הכרעת דין לנאשם 2
א. כתב האישום והמסגרת הדיונית
1. בכתב האישום המקורי הואשמו שני הנאשמים בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335 (א)(1)ו-(2) לחוק העונשין ובמעשי פזיזות ורשלנות בכלי יריה, לפי סעיף 338 (5) לחוק הנ"ל - וזאת ביחס לפרטי העובדות והמעשים שיפורטו בהמשך הדברים.
בישיבת 28.9.06 הודה הנאשם 1 בביצוע כל המיוחס לו בכתב האישום ובהכרעת הדין מאותו היום, הורשע הנאשם 1 עפ"י הודאתו זו - ובטרם טיעונים לעונש הוריתי על עריכת תסקיר בעניינו.
אשר לנאשם 2, באותה הישיבה הגיעו הצדדים להסדר דיוני ולפיו תתקן המאשימה בעניינו את סעיף 5 לפרק העובדות שבכתב האישום - וכך נעשה.
הנאשם 2 הודה בכל המפורט בסעיפים 1-7 לפרק העובדות [לאחר תיקון נוסחו של סעיף 5] ובכך כי המפורט באותם הסעיפים עולה כדי הרשעתו בעבירת הפזיזות בכלי יריה לפי סעיף 338 (5) לחוק העונשין.
הנאשם 2 כפר בנטען נגדו בסעיף 8 לפרק העובדות לכתב האישום, לפיו המעשים והעובדות בהם הודה [סעיף 1-7] עולים בעניינו שלו כדי העבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
בהתאם להסדר הדיוני האמור, הגישו הצדדים במשותף כמוצגים מוסכמים את המוצגים שסומנו ת/1 עד ת/24 ופנו ישירות לסיכום טענותיהם.
מכאן הכרעת דין זו בעניינו של הנאשם 2.
2. ואלה העובדות והמעשים הנטענים בסעיפים 1-7 לפרק העובדות בכתב האישום, כפי שתוקן לעניין הנאשם 2, כפי שהודה בהם:
א. שני הנאשמים שירתו כשוטרים בפלוגת מג"ב בגזרה הדרומית של הגבול עם מצרים.
ביום 28.12.05 יצאו שניהם למשמרת תצפית במוצב "חיוואי" [להלן: "המוצב"] ועמם חברם לפלוגה השוטר אליאור אמויאל [להלן: "אליאור"], כאשר כל אחד מהם מצוייד בנשקו האישי - רובה
16-
M ובמחסניות טעונות בקליעים.
במהלך שהותם במוצב, נדברו ביניהם שני הנאשמים ואליאור והחליטו לבצע "משחק" תוך שימוש בכלי נשקם.
ב. במסגרת אותו "המשחק" רוקנו הנאשמים ואליאור את אבק השריפה ממספר קליעים שהיו במחסניות שברשותם, טענו את המחסניות בקליעים הריקים לכאורה, וירו זה לעברו של זה את הקליעים הריקים.
זאת עשו הנאשמים בניגוד להוראות ולהנחיות המפורשות האוסרות באופן מוחלט כל שימוש בנשק שלא לצורך מקצועי וענייני.
ג. בשלב זה, החליטו שני הנאשמים ואליאור לערוך משחק "דו קרב" אשר נערך כדלהלן:
נאשם 1 ואליאור עמדו צמודים בגבם זה לזה, כשפניהם לכיוונים מנוגדים והיו אמורים לצעוד כל אחד 10 צעדים , איש לכיוונו.