאסר שהמאשימה הגבילה עצמה אליה בטיעוניה. לטעמו, הסדר הטיעון משקף את האיזון הראוי בין הטרגדיה שפקדה את הנאשם ומשפחתו, לבין הענישה המתחייבת בנסיבות העניין. על העונש להיות כזה שירתיע מפני נהיגה מן הסוג שתואר לעיל, ואשר למרבה הצער הפכה תופעה נפוצה ביותר. השילוב של שתיית אלכוהול ויציאה לדרך, ולאחר מכן נהיגה במהירות מופרזת, כאשר בסופה באה התוצאה הקטלנית, כל אלה מחייבים מסר ברור ומרתיע מצידו של בית המשפט.
בטיעוניו הדגיש בא כוח המאשימה כי הוא מביא בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם, את המלצת שירות המבחן, את היותו בחור צעיר ונורמטיבי אשר התאונה ותוצאותיה שבשו קשות את מהלך חייו, ואת הודאתו המשקפת חרטה כנה. עם זאת סבר, כי אין להקל בעונשו מעבר למה שבקשה המאשימה במסגרת הסדר הטיעון.
4. בא כוח הנאשם הדגיש את הודאת הנאשם, את הטרגדיה שתלווה את הנאשם עד סוף ימיו ואת נסיבותיו האישיות המפורטות בתסקיר המבחן. לטעמו, על בית המשפט לקבל את המלצת שירות המבחן, שהרי אין הנאשם זקוק עוד להרתעה. עוד הציג לעיוני מכתב שכתבה דודתו של הנאשם, אימו של מאיר גבאי ז"ל, אשר בקשה כי אדון את הנאשם כבית הלל, ולא אוסיף כאב על כאבה האישי ועל כאב המשפחה, בענישה מחמירה.
תסקיר המבחן
5. הנאשם הוא צעיר כבן 22, המתגורר בבית הוריו, ועובד לפרנסתו בקונדיטוריה. שירות המבחן מתרשם מבחור נבון ורגיש, ובעל יכולות להגיע להישגים משמעותיים בחייו. התסקיר מתאר רקע משפחתי קשה, אשר על אף קיומו, הצליח הנאשם להתגבר ולסיים את לימודיו, להשיג תעודת בגרות מצוינת ולשרת בצה"ל, עד שנפצע בתאונה ושוחרר.
מאז התאונה, כך נאמר בתסקיר, שרוי הנאשם באבל ומתקשה להתמודד עם הטראומה. הוא חש רגשות אשמה כבדים ושרוי במצוקה נפשית.
על אף חומרת העבירה, ממליץ שירות המבחן להימנע מעונש של מאסר בפועל, שכן עונש זה עלול לפגוע קשות בחוסנו הנפשי, בדימויו העצמי ובעתידו התעסוקתי והחברתי. שירות המבחן מציע להטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, ופיקוח מבחן למשך שנה.
הכרעה
6. מלאכת גזירת הדין קשה תמיד, וקשה היא שבעתיים בעבירות הקשורות בתאונת דרכים. הנה לפנינו אדם, המוכן לסכן את חייו שלו ואת חיי הקרובים לו, ליטול הגה לידיו כשהוא שיכור, בלתי מיומן בנהיגה, ולנהוג במהירות מופרזת בשים לב לתנאי הדרך, כשהוא חסר יכולת של ממש לשלוט ברכבו, ועם תוצאותיה המחרידות של התאונה ייאלץ להתמודד כל חייו. בכל אלה לא היה כדי לגרום לו להימנע מנהיגה בנסיבות המתוארות. פעם אחר פעם מתעוררת התהייה, הכיצד אין בריבוי התאונות, בסיכון העצמי שנוטלים על עצמם הנהגים, בסיכון שהם גורמים לאנשים אחרים - לעיתים הקרובים אליהם מכל - כדי להרתיע.
בענייננו, אין המדובר ברשלנות של הרף עין. הנאשם נטל סיכון מודע, כשנהג בהיותו שיכור, במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, וגרם לתאונה קטלנית. מדובר, אם כן, בפשיעה ממש. גם אם את הנאשם אין כבר צורך להרתיע, הרי שעל בית המשפט להבהיר באמצעות הענישה, כי המדובר במעשה הנושא עימו אשמה כבדה, פגם מוסרי חמור. שיקולי גמול מחייבים, אם כן, ענישה במאסר ממש. אשר להרתעת הרבים, אכן תהייה היא מדוע אין די בתוצאותיהן הקטלניות של תאונות הדרכים המתרחשות ברחבי הארץ השכם והערב כדי להרתיע, אולם אין בית המשפט רשאי להתנצל מתפקידו, ועליו לעשות שימוש בסמכויות שהופקדו בידיו כדי לסייע בחידוד ההרתעה המתחייבת. גם בהיבט זה הענישה ההולמת היא ענישה במאסר לתקופה משמעותית.
7. מנגד, ניצב עתידו של הנאשם, שהוא אדם צעיר לימים, והתנהגותו עד לאירוע הקשה הייתה ראויה. שירות המבחן ממליץ להימנע ממאסר, מן השיקולים שפורטו לעיל. אין בידי לקבל המלצה זו, אולם יש בה כדי להשפיע על אורך תקופת המאסר. כך גם, מצאתי לנכון להביא בחשבון את עמדתה של דודתו של הנאשם, אם המנוח. לא עניין של יום ביומו הוא, שקרובי משפחתו של מי שמצא את מותו בתאונת דרכים, ועל אחת כמה וכמה בתאונת דרכים שנגרמה בפשע, באים ומבקשים על נפשו של מי שהמיט אסון עליהם ועל בן משפחתם.
8. לאחר ששקלתי את כל אלה, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
1. עונש של 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
2. 10 חודשי מאסר על תנאי על עבירה של נהיגה בזמן פסילה, או על כל עבירה אחרת הכרוכה בנהיגה ברכב, למשך 3 שנים.
3. 15 שנות פסילה מלנהוג.